תורה ומצוות

 

 

 

טוען כי קיים מרחק עצום בין שכלו של האדם לבין התורה האלֹקית, ומקורן של המצווֹת ותוקפן

אינו מהבנת האדם, אלא מהתגלות ה' לעם ישראל המלמד אותם כיצד לנהוג.

כלומר, מקור המצווֹת - אלֹקים, ועל האדם לקיים את המצוות בדיוק כפי שציוה ה'.

[מחלוקת זו מקבילה למחלוקתם בנוגע לביסוס האמונה.

 

לפי רס"ג ורמב"ם -     

אמונה צריכה להיות מבוססת על ידיעה שכלית של האדם, והמאמין על סמך חקירה ולאחר

מחקר שכלי עדיף על המאמין באמונה תמימה.

ולפי ריה"ל –

אמונה תמימה המבוססת על התגלות ה' לעם ישראל עדיפה מאמונה המבוססת על השכל.

1. שאלה: מהו הקושי (לכאורה) אותו מעלה רס"ג על התפישה הדתית כי ה' ברא את העולם?

תשובה:לפי התפישה הפילוסופית השכלית (החילונית), מכיון שאלֹקים הינו הדבר המושלם ביותר - אי אפשר ליַחס לאלֹקים רצון (שהרי כל רצון מעיד על דבר שהיה חסר למי שרצה אותו והוא רוצה בהשלמתו). ולכן, אי אפשר לטעון שאלֹקים ברא את העולם, שהרי אלֹקים אינו צריך את העולם, ואינו צריך שבני אדם הנבראים יקיימו את מצווֹתיו.

2. שאלה: מהי הסיבה לפי תפישת רס"ג (ההבנה הפילוסופית הדתית) שה' ברא את העולם?

תשובה:ה' אינו צריך את העולם לטובת עצמו, אלא ה' ברא את העולם לטובת הנבראים. שְׁלֵמוּתו של ה' מחיֶבת להגדיר את ה' גם כ"טוֹב", ומהותו של הטוב שלא להשאיר את טוּבוֹ לעצמו בלבד, אלא לֵיהָנוֹת את האחרים מטּוּבוֹ. הסיבה לבריאת העולם הינה הטוב והחסד האלֹקי כלפי הנבראים "יצירתואתהעולם - טובהמאיתווחסד".

3. שאלה: מה הם החסדים הגדולים שעשה ה' עם הנבראים (בני האדם)?

תשובה:   

א. עצם קיום בני האדם בעולם "שנתןלהםאתההוי-ה" - את מציאות חייהם.

ב. "האושר המושלם והטובה השלמה" - שהם חיי הנצח שבעולם הבא. ניתנה לאדם אפשרות לזכות לחיי עולם הבא על ידי מעשיו ובחירתו בקיום תורה ומצווֹת. דהיינו, העולם הינו "סיבה (=אמצעי שהינן המצווֹת) שבהיגיעואלהאושרהמושלם (=העולם הבא)".

4. שאלה: אם ה' הינו שְׁלֵמוּת הטוב, אם כן מדוע לא נתן ה' לאדם את האושר המושלם (עולם הבא) בצורה ישירה מלֵאה ומוחלטת?    מדוע לא יצר ה' מצב שבו כל אדם יזכה לחיי העולם הבא בלי שיתחייב לעמול, להתמודד ולטרוח בקיום תורה ומצווֹת בעולם הזה?

תשובה:ההגיון מחייב "שכלמישהשיגטובעלמעשהשעשה - מגיעלוכפלייםמןהטוב (ביחס) למישלאעשהכלוםאלאשנָתנולובחסד". וזאת, בגלל שתי סיבות:

   א.בצורה זו, זכאי האדם לשכר כפול:   1. על עצם קיום המצווֹת.    2. על מאמציו.

  ב.המקבל את השכר הטוב בזכות עצמו, בחירתו ומעשיו, מרגיש קשר פנימי לשכר   

 שהוא מקבל שמגיע לו והופך להיות שלו, ומרגיש סיפוק עצמי פנימי גדול יותר.  

 לעומתו - אם האדם יקבל את העולם הבא רק כמתנה וכדבר חיצוני - לא יהיה למקבל

 כל קשר פנימי לדבר אותו הוא מקבל. ולכן, האדם צריך להבין שכל המצווֹת ניתנו רק

 לטובת האדם, ועל ידי קיום מצווֹת יכול האדם לזכות ולהגיע לחיי עולם הבא. (העולם

 הזה והמצווֹת שבו הינן רק אמצעי ופרוזדור - על מנת להגיע לטרקלין ולתכלית - שהוא

 עולם הבא).

5. שאלה: מהם שני מקורות הידיעה המחייבים את האדם בקיום המצווֹת?

תשובה:    א. הקבלה והמסורת הנבואית "וְקִבַּלְנוּםועשינועלפיהםמיד". (ללא צורך בזמן

                 ב. ההגיון האנושי - "העיון (באמצעות השכל האנושי) מחייב שֶׁיִּנָּתְנוּ לנו מצווֹת".

 

6. שאלה: מה הם שני סוגי המצווֹת לפי רס"ג?

תשובה: רס"ג מחלק את כלל המצווֹת לשני סוגים:   

               1. מצווֹת שִׂכְלִיּוֹת.    2. מצווֹת שִׁמְעִיּוֹת.

 

מצווֹת שִׂכְלִיּוֹת -          מצווֹת שה"שכל (האנושי) מחיֵב" את קיומן. מצווֹת שגם אִלו ה' לא היה נותן לנו אותן - היה האדם מגיע אליהן על ידי הבנתו העצמית. אֵלו מצווֹת שהאדם מבין את סיבתן ואת תועלתן. (מקור החיוב לקיומן הינו השכל).

מצווֹת שִׁמְעִיּוֹת -         מצווֹת שאם התורה לא היתה ניתנת - האדם לא היה מקיימן על סמך הבנתו העצמית, ולא היה מחוקק אותן. אֵלו מצווֹת שאדם אינו מבין את סיבתן ואת התועלת שבהן. (מקור החיוב לקיומן הוא השמיעה - דהיינו המשמעת לקיום ציווי ה').

7.שאלה: מהם ארבעת העקרונות השכליים המחַיְבים את נתינת המצווֹת?

תן דוגמאות של מצווֹת הנובעות מכל אחד מעקרונות אלו?

תשובה: רס"ג מסביר מספר עקרונות המסבירים את הסיבות שה' נתן מצווֹת לבני אדם, והם:

א.השכל מחייב את האדם לגמוֹל לכל מֵטִיב (ה' המֵטיב לאדם) או בטובה או בהודאה. (אף על פי שה' אינו צריך את מעשי האדם, אבל הדבר מבטא את הרגשת הכרת הטובה מצד הנברא). מעקרון זה נובעות המצווֹת לדעת את ה' (=אמונה), לעובדו ולהיכנע לפניו.   אֵלו מצווֹת שבין אדם למקום - במצווֹת עשה.

ב.השכל מחייב שלא לגמוֹל רעה למֵּטִיב, (הבורא) דהיינו: שלא לחרף (=לקלל) את ה', וכן איסור עבודה זרה ולהישבע בשם ה' לשקר. אֵלו מצווֹת שבין אדם למקום - במצווֹת לא תעשה.

ג.השכל מחייב ליצור חברה מתוקנת, "שיִמָּנְעוּ הנבראים מלהזיד זה נגד זה". ומכאן איסור גניבה ושקר, רצח ורכילות, וכן מצווֹת עשה של "ואהבת לרעך כמוך", והחיוב לנהוג בצדק וביושר. אֵלו מצווֹת עשה ולא תעשה שבין אדם לחברו.

ד.השֵׂכֶל מַרְשֶה (מאַפשר) שה' יצוֶה את האדם מצווֹת על מנת להרבות את שכרו של האדם לעולם הבא. אֵלו הן המצווֹת השמעיות. אֵלו מצווֹת עשה ולא תעשה, בעיקר בין אדם למקום.

"השכל מרשה" - מצווֹת שההגיון האנושי אינו מחייב את קיומן ונתינתן. ומאידך, מצווֹת אֵלו אינן מנוגדות להבנת האדם.

כמובן, עקרונות א-ג קשורים ל"מצווֹת השכליות", ועקרון ד' קשור ל"מצווֹת השמעיות".

8. שאלה: מהו ההגיון והסבה שה' מְצַוֶּה בני אדם לקיים מצווֹת שמעיות שאינן מתחייבות על פי השכל האנושי?

תשובה: ה' מוסיף ומרבה לנו מצווֹת על מנת "להרבותשכרנוואשרֵנובהםכמושנאמר "ה' חפץלמעןצדקויגדילתורהויאדיר". כלומר המצווֹת ניתנו לטובת האדם (עולם הבא), ולא לטובת המצַוֶּה.

רס"ג השואף לבסס כל דבר על שכלו והבנתו של האדם מסביר כי יש ביסוס שכלי גם למצווֹת השמעיות.

    1.האדם מבין כי הוא חייב לקיים את מצווֹת ה' שֶׁבְּרָאוֹ (כהכרת טובה לה').

    2.המצווֹת באות לטובת האדם, על מנת שיזכה לעולם הבא (וזוכה לטובה השלמה = עולם הבא, בזכות מעשים שעשה בעצמו). ולכן האדם מבין שעליו לקיים גם מצווֹת שאינו מבין בשכלו (ובדומה לחייל המבין את ההגיון, כי לשם קיום משמעת בצבא, עליו לקיים כל פקודה גם כאשר פקודה מסויימת זו - אינה מובנת).

(לשתי נקודות אלו מוסיף הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פכ"ו שיש מצווֹת שטעמן אינו ידוע לנו בגלל מיעוט הבנתֵנו וקוצר שכלנו ).

בהמשך דבריו מביא רס"ג מספר דוגמאות לטעמים שכליים למצווֹת השכליות הבאות: רצח, זנות, גניבה ושקר. עיקר דברי רס"ג קשור לתחום המוסרי המתקשר לעקרון ג' (הנ"ל) שבמצווֹת.

9. שאלה: מהי אַמַת המידה הקובעת איזו התנהגות הינה מוסרית ורצויה ואיזו התנהגות אינה מוסרית?

תשובה: הקובע את המוסר הרצוי הינו הבנת האדם על פי שכלו כי התנהגות זו רצויה, ולא רצון האדם למילוי רצונותיו ותאוותיו ולעשיַת הטוב והמהנה לעצמו. (שיטת רס"ג מנוגדת לגישה המודרנית המתירנית הטוענת כי הדבר החשוב ביותר הינו - סיפוק הנאות אישיות לאדם, וממילא כל דבר הגורם לאדם הנאה הינו טוב. נימוקי רס"ג נגד הגישה הנהנתנית הם: א. פעמים רבות הנאת האחד גורמת נזק לאחר. ב. יחודו של האדם ומותר האדם מן הבהמה הינו בשכלו ולא בהנאה. ולכן, המוסר חייב להיות מבוסס על השכל, ולא בתחום המשותף לאדם ולבהמה - בתחום סיפוק התאוות וההנאות.   (ועיין עוד לקמן בשאלה 11).

10. שאלה: האם יש הסברים שכליים ל"מצווֹת השמעיות"?

תשובה: לאחר ש"המצווֹת השמעיות" ניתנו - האדם מנסה להבין בשכלו ולהסביר את טעמן של המצווֹת השמעיות. ורס"ג מביא לעקרון זה מספר דוגמאות:

א. יחס הכבוד לחכמים:    1. העם לומדים מהם תורה המַנְחה את חיי כל העם.

                                            2. החכמים משמשים דוגמא ודמות לחיקוי בהתנהגות מוסרית ודתית רצויה. (ולא כמו בימינו שבהם דמויות מעולם הבידור והספורט משמשים מוּשָאֵי הערצה, כאשר אֵלו אנשים המצטיְנים בתחום הפיזי ולא בתחום רוחני או מוסרי).

ב. טעמי מצוַת השבת:     1. מנוחה לגוף.

                                        2. פנאי לעסוק בתורה ובתפילה.  

                                        3. פיתוח קשרים חברתיים בעם.  

                                        4. התכנסות לשם לימוד בצוותא והפצת הדת.