חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

מערת הנטיפים

מקצוע: שונות, כיתה: ט', מאת: Sally Mustang, פורסם: 15/05/2008
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

סיכום של של"ח על מערת הנטיפים


מערת הנטיפים שבמורדות המערביים של הרי יהודה נחשפה במאי 1968 בעזרת פיצוץ. הפתח קטן
שנוצר גילה יופי מרהיב שהיה חבוי במעבה האדמה.
לפני כמאה מיליון שנה, בתקופה הנקראת בפי הגיאולוגים בשם קנומן, כיסה ים חם ורדוד את מרבית
שטחה של ארץ-ישראל. על קרקעיתו של אותו ים שקע חומר רב. ברובו היה זה חומר גירני, המכיל בין
השאר שלדיהם של בעלי-חיים ימיים שונים, ובעיקר שבלולים וצדפות. החומר שהצטבר בשיעור של
כעשרה סנטימטר לאלף שנה, התלכד לסלעים. הסלעים הנפוצים ביותר שנוצרו באותה תקופה הם סלעי
הגיר והדולומיט, אשר הורבדו בשכבות אופקיות.שכבות אלה נרבדו זו מעל זו, והצטברו לכ- 750 מטרים.
בד בבד, כוחות עצומים פעלו על קרום כדור הארץ, לחצו על שכבות הסלע וקימטו אותן. תוך כדי כך יצרו
את הרכס ההררי של הרי יהודה, אשר התרומם מעל פני הים. אירוע זה קרה לדעת הגיאולוגים לפני כ-
35 מיליון שנה, בתקופה הנקראת מיוקן.
סלעי הגיר והדולומיט בנויים מגבישים צמודים והדוקים, ועל כן מים אינם מחלחלים דרכם כמעט. אולם,
תוך כדי התרוממותן של שכבות הסלע וקימוטן נוצרו סדקים, ואלה מאפשרים למים לחדור לתוך הסלע
ולהמיסו. מים המחלחלים וזורמים בקרקע, סוחפים אליהם פחמן דו-חמצני הנפלט משורשי הצמחים
ומרקבובית והופכים לחומצה שמסוגלת להמיס, באיטיות רבה, אף סלעים קשים ביותר. תהליך זה של
המסת סלעים נקרא קרסט (על שם אזור ביוגוסלביה, בו תופעה זו נפוצה ושם נחקרה לראשונה בצורה
מדעית פעולת ההמסה). כך הרחיבו המים את הסדקים ויצרו חלל שהמשיך וגדל - ברובו בדרך ההמסה
ובחלקו תוך התמוטטות התקרה, השואפת להגיע לצורת פעמון, שהיא הצורה המכנית היציבה ביותר.
הפרק הבא בתולדות המערה החל עם נסיגתו של הים וירידת מפלס מי התהום. בשלב זה פסקה המסת
הסלע והתהליך התהפך. טיפות המים טעונות תמיסת גיר פולטות פחמן דו-חמצני בהגיען לתקרת
המערה והגיר מתגבש. הקוטר של טיפות המים הוא כ- 5 מ"מ, והן משקיעות את הגיר, במקום מגען עם
התקרה, בטבעת עדינה מסביב. טבעת מצטרפת לטבעת – וכך נוצר מעין "מקרוני" תלול, שקוטרו
כקוטרה של טיפת המים.
אם מסיבה כלשהי ייסתם הצינור הדקיק ודרכם של המים תיחסם, הם יזרמו עתה על פניו של הנטיף -
מבחוץ, וישנו את צורתו - מנטיף צינורי לנטיף קוני - שהוא עבה בבסיסו והולך וצר בקודקודו, הנטוי כלפי
מטה. אורכם של נטיפים כאלה עשוי להגיע כדי 4-5 מטרים. אולם, אם הזרימה לא תהיה שווה ואחידה
סביב הנטיף, וקילוח המים יצטמצם לאפיק צו יתפתחו נטיפי-בדים או "אוזני פיל". הם מצויים בעיקר
לאורך קירות המערה ואורכם מגיע עד 1.5 מטר.
אם קצב הטפטוף מהיר מקצב התנדפותו של הפחמן הדו-חמצני, תטפטף הטיפה מטה, ורק עתה, לאחר
התנפצותה, ייפלט הגז והגיר המומס בה יתגבש לזקיף. ואמנם אם נשמור על השקט, נוכל לשמוע את קול
נטף המים באזוריה השונים של המערה, ובראשם ,של זקיפים רבים נוכל לראות את המכתש שנוצר
מהטיפות הנופלות. אם נתבונן היטב, נוכל גם לראות, כי בעוד שהנטיפים מפוזרים על מרבית שטחה של
תקרת המערה, מרוכזים הזקיפים לאורך קווים מוגדרים - התואמים את קווי הסידוק העיקריים שבתקרה,
ולכן קצב אספקת המים בהם רב.
בעוד שהנטיפים הם דקים וחלקים לרוב, רב יותר עושר צורותיהם של הזקיפים. התנפצותה של הטיפה
ופיזור הרסס ממנה, וכן גם הקצב השונה של הטפטוף, מאפשרים מגוון רב יותר. וכך נוכל למצוא צורות
שונות ונוכל לדמיין כובעי סומבררו, פאגודות, צריחים ומגדלים. (זה מה שאני ראיתי).
יש וזקיף נושק לנטיף, והשניים מתחברים לעמוד. לעתים נוכל להבחין במקום המפגש ולעתים מיזוגם כה
מושלם, עד כי לא נוכל לדעת מי הוא מי. לעתים מתחברים כמה עמודים לפרגודים ולמסכים, המחלקים
את חלל המערה לכמה חללים משניים. אחת מצורות ההתגבשות המוזרות והנדירות יחסית המצויה
במערות, הם ההליקטיטים. הללו "מפרים" את חוקי הכובד, וללא כל התחשבות בהם צומחים בכל הזוויות
והצורות שרק יעלה הדמיון. עד היום אין הסבר מניח את הדעת לדרך היווצרותם. צורת גידול אחרת,
הנדירה למדי במערות אחרות ונפוצה למדי במערה זו, הם אלמוגי המערה. הם מצויים על הקרקעית, על
מפולות ועל נטיפים וצורתם כאשכולות של כפתורים. צורה מעניינת נוספת הם משקעי השפה, שנוצרו על
שפתן של בריכות המים. יש עשר בריכות ברחבי המערה, אך שטחן של רבות מהן הצטמצם, ולעתים הן
אף נסתמו לחלוטין, כתוצאה ממשקעים אלה, המתפשטים כעליה של שושנת מים על פני השטח.
אף כי המערה בנויה אבן, ובה התגבשויות מצורות שונות - היא חיה ונושמת, מתפתחת ומשנה צורה,
וכבכל יצור חי, ניכרים אף בה סימני בליה וזקנה.
באזורים שונים של המערה מצויים גושי סלע גדולים שנפלו מהתקרה; מתחת לכמה מהם אפשר לראות
רסק של נטיפים ובתקרה מעל לסלעים אלה אין קושי להבחין בדלותם של הנטיפים. גם כמה זקיפים
גדולים התמוטטו - וייתכן, כי חלק מהם בגלל רעידות אדמה עוד בעידנים קדומים. עדות לקדמוניותו של
ההרס הם הזקיפים שהחלו לצמוח על מפולות אלו, וכן "הריתוך" אשר הדביק אותם אל קרקעית המערה.
חלק מהתמוטטויות של הנטיפים נגרם בגלל כובד משקלם. אין ספק, כי פיצוצי המחצבה, אשר פעלה
במשך זמן די ממושך בסמוך למערה, הגבירו והוסיפו לגורמים אלה. לעתים עלול גם נטף מים מוגבר
לפגוע ולהרוס זקיפים, אך אחת מתופעות ההרס המדאיגות ביותר הקיימות במערה היא התקמחות-
נטיפים, ובעיקר זקיפים המתפוררים והופכים למעין קמח פריך, מבלי שיהיה ברור מה סיבתה.
אורכה המירבי של המערה הוא 91 מטר (אורך ממוצע 80 מטר) ואילו רוחבה המירבי כשמונים מטר
(רוחב ממוצע 60 מטר). גובהה המרבי של התקרה - 12 מטרים. זוהי אפוא מערה קטנטונת בהשוואה
למערות מפורסמות אחרות ברחבי העולם: אורכה של מערת הממוטה בארצות-הברית, על כל פיתוליה,
כמאה קילומטר, הילוך בשוויצריה משתרעת על פני כשבעים וחמישה קילומטר ואילו קארלסבד בארצות-
הברית מגיעה כדי 50 קילומטר, בעוד שטחה של מערת שורק הוא כ- 5 דונם בלבד; אך למעשה שטח
התצוגה בה כפול, שכן גם רצפתה וגם תקרתה תורמות לעושר ולשפע צורות הזקיפים והנטיפים המצויות
בה.

מקורות
imnh.isu.edu/digitalatlas/teach/lsnplns/stcstglp.htm –
www.geocities.com/bunyankids/caves/titemite.htm
http://www.jimloy.com/geology/stalac.htm
http://uk.encarta.msn.com/encyclopedia_761559670/Stalactite_and_Stalagmite.html

רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: