חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

הגמול בתנ"ך

סיכום לבגרות
מקצוע: תנ"ך, כיתה: י', מאת: ליאור פרוז'ן, פורסם: 15/05/2008
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

סוגי הגמול השונים בתנ"ך- גמול אישי, גמול משפחתי, גמול קיבוצי, מידה כנגד מידה, שכר ועונש

סוגי הגמול בתנ"ך


סוגי הגמול השונים:
גמול פירושו שכר ועונש, במקרא מדובר בכמה סוגי גמול.
גמול אישי: האדם מקבל שכר או עונש לפי מעשיו האישיים "הנפש החוטאת היא
תמות".
גמול משפחתי: (או גמול דורות): כל המשפחה מקבלת שכר או עונש בגלל מעשיו
של אחד מהם. "פוקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי". (שמות כ'
5, דברים ה' 8).
גמול מצטבר/ קיבוצי: במקומות אחדים בעיקר בספר מלכים נמצא "הגמול
המצטבר" כלומר, מישהו חטא והעונש יבוא בימי בניו או בני בניו, כך למשל ,
מסביר ספר מלכים את מותו של יאשיהו מלך יהודה ואת חורבן הבית הראשון,
בעוונו של מנשה מלך יהודה.
מידה כנגד מידה: עיקרון האומר שמודדים לאדם את גמולו על פי מעשיו, במובן
הרחב: החוטא נענש.במובן ספציפי יותר פירושו, שהגמול זהה למעשיו (עין תחת
עין), ובמובן אחר פירושו שיש קשר לשוני בין המעשה והגמול.
שכר ועונש: התוצאה הסופית הנקבעת לאדם על פי מעשיו, מי שבחר בטוב יקבל
גמול טוב ומי שבחר ברע ייענש.
בעבודה בחרתי להתמקד ב-3 סוגי גמול: גמול אישי, גמול לדורות, וגמול קיבוצי
(שחלק ממנו הוא הגמול המצטבר).
תורת הגמול האישי

גמול אישי- האדם מקבל שכר או עונש לפי המעשים האישיים שלו.
התנ"ך ניתן לקריאה כספר על פעולות האדם והגמול הניתן לו. לדוגמה: סיפורי
המקרא הראשונים, מתארים את ה' כעושה צדק ומשלם גמול בהתאם למעשה-
אדם וחווה לא עמדו במבחן וגורשו מגן העדן, קין רוצח את אחיו ונענש על כך, דור
המבול חמס ונידון לכליה, בני נח מתברכים או לא בהתאם ומעשיהם וכו'.
לעיתים, מקבל הגמול האישי הוא עם שלם. לדוגמה: כל אנשי סדום קיבלו עונש
אישי, כך אנשי נינווה חזרו בתשובה.
פעולתו של האל היא גלויה ומובנת, והמקרא יוצר יחס ישר בין מעשיו של האדם-
לגמולו. לדוגמה: אובדן מלכות שאול והעברתה לשושלת אחרת אינם בעקבות
מקרים מדיניים או תהפוכות משפחתיות, אלא תוצאה של מעשיו של המלך
(מוסבר בדברי הנביא: שמואל א, ט"ו).

דוגמה נוספת לתורת הגמול האישי- היא תורת הגמול כפי שהיא מוצגת בספר
יחזקאל, פרק י"ח. כל הפרק מוקדש לנושא האחריות האישית- ואף נמצא בו רמז
ששומעיו של הנביא התקשו לקבל את תורתו. מכאן ניתן ללמוד, שהעיקרון של
גמול קיבוצי על חשבון הגמול האישי היה מושרש ביותר בקרב אלו ששמעו את
דבר הנביא.
לפי פסוקים 19-20 "הנפש החוטאת היא תמות". אין קשר בין הדורות הן במעשים
הטובים והן בחטאים, ושערי התשובה פתוחים בפני כל אדם.

גם בספר תהילים מוזכר נושא זה: תהילים א' .
לפיו- ה'- אחראי לצדק ולמוסר בעולם.
חלוקת המזמור:
פס' 1 עד פס' 3: צדיק, תיאור הצדיק.
פס' 4 עד פס' 5: רשע. עונש, תיאור העונש.
פס' 6: סיכום. בסיכום במזמור מוזכרים גם הרשע וגם הצדיק, אבל, ישנה תשומת
לב רבה יותר לצדיק.

הגמול האישי כגורם מדרבן
אילו היה הגמול על מעשי האדם - לטוב או לרע - ניתן באופן מיידי, ודאי שהיו
מתרבים האנשים מאמינים. אך בכך הייתה הבחירה כמעט מתבטלת. אם
מכוניתו של הנוסע בשבת הייתה מתהפכת, אם אדם האוכל בשר חזיר היה נתקף
בהרעלה - ברור כי איש לא היה נוסע בשבת ולא היה אוכל חזיר.
אולם במצב זה הייתה נשללת הבחירה החופשית. הנמנע מנסיעה בשבת מפחד
תאונת דרכים, אינו עושה כן בגלל בחירתו בטוב, ולכן גם לא מגיע לו על כך פרס.
כשם שלא מגיע פרס לאדם שאינו שותה כוס רעל. ידיעתו הברורה שכוס זו עלולה
להזיק לו, היא הגורמת לו לכך.
לעיתים, המבט השטחי של בני האדם אינו מגלה את הקשר ההדוק בין המעשה
לבין הגמול, ולכן נותרת הבחירה החופשית, והאדם נתון תמיד במלחמה בין יצרו
הטוב לבין יצרו הרע.




גמול משפחתי




נקרא גם- גמול לדורות. כל המשפחה מקבלת שכר ועונש בגלל מעשיו של אחד.
"פוקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי".
גמול זה מחייב אף לאחר מספר דורות, ואף לאחד שהמחייב או המזכה אינו
בחיים עוד.

דוגמה לגמול זה: בני אהרון מתים על חטאם הם (ויקרא י), אך לא נוכל להתעלם
מאחריותו של אהרון- משום חלקו במעשה עגל הזהב. המקרא אינו מקשר את
מעשיו של אהרון למות בניו, אך הרעיון בא לידי ביטוי בפרשנות המקרא (דברים
ט,כ רש"י).



גמול קיבוצי/גמול מצטבר




היחיד שותף לגמול של כל הקיבוץ, העם או החברה שבתוכה הוא חי. הגמול
הקיבוצי משפיע על בני דור אחד, החיים בתקופה אחת, ובדרך זו יכולים להשפיע
איש על זולתו לטובה או לרעה. בנוסף, ישנה אחריות של המלך כלפי עמו
(מלכים ב' יד) , ואחריות של העם כלפי המלך (שמואל-ב כד).
במקומות אחדים, בעיקר בספר מלכים נמצא גם "גמול מצטבר"- כלומר מישהו
חטא והעונש יבוא בימי בניו או בני בניו, כתובים רבים בתנ"ך מתנגדים לרעיון זה.
לדוגמה- ממות מנשה עד חורבנה של מלכות יהודה עברו 54 שנים, ומסתבר
שמרבית בני דורו של מנשה כבר הלכו לעולמם, קם דור חדש וגם הוא לא יצא
זכאי כתוצאה ממעשיו של המלך.

ניתן למצוא בספרי המקרא צדיק שחלקו לא שפר, או רשע שהצליח, אך עם כל
זאת, במרבית הרבדים של ספרות המקרא לא הובעה תמיהה על כך. זאת משום
שהיה בקיום רעיון הגמול הקיבוצי מענה לתמיהות.
גמול הקיבוצי מבטל את האפשרות לזהות צדיק ורשע בצורה חד-משמעית, לאחר
שגורלו של זה ושל ההוא נקבע במידה רבה על-ידי התנהגות הזולת.

בישראל הייתה תחושה בולטת של גמול קיבוצי, והיא משתמעת גם מטופס עשרת
הדברות (שמות כ, ה-ו). ליד תחושה זאת הייתה קיימת גם הכרה באחריות
אישית, בה היה כדי לזכות או לחייב את הפרט.
תחושת הגמול הקיבוצי מובלטת עד לתקופה קרובה לחורבן הבית הראשון. עם
התמוטטותה של עצמאות עם ישראל ועם תחושת הגלות הקרובה, גוברת תחושת
של אחריות אישית (הגמול האישי).




רעיון הגמול לדורות, על פיו נושא האדם באחריות על חטא אבותיו ובמשך דורות
אחרים, גם אם בדרך זו עוברות אליו זכויות הדורות הקודמים, היווה מכשול
לחינוך מחדש בגולה.
דור החורבן היה צריך לשאול את עצמו, כיצד יוכל להשתחרר מחטא אבותיו אשר
את גמולו הוא משלם עתה, אף אם יש סיכוי שישא באחריות למעשה עצמו,
ולמעשה זולתו החי לידו.
הדרך היחידה לקדם את פני הייאוש ואת חיזוק הרצון לתיקון המוסר והתחזקות
הדת הייתה להחליש את תחושת הגמול לדורות, המצטבר ולהגביר את התודעה
של הגמול האישי. בדרך זו לא נראית אפשרות להפריד בין האחריות על מעשיהם
של דורות קודמים למעשיהם של שותפי גורל באותה התקופה.

ניתן להצביע על יתרון נוסף בהחלשת תחושת הגמול לדורות ובחיזוק תחושת
הגמול האישי. אסון האומה הוא גם תוצאה של בטחון מופרז בזכויות האבות
ובהבטחות שניתנו לבניהם. תודעת הברית בין ה' לעם, ובזכות דורות קודמים,
הייתה ערה, וגם היא מנעה בדיקה מחודשת של המערכה המוסרית והדתית ובכל
דור ודור.
הסיכוי שהמערכה המוסרית והדתית תשתפר ותזכה לבדיקה הולכת וחוזרת יגדל
במידה שיגבר הרעיון של הגמול האישי. לא תהיה עוד ערובה בהשענות על זכויות
צדיקים קדומים או אף בני הדור העכשווי.



תפיסות שונות של הגמול



שמואל ב' כ' – עשרת הדיברות
תפיסות גמול שונות:
גמול דורות, גמול בין דורי. בעשרת הדיברות כתוב "פקד עוון אבות על בנים
שלישים ועל רבעים לשנאי". דור רביעי.
: ישנו קושי רעיוני והוא למה רע לצדיק אם עשה מעשים טובים
התשובה של חז"ל היא שאם צדיק והוא סובל סימן שאבא שלו היה רשע. מה
שכתוב בעשרת הדיברות הוא לא הוגן משום שאין סיבה שהילדים יענשו על מה
שהוריהם עשו. תשובתם של חז"ל הוא שזה קורה רק כשהילדים ממשיכים
בדרכי האבות .
דברים ז' פס 9 פותר את הקושי בכך שכתוב שם שאם האל מעניש זהו סימן שזה
הגיע לו.

רעיון הגמול בספר איוב:
חידושו של ספר איוב בכך, שמחפש הסבר מתקבל על הדעת לסבלו של האדם
היחיד, אך מתרחק מפתרון הנתון בספרים אחרים לפיהם צדקת ה' תצא לאור
במרוצת הימים, ויש רק לחכות (לדוגמה- חבקוק ב,ג).
ספר איוב מנסה לגשת לבירור הבעיה על יסוד הגמול האישי, והגמול האישי בלבד.
צמצום האפשרויות לפתרון הבעיה על הגמול הצודק מכביד מאוד על המחפש
הגיון לסבלו של הצדיק המוחלט (איוב). איוב משוכנע בצדקתו, ולכן לא נופתע אם
נגיע להחרפה קיצונית של השאלה "מדוע רע לצדיק" עד שניתן להאשים את ה'
בשרירות ואכזריות (איוב פרק ט').
נאומיו של ה', ובעיקר נאומו ה-2, משאירים את האפשרות,שלא נזכה לראות
בהשלטת הצדק בעולם בהתאם לקטגוריה של צדק אנושי. בסופו של ספר איוב-
אין האדם עומד עוד במרכז, ולכן, יש לעיין בגמול הניתן לאדם לפי אמת מידה
שונה (רעיון הגמול הקיבוצי).
החלטת ה' להנחיל סבל לאדם לא ניתנת להבנה, לכן עלינו להשלים גם עם עינוייו
של צדיק ועם הצלחתו של רשע.

תורת הגמול בספר דברי הימים לעומת ספר מלכים:
תורת הגמול של מחבר ספר דברי הימים שונה מזו של מחבר ספר מלכים לחלוטין.
תורת הגמול האישי של הנביא יחזקאל נמצאת בספר דברי הימים, ועקרון הגמול
המצטבר המנחה את צעדיו של מחבר ספר מלכים פינה מקומו לעקרון נוקה למשי
של גמול מיידי בדברי הימים. בספר דברי הימים, לא יעלה על הדעת שמלך אחד
יחטא ועונשו יתממש בידי מישהו אחר. לפיכך, אין זה פלא שחטאות מנשה כנגד
חסדי יאשיהו (מל"ב כ"ג 24-27) אין להם זכר בדברי הימים. כל מלכות ומלכות על
פי טיבה ניתן שכרה או עונשה.
אף יש שבימי אותו המלך עומדים זה בצד זה מחזורים של חטא ועונש, התנהגות
טובה וגמול בצידה.
לכן, ברור מדוע שלמה לא יכול להיות אחראי לפילוג הממלכה על פי תפיסת מחבר
דברי הימים. אך מחבר דברי הימים אינו יכול להסתפק בהסרת האחריות מכתפי
שלמה, שכן לצד רעיון מיידיות הגמול יש להדגיש גם את מרכזיות הרעיון של
הכרחיות הגמול בדברי הימים. לכל חטא יש עונש ולכל עונש יש חטא.
הפתרון לכך הוא- שאין הפילוג מוצג בספר דברי הימים כעונש וממילא אינו נתפס
כעונש. מחבר ספר מלכים מתמודד עם האירוע הדרמטי בהרחבה, לעומת ספר
דברי הימים שבו מאבד הפילוג ממרכזיותו.

רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: