חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

פלישתים

מקצוע: תנ"ך, כיתה: ט', מאת: ענבל, פורסם: 15/05/2008
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

עבודה על העם הפלישתי, על מקור השם, תולדותיו התרבות ועוד..

הפלישתים

* מקור השם: השם פלישתים מתאר עם, קבוצה המזוהה על פי דתה ואמונתה,
שאיננה שמית. השם "פלישתים" ניתן להם על שם ארץ מוצאם – כרתים,
שבמקורות אחדים במקרא (צפניה ב, 5, יחזקאל כה, 16, עמוס ט, 7, ירמיהו
מז, 4) השם פלישתים מתואר כתקבולת/שם נרדף לכרתים.
* מוצאם: מוצאם הראשוני של הפלישתים היה באיים האיגאים, וירמיה מזהה
אותם עם האי כפתור "שארית האי כפתור" (מז, 4) "כפתור" הוא בעצם שם
אחר לאי כרתים או לכרתים יחד עם האיים הסמוכים לו.
* הארגון: מדיני – הארגון המדיני של הפלישתים היה בצורת קונפדראציה
(ברית"). לפלישתים היו 5 ערי – ממלכה עצמאיות: עזה, אשקלון, אשדוד, גת
ועקרון. בראש כל עיר עמד סרן ששלט בה, שהוא בעצם מושל. בין הערים
הייתה ברית מדינית וצבאית חזקה, ובכל תקופה הייתה עיר מרכזית, שליטה
אחרת.כאשר עברה ישראל לשלטון מלוכני, לדעת הפרשנים עברו גם
הפלישתים למערך מדיני מלוכני.
צבאי – בראש הצבא הפלישתי עמדו הסרנים – מושלי הערים שייצאו למתקפה
בראש הצבא. גם ליועצי הסרנים ולשופטים היו תפקידי מפתח בצבא. רוב כוח
התקיפה של הפלישתים התרכז בחייל הרגלים, והיה להם חימוש רב ומפותח (כלי
ברזל) וקשתים, אולם היו גם חייל פרשים ומרכבות.
חברתי – המבנה החברתי של הפלישתים היה מאוד מלוכד (לעומת פירוד
השבטים בישראל). מבחינת מעמדות, ככל שהדרגה הצבאית הייתה גבוהה יותר
– כך גם המעמד החברתי. בגלל ארגונם הצבאי המשוכלל ושיטות הלוחמה וכלי
הנשק המפותחים יחסית לתקופה, הם היו מסוגלים להשתלט על אוכלוסייה
גדולה, וגם בדרך זו נקבעו מעמדות חברתיים.
דתי - הפלישתים היו עובדי אלילים אולם ע"פ המקרא הם עבדו אלילים כנעניים
– דגון, בעל זבוב (או בל זבול) ועשתרות. מנהגיהם היו פלישתיים אך כנראה
שנטמעו מעט בדת הכנענית – שמית, וזו התערבבה עם המנהגים הפלישתיים
הקדומים ששרדו ונשארו. האלילים היו בצורת פסלים שהוצבו במקדשים שהיו
בעיקר בחמשת הערים המרכזיות. כמו בדת השמית – כנענית, בכל מקדש היו
כוהנים.
* התרבות החומרית: רוב הכלים של הפלישתים היו מחימר ומקרמיקה,
ובהם ניכרו ארבעה מקורות השפעה עיקריים: מיקני, קיפרוס, מצריים
וכנען. לכן נקראה הקרמיקה "קרמיקה אקלקטית (ליקוטית)" כי היא
שילבה בה מספר יסודות שונים, והיא משקפת את דרכי הנדודים של
הפלישתים. עוד ניתן ללמוד על תרבותם ממנהגי הקבורה שלהם. ארונות
הקבורה עוצבו בדמות אדם, בדרך כלל בדמות האדם הנקבר בם, בדומה
למנהגי הקבורה המצרית. עוד ניתן ללמוד מחותמות חרוטיים, בהם ניתן
לזהות יסודות איגאיים, כנעניים ומצריים.
* תרומתם הטכנולוגית להתפתחות המזרח הקדום: לפלישתים היו מקורות
ברזל ומתכת רבים, והם השתמשו בהם כדי לייצר כלי מלחמה מפותחים
כגון רמחים, חרבות ומגנים עגולים שהיו חידוש בתקופה ההיא. הספינות
שלהם היו כגון הסירות הממונעות בעלות משוט אחד של ימינו. עוד הם
תרמו בתחום החקלאות – לפלישתים היו חרשי ברזל – "מצרכים" נדירים
בתקופה ההיא, וחשובים. ככל הנראה הם קיימו מסחר של כל הנ"ל בין
ארצות המזרח הקדום, ובכך תרמו להתפתחותו הטכנולוגית.
* תולדות הפלישתים לפי המקרא: ע"פ המקרא התיישבו הפלישתים בארץ
כנען, בשפלת החוף של הארץ בתקופה בה כבש יהושוע את הארץ, והתיישב
בהר. רצונם ששל בנ"י לכבוש מערבה, גם את שפלת החוף ושאיפתם של
הפלישתים לכבוש את אזור ההר, מזרחה, גרמו למלחמות ומאבקים קבים
במשך מאות שנים. לקראת סוף תקופת יהושוע ידם של הפלישתים הייתה
על העליונה, והם כבשו שטחים רבים מהארץ. בימי השופטים היו
הפלישתים אוייב קשה אף יותר, ובם נלחמו שמגר בן ענת ושמשון. בימי
השלטון המלוכני, בתקופת שאול ישנו סיפור דוד וגוליית שהיה מכריע
במלחמה, וכמובן מלחמות שאול נגד הפלישתים. צבא שאול הובס תבוסה
קשה במלחמה על הר הגלבוע, בו נהרגו שאול ובניו, וראשיהם הוצגו
לראווה. מאוחר יותר מסופר על דוד שהביס מספר פעמים את הפלישתים
ב"מכות גדולות". דוד הוא זה ששינה את יחסי הכוחות בין ישראל
והפלישתים, עד שהפלישתים היוו אוייב זניח ולא רב עוצמה כבעבר. נדב
בן ירבעם הקים מצור על הפלישתים, שנקבצו בעמק רפאים, ומצור זה
נמשך עד ימי עומרי. בימי יהושפט מלך יהודה נכנעו הפלישתים לממלכה.


תולדות העם הפלישתי


ע"פ המקרא הגיעו הפלישתים לארץ כנען בתקופה בה הגיעו בנ"י והחלו בכיבושים
בהנהגת יהושוע. בנ"י השתלטו על אזור ההר ושאפו להתפשט מזרחה, לכיוון מישור
החוף, בעוד הפלישתים התיישבו במישור החוף ושאפו להתפשט מערבה, לכיוון ההר.
במאבק זה ניצחו הפלישתים שכבשו את ההר ושלטו בישראל. דבר זה יצר חיכוכים
ומלחמות רבים בין ישראל ופלשת. הסיפור הראשון על המאבקים בין ישראל ופלשת
הוא בספר שופטים, בסיפורו של שמגר בן ענת שהושיע את ישראל שהיו משועבדים
לפלישתים. לאחר מכן – סיפורי שמשון "תמות נפשי עם פלישתים". שמשון אמנם
התרועע עם פלישתים ואף נשא לאישה את דלילה הפלישתית, אך סיים את מותו
בהרס גדול ובהפלת חללים רבים מהם. ע"פ סיפורי שמשון ניתן להסיק שאנשי יהודה
השלימו עם השלטון הפלישתי עליהם, מבחינה מדינית וכלכלית, עד להמלכתו של
שאול, אז החלו ניצני המרד. יונתן, בנו של שאול הוא שהנהיג את הפעולות, רצח נציב
פלישתי שהוצב בגבעת בנימין ששימש כמפקד מחוזי ובכך "נתן את האות" לתחילתו
של המרד. הפלישתים שלחו 3000 חיילים ורכב בכדי לעצור את המרד, ומחנם הוקם
במכמש, לכן קרוי הקרב "מערכת מכמש". לפלישתים הי כוח ויתרון רב, אך מתקפת
הפתע של יונתן הביאה לו את הניצחון וסילוק הפלישתים מאזור ההר.
הקרב הבא הוא קרב עמק האלה, שהיה דווקא בנחלת שבט יהודה. לדעת הפרשנים
ניסו הפלישתים לנצל את הגישה הפחות עויינת של שבט יהודה כדי להשתלט מחדש
על ההר, אך שאול גייס מספיק צבא וכוחות, וההר נשאר בידי ישראל. בקרב עמק
האלה נערך הקרב המפורסם, דוד וגוליית, פנים אל פנים. קרב זה גם הוא היה מכריע
במערכה של ישראל נגד הפלישתים.
אחרי הקרב בעמק האלה, הגיע אחד הקרבות הקשים ביותר נגד הפלישתים מבחינת
ישראל, קרב הר הגלבוע, בו נפלו שאול ובניו. קרב זה הגיע, כי למרות כשלונם בעמק
האלה, היו הפלישתים גורם מדיני וצבאי חזק באזור, כנראה מפני ששלטו ב"דרך
הים" הבינלאומית שעברה במישור החוף ובעמק יזרעאל. לפרשנים יש 2 דעות:
האחת, ששאול יזם את הקרב בניסיון ליצור רצף טריטוריאלי עם השבטים שישבו
בגליל. השנייה, שיוזמי הקרב היו הפלישתים, שניסו להחזיר את שליטתם בישראל.
ע"פ ספר שמואל חנו הפלישתים בשונם, וישראל בעין חרוד, אך כשהגיעו הפלישתים
החל צבא שאול לסגת במטרה למשוך את הפלישתים אל ההר, דבר שינטרל את
היתרון המספרי והטכנולוגי שהיה לפלישתים על ישראל. תכסיס זה לא הצליח, שאול
ובניו נפלו במלחמה והפלישתים כבשו ערים ישראליות בעמקים (יזרעאל, בית שאן
וכו').
לאחר ניצחון זה הוכר דוד כמלך בחברון, אך רק כשהומלך למלך על כל ישראל וכבש
את ירושלים לבירתו, חשו הפלישתים בסכנה ותקפו פעמיים בעמק רפאים (דרומית
לירושלים), אך דוד הצליח להדוף את הכוחות הפלישתיים ולהכניעם. בזאת חדלו
הפלישתים מלהיות אוייב רב עוצמה המאיים על ישראל.
כשנחלקו בנ"י לממלכת יהודה ולממלכת ישראל, הכו מלכים מכל צד פעמים נוספות
את הפלישתים, ובימי שלטון יהושפט ביהודה נכנעו הפלישתים סופית לממלכת
יהודה והביאו לה "מנחה וכסף" (דברי הימים ב' 11, 17) וזה היה הניצחון הסופי של
ישראל על הפלישתים.


לסיכום

בעבודה זו הרחבתי רבות את ידיעותיי על העם הפלישתי, שהיו אוייב משמעותי של
ישראל במשך תקופה ארוכה. למדתי דברים חדשים רבים, למשל על תרבותם
החומרית ועל הארגון הצבאי והקידמה הטכנולוגית המדהימה שלהם יחסית לאותה
תקופה. למדתי על היסטוריה של עם, אמנם מנקודת מבט של ישראל (המקרא
והפרשנות), ועניינו אותי במיוחד הקרבות נגד ישראל, כי שם ניתן לראות פעולות
צבאיות ואסטרטגיות מדהימות, מבחינת שני הצדדים. נהניתי לכתוב את העבודה
ואני מקווה שהקריאה בה מהנה גם כן.
ענבל




- 1 -

רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: