נשוא+נשו"מ

מקצוע: לשון, כיתה: י', מאת: ענבל, פורסם: 15/05/2008

סיכום תחביר המשפט הפשוט – נשוא – נשוא מורחב

* למשפט יש משמעות, מבנה תקין וזמן. "פטנט" לזיהוי משפט : אם אפשר להפוך את
המבע (את הכתוב / הנאמר) לזמן עבר (או לזמן עתיד), המבע הוא משפט, לדוגמה :
אנחנו לומדים לשון – אנחנו למדנו לשון, ולכן זהו משפט.
* המילים במשפט מופיעות בסדר מסוים (סדר בסיסי), ובסוף משפט יבוא אחד מסימני
הפיסוק הסופיים : . ! ? ?!
* במשפט הפשוט יש רק משפט אחד, יחידה אחת של נשוא + נושא, איבר אחד בלבד.

* אם יש במשפט פועל "אמיתי", הוא יהיה הנשוא במשפט תמיד :
נשוא
התלמיד סימן את התשובה הנכונה.

"סימן" = פועל אמיתי (יש לו זמן וגוף ואפשר להטות אותו: סימנתי, מסמנים, אסמן
וכו'), ולכן "סימן" = נשוא במשפט.

* הפועל הוא החלק המרכזי במשפט, כיוון שיש בו יסוד של זמן.

*הנשוא יכול להיות נשוא מורחב באחת הצורות הבאות:

1. שני פעלים רצופים- הגשם ילך ויתחזק.

2. פועל + שם פועל- התכוונתי לסיים מוקדם.

3. ניב או צרוף לשוני כבול: המורה ירד לסוף דעתו של התלמיד. (הבין)

* משפט שיש בו פועל נקרא "משפט פועלי", לדוגמה: קראתי ספר מעניין. = משפט
פועלי, כי יש בו הפועל "קראתי".

* משפט, שאין בו פועל נקרא "משפט שמני", לדוגמה: הסיכום למבחן חשוב מאוד.=
משפט שמני, כי אין במשפט פועל.
* דוגמאות לניתוח משפטים:
נשוא
1. קראתי ספר מעניין. (קראתי=פועל=נשוא) – משפט פועלי
נשוא מורחב
2. אני אצליח לסיים את קריאת הספר בזמן. (נשוא מורחב בדגם של
פועל(אצליח)+שם פועל(לסיים) – במשמעות: אסיים בהצלחה. – משפט פועלי
נשוא
3. באולם "מופת" התקיים אתמול טקס מרשים. התקיים=פועל=נשוא – משפט
פועלי

4. האיש הזה מצחיק. אין פועל במשפט – משפט שמני.