חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

"מועקה"

מקצוע: ספרות, כיתה: י"א, מאת: עינב, פורסם: 01/01/1970
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

עבודה בספרות על הסיפור "מועקה" מאת צ'כוב הנותנת מענה על השאלות: כיצד מתמודד הגיבור עם הבעיה שהסביבה מעמידה בפניו? מהם אמצעי העיצוב שבחר הסופר לתאר בעיה זו?

השאלות

1. כיצד מתמודד הגיבור עם הבעיה שהסביבה מעמידה בפניו?
2. מהם אמצעי העיצוב שבחר הסופר לתאר בעיה זו?
ענה ביחס לסיפור "מועקה" מאת צ'כוב.


1. הגיבור מתמודד עם הבעיה שהסביבה מעמידה בפניו כך: הגיבור זהו יונה פוטאפוב העגלון, אשר כולו הלבין בערב חורף, שבו שלג יורד בעיר הסואנת עם כל ההמולה והאנשים הרצים ממקום למקום. יונה כולו התכרבל ככל האפשר, הוא אינו זע ואינו נע. וביחד אתו סוסתו העלובה וגם היא הלבינה, וגם היא לא נעה ולא זעה. יונה היה ישן כאשר הנוסע הראשון – איש הצבא מגיע. יונה מתנער מרסיסי השלג ומתחיל להניף בשוטו מתוך ההרגל ולא מתוך הצורך. הנוסע מאיץ מיונה במשך כל הזמן בכדי שיונה יצא מתרדמתו וכדי שיגרום לסוסה לדהור מהר יותר. האיש צבא מעוצבן מאוד מהמהירות האיטית שיונה רוכב, וכועס עליו. יונה, לעומתו, רוצה לפתוח בשיחה ואומר לו, קטוע ולא קשור, כי בנו נפטר השבוע. אך מצדו של האיש צבא זה ממש לא אכפת, חוץ מלשאול ממה הילד נפטר, הוא לא מתעניין יותר. הוא לכאורה מראה נימוס בעצם היותו שואל זאת, אך ברגע שיונה נפנה אליו הוא דוחק בו להמשיך וכלל לא מתעניין בסיפור. איש הצבא מקלל את יונה וכן גם האנשים שעוברים ליד העגלה. איש הצבא מתייחס אל יונה כמין עבד שחייב לעשות את מה שהוא רוצה. לבסוף הם הגיעו למקום חפצו של איש הצבא ויונה חוזר ומתכרבל, ושוב אינו זע ואינו נע. לאחר שעתיים שלושה נערים (שיכורים) עולים על העגלה – שני בחורים גבוהים ורזים ואחד גוץ וגיבן. יונה מתעורר ושומע את הגיבן צועק את מחיר הנסיעה – עשרים קופיפות, אך כבר ליונה לא היה אכפת, למרות שהמחיר היה נמוך מהרגיל. יונה פשוט רצה שיהיה לו נוסעים – חברה, העיקר שלא יהיה לבד. רוב הדרך שלושת הנערים מקללים אחד את השני וכן גם את יונה, וכצפוי, הם באים אליו בטענות של מהירות הנסיעה. ולמרות כל הקללות, יונה לא מקלל את הנערים בחזרה ואף מברך אותם. הוא מספר להם על בנו אשר מת והם לא מייחסים לזה, הם רק עונים שכולנו נמות. אבל הם מגלים קצת יותר התעניינות בכך שהם שואלים יונה האם הוא נשוי. יונה מספר להם שגם אשתו מתה ומציין שוב את מות בנו, ומנסה לספר את הסיפור על שנו, ולשפוך את המועקה שבו הוא נמצא, אך הנערים הגיעו למחוז חפצם וירדו במהירות מן העגלה. יונה שוב מרגיש בודד ומסתכל על הקהל ברחוב ומנסה למצוא מישהו לדבר אתו. יונה מנסה לפתוח בשיחה עם אחד האנשים – פלוני חצרן בכך שהוא שואל אותו מה השעה, אך ההוא מגרש אותו לאחר שענה לו. אין ביניהם שום שיחה. יונה מתייאש מלפנות אל האנשים ברחוב והוא יודע שאין לו עם מי לדבר, אך בפחות מחמש דקות עולה ליונה רעיון ללכת אל הפונדק. כאשר הוא מגיע, הוא מביט בפשוטי העם הישנים שם וחושב לעצמו כי אפילו בכדי לקנות שיבולת שועל לסוסה הוא לא השתכר. אחד מפשוטי העם, שהוא גם כן עגלון, מתעורר. וכמובן, יונה חושב שהוא יכול לדבר עם פשוטי העם – אחד כמוהו. העגלון הצעיר הולך לדלי המים ויונה שואל אותו האם הוא צמא. העגלון עונה לו שכן ובינתיים יונה מספר לו כי בנו נפטר בבית החולים. אולם העגלון הצעיר איננו מעונין בשיחתו וחוזר לישון. יונה כבר מתייאש מלנסות לדבר עם אנשים. כבר שבוע עבר מאז מות בנו, והוא לא דיבר עם אף אחד. יונה מחליט ללכת לראות מה שלום סוסתו ויוצא אל האורווה. סוסתו אוכלת וברגע שנתקל בעיניה הבורקות של הסוסה הוא מתנצל שלא הרוויח די כסף בכדי לקנות לה שיבולת שועל ושהיא נאלצת להסתפק בשחת. ופתאום יונה מוצא את עצמו מספר לה אודות בנו, פורק את כל רגשותיו ודבריו שהצטברו בתוכו, והסוסה מצידה מקשיבה לו. לסיכום, יונה הוא דמות המייצגת את החלש. הוא הגיע אל העיר הסואנת מהכפר, ובשל כך הוא לא מורגל למנהגים שבעיר. בנו מת ממחלת הקדחת, ועקב כך הוא שרוי במועקה כבדה. הוא נאלץ התמודד עם קשיי פרנסה בלילה מושלג בחורף, אולם מצבו הנפשי מקשה עליו עוד יותר. כל רצונו הוא למצוא אוזן קשבת והדרך שבה הוא עושה זאת נתקלת בקשיים. צורת דיבורו מעידים על פחד מדחייה ורצון עז לדבר עם מישהו ולהפיג את הבדידות. יונה מנותק מהסביבה הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. הוא אדם סבלן ואדיב ומוכן לחוות פגיעה ומלבד שידברו אתו, כמו ששלושת הנערים השיכורים שעלו לעגלה והחלו לצחוק, לקלל וללעוג ליונה והוא מצדו צחק יחד אתם ולא קילל אותם בחזרה. יונה קשור במיוחד לסוסה, ולכן בסופו של דבר הוא סיפר לה את כל שעל ליבו.


2. אמצעי העיצוב שבחר הסופר לתאר בעיה זו הם:
א. ניגודים ~ יונה לעומת הסביבה שהוא פוגש – יונה הוא דמות המייצגת את החלש. הוא מאוד שונה ביחס לחברה שבו הוא נמצא. יונה הוא החלש בחברה ולכן הוא שונה מהשאר. בנוסף, יונה בא ממקום שונה. הוא בא מהכפר ולכן הוא לא מורגל למנהגים שבעיר הסואנת. הוא אינו רגיל למקום שכזה. השיחה של יונה עם הסוסה ולעומת שיחתו עם האחרים – יונה ניסה לפתח שיחה עם כל אדם שעבר לידו, בין אם הוא הרכיב אותו בעגלה לבין אם סתם החל בשיחה אתו. כמו שניסה לפתח שיחה עם איש הצבא שהוא הסיע אותו אל הרובע ויבורג – "ואצלי, זאת אומרת, אדוני...בני, כלומר, נפטר השבוע", וכמו שניסה לפתח שיחה עם הפלוני החצרן, אחד מהאנשים ברחוב, בכך ששאל אותו מה השעה – "מה השעה, חביבי?". ועם כל אחד שיונה ניסה לפתח עמו שיחה הוא הדיף אותו ולרוב גם קלל אותו או העיר הערות ולא רצה להקשיב לו. בניגוד לכל אלה, שניסה לפתח עימם שיחה וזה נכשל, יונה החל לשפוך את ליבו בפני הסוסה שלו – הנפש היחידה שמוכנה להועיל ולהקשיב ליונה אשר נמצא ביגון ובמועקה כה רבה (השיחה התרחשה עם הסוסה בסוף הסיפור). יונה מצא את עצמו מספר לסוסה הכל אודות בנו ורגשותיו וכל מה שהצטבר לו במשך התקופה האחרונה, ולאחר שהתנצל בפניה על שלא היה לו די כסף בכדי לקנות לה שיבולת-שועל. והיא כמובן הקשיבה לו, בעודה לועסת את השחת ונושפת עליו – "הסוסה לועסת, מקשיבה ונושפת על ידי בעליה. יונה נגרר אחר בולמוס השיחה שתקף עליו ושופך לבו בפני סוסתו"

ב. אווירה ~ האווירה בסיפור מאוד מדוכדכת. יונה כל הזמן נמצא ביגון ובמועקה רבה, וככל שהוא מנסה לצאת ממנה, על ידי כך שהוא פונה לאנשים רבים ושונים, גם מבני מעמדו וגם גבוהים ממנו, לפתוח בשיחה עמו, כך עוד יותר אף אחד לא שם לב אליו. כל אחד מהבריות נמצא בעולם משלו, שבו רק הוא נמצא ולא אף אחד אחר, והם לא מתעניינים באנשים שמסביבם, ומרצונותיהם ומהמועקה שהם נמצאים בה. בנוסף, ישנו מתח בסיפור. הקוראים מצפים למישהו במשך כל הסיפור שיאזין ליונה. אפילו שיהיה מישהו אחד שרק יהיה כאוזן קשבת ליונה, בכדי שהוא לא ירגיש בודד. אך אפילו ה"מישהו" היחיד הזה לא נמצא, אבל במקומו ישנה את הסוסה שמקשיבה חום לב ליונה ולכל צרותיו. יונה נפתח את הסוסה, ופורק את כל מה שנמצא בלבו. הקרואים מרגישים כאילו עכשיו יונה הוריד מעליו את השק הכבד שהיה עליו, את כל המתח ששרר במשך כל הסיפור.

ג. מוטיבים ~ קיים מוטיב העיניים בסיפור. מוטיב העיניים בא לבטא את הקשר החזק בין שתי הדמויות המרכזיות בסיפור. כאשר העיניים פקוחות – נפגשות יש רצון לקשר, וכאשר העיניים עצומות, סגורות – לא נפגשות אין רצון לקשר. ניתן לראות זאת בסיפור בפגישה של יונה עם איש הצבא אשר נרדם לו לאחר שיונה סיפר לו על מות בנו ושהוא גער בו לנסוע – "אחר כך נפנה פעמים אחדות אל הנוסע, אך הלה עוצם את עיניו; אין הוא נוטה מן הסתם להקשיב לו". וכן גם בפגישה עם העגלון הצעיר אשר חזר לישון לאחר שיונה סיפר לו גם הוא על מות בנו – "יונה בוחן את הרושם שעשו דבריו, אך אינו מבחין במאומה. הצעיר משך שמיכה מעל לראשו, ושב ושקע בשינה". לעומת זאת, בפגישה עם הסוסה עיניה ברקו ונצצו. זה מבטא את הקשר החזק שקיים ביניהם. יונה פותח בשיחה איתה והיא ברקה בעיניה והאזינה לו במשך כל הזמן שהוא דיבר – "'לועסת הא?' שואל יונה את פי הסוסה למראה עיניה הבורקות". ניתן לראות כי מפגש העיניים בין שתי הדמויות הללו, יונה והסוסה שלו, חזק מאוד ומקביל לקשר שביניהם ולסוף הסיפור שבו שניהם מתלכדים ויונה מוצא את נחתו בזכותה.

ד. רמזים מטרימים ~ שלג – השלג מייצג את תחושותיו את יונה. השלג מכסה את כולו, הוא לא נע ולא זע כמו השלג – שזהו לא אדם ("אינו זע ואינו נע", הוא קפוא על מקומו ("הוא מתכרבל על מושבו, ככל שעשוי גוף חי להתכרבל"), כמו השלג שהוא קפוא. יונה מדוכא – השלג מציין קרירות ושונות, זאת לא תקופה חמה של פריחה ואהבה אלא קור ודיכאון וכך מרגיש יונה. הוא כולו מדוכא – יש לו בעיה נפשית והוא נמצא בערב חורף ששלג יורד, אז קר לו. בנוסף, כולו הלבין בדיוק כמו השלג ("יונה פוטאפוב העגלון הלבין כולו כרוח-רפאים"). יתר על כן, השלג מייצג גם את הקרירות כלפיו, כלפי יונה. השלג זהו רמז מטרים. השלג יכול לרמז לנו על המשך הסיפור. כמו שהשלג קר וכל האווירה היא קרירה, כך כל האנשים בסיפור, כל הבריות היו קרירים כלפיו, כלפי יונה. לאיש הצבא לא היה אכפת ממנו ורק נזף בו כל הדרך עד שנרדם. שלושת הנערים במשך כל הדרך לגלגו לו וצחקו עליו ויונה ביחד אתם – לא היה אכפת לו שיצחקו עליו, העיקר שיהיה לו עם מי לשוחח, אך גם הם לא הקשיבו לו – הם נפנפו אותו. הפלוני החצרן ענה לשאלתו של יונה אך מיד לאחר מכן זעק בו לזוז ממקומו. העגלון הצעיר חזר לישון מיד לאחר שסיים לשתות וכשיונה סיפר לו על מות בנו – הוא אפילו לא הגיב. ובניגוד לכך, רק עם הסוסה היה לו קשר לשוחח. עם הסוסה הוא פתח את ליבו ונשפך – הוא היה כל כך עצוב ומדוכא, והוא היה נמצא ביגון ומועקה רבה ולכן כבר לא היה אכפת לו מכלום, הוא חשב על כך שהוא יפרוק את כל שעל ליבו. הוא ציפה לזה כל-כך, הוא ציפה שיהיה לו עם מי לשוחח – כל אלמוני אחד שפגש החל לפתח אתו שיחה, רצה לשוחח אותו, אבל כל אחד סילק אותו בדרכו שלו, ולכן הוא נאלץ לשוחח עם סוסתו. אך בסופו של דבר הוא סיפק את רצונו. כי מה שיונה ביקש זהו דבר כל-כך פשוט עד שאפילו בעלי-חיים יכולים לספק זאת. האנלוגיה לסוסה – האנלוגיה בין יונה לסוסתו ייצג את הקשר המיוחד שקיים ביניהם. כבר מתחילת הסיפור אנו רואים כי קיימת אנלוגיה במספר פרטים קטנים היכולים לרמז לנו כי קיים ביניהם קשר. הסוסה הלבינה כפי שיונה הלבין ("יונה פוטאפוב העגלון הלבין כולו כרוח-רפאים", "סוסתו העלובה אף היא הלבינה"). כמו שיונה לא זז ממקומו ושוכב מכורבל הכי שאפשר, כך גם הסוסה שלו לא זזה ממקומה. ("הוא...אינו זע ואינו נע", "סוסתו...ולא נעה ולא זעה"). בנוסף, יונה מנותק ושונה, אין תכלית למעשיו, וכן גם סוסתו, שהיא שקועה במחשבות, היא עלובה, רזה ו"חושבת" על הכפר. וכן, כפי שיונה מכוסה ברסיסי שלג, כך גם סוסתו ("...ומשיר בזאת מגב הסוסה ומכתפיו שכבות-שכבות של שלג..."). יתר כל כן, כפי שיונה העגלון קם משינתו כשאיש הצבא עולה על המגלשת ומתמתח, כך גם סוסתו מתמתחת ("איש-הצבע עולה אל המיגלשת. העגלון ממצמץ בשפתיו, משרבב צווארו כברבור, מתרומם קימעה על מושבו ומניף בשוטו יותר מכוח ההרגל מאשר מתוך הצורך. הסוסה אף היא מותחת את צווארה, כופפת את רגליה דמויות הכלונסאות וזזה בהיסוס ממקומה"). קשר זה, בין כל האנלוגיות הללו, מייצג את הקשר החד והחזק שקיים בין יונה לסוסה שלו, הקשר המיוחד שקיים ביניהם. האנלוגיות מראות על קשר מסוים, ורימז לנו כי יתפתח ביניהם קשר מסוים בסוף הסיפור. הניתוק והאדישות שבו, ביונה – מייצגת בעיה ותחושת זרות. יונה בא מן הכפר. לכן, הוא לא מורגל לכל המנהגים שבעיר. הוא היה חי בסביבה שונה – והניתוק שלו מהסביבה והאדישות שיש לו מייצג את תחושת הזרות שלו, את התחושה כי הוא לא חי במקורו. יונה העגלון מנותק מהסביבה, מהאנשים, מהחברה שבה הוא נמצא, והוא אדיש (ניתן להסיק זאת מדרכו האיטית כשהוא רוכב על העגלה. במשך כל הדרך הוא נוסע לאט מאוד ולמרות שכל הנוסעים מעירים לו, הוא נמצא בשלו ולא אכפת לו כל-כך על כך). כל זה מייצג את הבעיה שלו – בדידותו – הוא לא מצליח ליצור קשר עם הסביבה שלו, עם אנשים אחרים. וככל שהוא מנסה, וככל שהוא רוצה יותר ויותר קשר עם אנשים אחרים, כך עוד יותר לא מתייחסים אליו. לכל מי שהוא פתח בשיחה, ובנוסף סיפר לו על מות בנו – נפנף אותו וקלל אותו, בין אם על-ידי מילים, ובין אם לעצום את העיניים וללכת לישון). בדידותו גוברת מכישלון לכישלון – הבעיה שלו הולכת וגובלת.

רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: