חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

מוצרט וצורת הסונטה

מקצוע: שונות, כיתה: י"ב, מאת: Slash, פורסם: 15/05/2008
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

עבודה במוסיקה על חייו ויצירתו של וולפגנג אמדיאוס מוצרט + סיכום על הסונטה כצורה המפותחת ביותר במוסיקה והדגמה על סימפוניה מספר 40 של מוצרט


עבודה במוסיקה בנושאים
מוצרט וצורת הסונטה



וולפגאנג אמאדיאוס מוצרט
וולפגאנג אמדיאוס מוצרט (27 בינואר 1756 -5 בדצמבר 1791) היה מגדולי המלחינים בתולדות
הזמנים. כבר בהיותו צעיר מאוד, נודע ברחבי אירופה כילד פלא והמונים נהרו לראותו בהופעותיו
ביבשת, מנגן על כלי נגינה שונים, ומלחין יש מאין יצירות קטנות ממוחו הפורה להנאת הקהל.

ביוגרפיה
מוצרט נולד בעיר זאלצבורג, אוסטריה. ליאופולד אביו היה במקצועו מוסיקאי אשר הועסק בשירותו
של הארכיבישוף מזאלצבורג. כשהיה מוצרט צעיר, אביו היה גוער בו על התרברבותו בנגינתו בפסנתר,
אך כאשר הבחין עד כמה נפלאה היא נגינתו של הילד, ידע האב כי בנו גאון ובעל כישרון מיוחד במינו.
בסיועו של האב, החל מוצרט בן החמש שניחן בשמיעה מוסיקלית בלתי רגילה, לחבר קטעי מוזיקה
קטנים ולהעלותם על הכתב.

כשהיה מוצרט בן שש ואחותו מריאן (נאנרל) בת 11, לקח אותם ליאופולד למסע הופעות במינכן
ובוינה. הילדים, ובמיוחד מוצרט הצעיר, הותירו רושם רב והיוו מקור הכנסה לאביהם. בראותו עד כמה
היתה ההצלחה רבה, החליט האב לפרסם את שמו של הבן במרכזי המוזיקה הגדולים של אירופה
והמשפחה יצאה למסע ארוך, שנמשך קרוב לשלוש שנים, דרך גרמניה, צרפת, אנגליה, בלגיה הולנד
ושווייץ. בלונדון ליווה את המלכה בשירתה וניגן בפניה ובפני המלך ארבע שעות תמימות של מוזיקה
שמיימית. אז גם פגש את יוהאן כריסטיאן באך, בנו של המלחין הדגול, שהיה מלחין נודע בעצמו.

המסעות הביאו למוצרט הצעיר תהילה רבה וחשיבותם העיקרית בחשיפתו למוזיקה מעולה בסגנונות
השונים. בכוח זכרונו המוזיקאלי המופלא קלט מוחו את היצירות הגדולות והבינם מיד. משום כך
ניכרות תכופות בעבודותיו השפעות של מלחינים אחרים, אם כי תמיד, נשאה כל אחת מהן את חותמו
שלו, ואף יצירה שלו לא דמתה מעולם לעבודה של אמן אחר. עם זאת, גרמו הנסיעות הארוכות
תשישות רבה לילד והוא חלה פעמים אחדות.

בהגיעו לגיל 14, יצאה שוב המשפחה למסע חדש והפעם לאיטליה וגם שם זכה הנער להצלחה רבה
ושמו הלך לפניו בגאווה רבה. האפיפיור שהוקסם מגאוניותו של מוצרט הצעיר, אף העניק לו אות כבוד
לשם כך. חלק מגאוניותו המוסיקלית של מוצרט היא יכולתו לזכור מוזיקה ולשחזרה: באותה תקופה, ה
Miserere Mei של גרגוריו אלגרי (שהייתה יצירה גותית דתית) נחשבה לכל כך חשובה עד שהיה
מותר להשמיע אותה רק פעם בשנה בכנסייה של האפיפיור ותוויה נשמרו בסוד. למרות זאת, מספרים
שמוצרט הוא זה שגילה את היצירה הזאת לעולם, כאשר הצליח לשחזר את התווים רק מתוך שמיעה
בלבד כאשר היה נוכח בעת השמעתה בכנסיה.

את שש השנים הבאות עשה בזאלצבורג ועבד שם יחד עם אביו אצל הארכיבישוף. העבודה נראתה לו
חדגונית ומשעממת וכל אשר רצה היה להתפנות מעט ולהלחין מוזיקה לעצמו. למסעו האחרון יצא
מוצרט בן ה-21 יחד עם אמו, משום הארכיבישוף לא התיר לאביו להצטרף אליו. הם נסעו לפאריס, אך
היתה זו נסיעה עגומה ומלאת אכזבות, מכיוון שהיה כבר מבוגר, והצרפתים לא ראו בו "ילד פלא"
כבעבר. במסע זה חלתה אמו מאוד ונפטרה הרחק מביתם. מיואש ומאוכזב עזב מוצרט את פאריס מתוך
כוונה לא לשוב אליה לעולם.

בשנים הבאות מצבו הכלכלי והבריאותי של מוצרט הידרדר. על אף כל זאת, חיבר בשנים האלה את
הסימפוניות המוצלחות ביותר שלו, ונעתר לכל בקשת עזרה שהופנתה אליו. את האופרה האחרונה
שלו, "חליל הקסם" חיבר כדי לסייע לידיד ותיק שהתיאטרון שברשותו היה שרוי בקשיים. האופרה,
שהיתה אמורה להיות מחזה שיגרתי, הפכה לביטוי אנושי עמוק, שהכיל ערכים הקשורים למסדר
הבונים החופשיים. אופרה זו כמו הקודמות, היתה מוצלחת מאוד וזכתה לתשואות רבות, אלא
שמוצארט עצמו לא השתכר ממנה.

יום אחד, שעה שהיה עסוק בעבודתו בחיבור המוזיקה ל"חליל הקסם" בא אורח אלמוני לבקרו, וביקש
ממנו לכתוב תפילת אשכבה (רקוויאם) לזכר איזה נפטר. הוא הבטיח תשלום נאה עבור היצירה ומוצרט
ניגש לעשותה מיד, אלא שהיה עליו להניח את העבודה באמצע כדי לכתוב אופרה לכבוד הכתרת
הקיסר. האורח המסתורי חזר ובא כדי לברר מה עלה בגורלה של היצירה, ומוצרט היה מקדימו לאמור
כי יקדיש מעתה זמן לסיימה, ומששאל למי זו נועדה, היה האורח מפנה את החדר ומבטיח כי ישוב
בחזרה. ביקורים אלה השפיעו על מוצרט בצורה קשה ועמוקה. הוא היה מדמה בליבו כי האיש אינו
אלא שליח מן המרומים וכי היצירה הוזמנה כדי שתנוגן בזמן לווייתו, וכך אכן היה.

עם שובו מחגיגות ההכתרה בפראג היה מוצרט מדוכא מאד ונפל למשכב מבלי יכולת לקום ממיטתו. את
היצירה לזכר אותו המת, נשא עימו תמיד במחשבותיו, ליבו היה מדוכדך ותחושות מרות ועצובות ליוו
אותו. ערב אחד, ביקש ממספר ידידים להשתתף עימו בזמרת היצירה. יחדיו שרו הם את התפקידים
השונים ולפתע, באמצע שירתם, החל מוצרט פורץ בבכי חרישי ולא יכל עוד להמשיך. באותו ליל אחר
חצות, ב-5 בדצמבר 1791, מת בוינה המלחין הגאון והוא רק בן 35.

לאחר מותו, יצאו קבוצת אנשים עם גופתו כדי לקברו. מכיוון שהתרחשה סופה עזה, הם החליטו לקבור
אותו בקבר אחים ארעי. כשחזרו כדי להוציא את גופתו ולקבור אותה כראוי, הם לא מצאו את מקום
הקבורה הארעי, שהפך למקום משכבו הנצחי של מוצרט.

בין יצירותיו החשובות של מוצרט ניתן למצוא את האופרות: "חליל הקסם", "נישואי פיגארו", "דון
ג'ובאני" ו-"כך עושות כולן", ועוד מאות יצירות אחרות שנכתבו לתזמורת, לכלי סולו ולתיאטרון.



ביטוי הרוח המהפכנית של מוצרט בחייו
וביצירותיו

כיצד התבטאה הרוח המהפכנית ביצירותיו של מוצרט?

מוצרט היה מלחין מוכשר ומחונן. רוב האנשים אף יסכימו שהוא היה גאון מוסיקלי. הוא פרץ את
גבולות הסגנונות שהיו ידועים ומקובלים באותה תקופה, והלחין יצירות לפי טעמו האישי, שלא תמיד
התאים לנורמות הקבועות בחברה.

אופרה: אופרה היא יצירה תיאטרונית שעלילתה רגילה, והשחקנים בה משתמשים במוסיקה כדי לבטא
את עצמם (שרים במקום לדבר), והם אף מלווים בתזמורת סימפונית. לאופרה במערב יש היסטוריה של
כ-400 שנים, שתחילתה באיטליה, בשלהי המאה ה-16.

בתקופתו של מוצרט היו מקובלים שני סוגים של אופרה:
1) אופרה סריה (אופרה רצינית) – גיבוריה היו בד"כ דמויות היסטוריות או מיתולוגיות – מלכים,
גיבורים ואלים – ועלילתה טרגית.
2) אופרה בופה (אופרה מבדחת) – גיבוריה חיו בתקופת חיבור האופרה, והם אנשים פשוטים, בני
כל המעמדות. עלילת אופרה זו היא בד"כ קלילה ומשעשעת.

רוחו המהפכנית של מוצרט התבטאה בעיקר בחריגותיו מן הנורמה המקובלת באותה תקופה לגבי מבנה
וסגנונות המוסיקה השונים. יצירותיו השופעות והמלאות ביטוי עצמי ולפעמים אף לגלוג על עקרונות
יסוד שהיו טבועים בחברה, משכה קהל רב לא רק במערב, אלא גם בתרבויות רחוקות.

אדגים את דברי על האופרה "נישואי פיגרו" מאת מוצרט.
כמו אופרות אחרות של מוצרט, גם את האופרה "נישואי פיגרו", קשה מאוד לסווג לאחד משני סוגי
האופרות הנ"ל. זאת בגלל שהוא יישם את הסגנונות בדרכו האישית, שכללה לא פעם עירוב של שני
הסגנונות – עליז וטרגי.
באופרה זו יש מספר אלמנטים שמדגישים רוח מהפכנית:
- האלמנט הראשון הוא הפרדה בין המינים. כבר בדואטינו הראשון, בין פיגרו לארוסתו סוזנה,
ניתן להבחין בחלוקת המנגינה בין שני הזמרים: חלק א' הנמרץ לגבר, וחלק ב' השקט והזורם
יותר לאישה.
- האלמנט השני הוא הדמויות. על הבמה מופיעות שתי דמויות של משרתים מן המעמד הבינוני-
תחתון, שהם גיבורי האופה. הדבר בא בניגוד למה שהיה נהוג קודם לכן (דמויות היסטוריות
חשובות בתור גיבורים).
- לאורך היצירה ניתן להבחין בהתפתחות פסיכולוגית של הדמויות, בניגוד לקיבעון הפסיכולוגי
שהיה נהוג באותה תקופה.
- אלמנט נוסף הוא רוחו המהפכנית של פיגרו: פיגרו המשרת, שר באריה שלו מנגינת מינואט,
שהוא ריקוד צרפתי שמיוחס למעמד הגבוה. פיגרו מזמין את הרוזן, שמחזר אחרי אשתו, לבוא
ולרקוד לצלילי המוסיקה שלו. שני אלמנטים אלה מסמלים מהפכה; מעתה פיגרו ישלוט
בעניינים ולא הרוזן. זוהי ביקורת חריפה כלפי החברה של אותה תקופה.

המסקנה היא שיצירותיו של מוצרט היו מהפכניות, מכיוון שכללו אלמנטים שלא היו מקובלים באותה
התקופה.

אך לא רק ביצירותיו התבטאה רוחו המהפכנית של מוצרט, אלא גם במעשים שביצע בחייו.
כמו כל הנגנים באותה תקופה. גם מוצרט החל את דרכו בתור נגן חצר. הוא עבד במשרה קבועה אצל
הארכיבישוף מזלצבורג, שהתייחס אליו כאל משרת אישי ונתן לו יחס רודני. איש לא נתן דעתו על
יצירות המופת שכתב מוצרט באותה תקופה. לאחר מסע בוינה בשנת 1781, מוצרט הכיר המצבו הרע
והבלתי נסבל, ובשנת 1782 הוא התפטר מתפקידו אצל הארכיבישוף. מוצרט ויתר על קריירה קבועה
ומסודרת לטובת חיים חופשיים. זה היה מעשה חסר תקדים, שפרץ דרך למלחינים רבים שבאו אחריו.

לסיכום, רוחו המהפכנית של מוצרט התבטאה ביצירותיו ובמעשיו בחיים המציאותיים. הוא פרץ גבולות,
בעיקר בתחום האופרה, ושבר נורמות בסיסיות בתקופתו.



סונטה כצורה הכי משוכללת מכל הצורות
המוסיקליות.
צורת הסונטה היא הצורה המוסיקלית המפותחת ביותר מכל הצורות הקיימות.

צורת הסונטה מורכבת משלושה חלקים:
1) תצוגה: היכירות ראשונית של הנושאים החשובים של הצורה.
א) נושא ראשון: בסולם טוניקה, בעל אופי גברי, דרמטי, כוחני.
ב) נושא שני: בסולם דומיננטה או בסולם המקביל (מז'ור או מינור). בד"כ אופי נשי ורך.
ברוב הפעמים קיים ניגוד בין הנושא הראשון לנושא השני. הניגוד מתבטא בשוני בסולם
ובאופי.
2) פיתוח: המלחין מעבד ומפתח את הנושאים של התצוגה. בדרך כלל יש התנגשות בין הנושאים.
חלק זה כולל הכי הרבה פעילות ומתח, מכיוון שמתרחש בו קונפליקט בין הנושאים. ברוב
המקרים שיא היצירה נמצא בחלק הפיתוח.
3) רפריזה (סיום, חזרה): בחלק זה חוזרים הנושאים הראשון והשני, והפעם שניהם בסולם
טוניקה. כביכול זהו שלב הפיוס שבו מסתיים הקונפליקט בין הנושאים, והם מגיעים לפתרון
ודרך משותפת.

צורת הסונטה היא צורה מפותחת מאוד מכיוון שהיא כוללת את כל האלמנטים המוסיקליים שתורמים
למורכבות היצירה:
? התפתחות כוללת: בצורת הסונטה, בניגוד לצורות אחרות כמו צורה דו חלקית (שיר) או
רונדו, יש התפתחות שנמשכת לכל אורך היצירה. הקונפליקט בין הנושא הראשון לנושא
השני, שמתחיל את דרכו בתחילת הצורה, גם מגיע לסיומו בסופה. שלב הפיתוח גורם לשינוי
בנושאים כפי שהובאו בפתיחה.
? ניגודים: בניגוד לצורת הוריאציות, צורת הסונטה מתבססת כולה על ניגודים בין הנושא
הראשון לנושא השני. הדבר תורם רבות למורכבות ולשלמות היצירה.
? חידושים: שלב הפיתוח תורם רבות לחידוש החומרים שהובאו בשלב הפתיחה, ולא משאיר
את המאזינים משועממים אפילו לרגע אחד.


אדגים את דבריי על סימפוניה מספר 40 בסול מינור של מוצרט. שהפרק הראשון בה כתוב בצורת
סונטה.
המבנה של הנושא הראשון הוא מושלם ומיוחד, לדוגמה: המוטיב הראשון שלו בנוי משני צלילים
שחוזרים על עצמם, ובהם מוצרט צובר את האנרגיה לקפיצה גדולה (סקסטה קטנה) ואח"כ יש ירידה
הדרגתית שממלאת את החלל של הקפיצה. יש פה מבנה מאוזן גם מבחינה ארכיטקטונית וגם מבחינה
פיסית.
התצוגה: בנושא הראשון יש המון התרגשות, גם במבנה המנגינה וגם במבנה של הליווי (שמיניות של
כלי קשת).
הנושא השני הוא יותר ריקודי, יש בו קידות, הוא רך והוא כתוב בסי במול מג'ור (Bb major) –
הסולם המקביל.
בנושא המסיים, שגם הוא כתוב בסי במול מג'ור, יש שני אלמנטים: הראשון עוצמתי, והשני הוא
אינטונציה של אנחות.
פיתוח: בפיתוח יש הרבה סטיות (פיתוח הרמוני) והתנגשויות של נושאים שונים בין כלי הקשת וכלי
הנשיפה (פיתוח פוליפוני).
רפריזה: ברפריזה שני הנושאים עוברים לסולם העיקרי – Gm, ולכן הרפריזה נשמעת הרבה יותר
דרמטית מאשר התצוגה. לקראת הסוף, האינטונציות של האנחות הופכות לאינטונציות של בכי, וכל
הנושא נגמר באופן דרמטי מאוד.

לסיכום, צורת הסונטה היא הצורה המושלמת והמפותחת ביותר מבין הצורות המוסיקליות. ניתן לשמוע
זאת באופן בולט בסימפוניה מספר 40 של מוצרט.

רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: