קולוניות

מקצוע: היסטוריה, כיתה: י', מאת: Switch man, פורסם: 15/05/2008

עבודה בהיסטוריה – צפון אפריקה והמזרח התיכון

תשובות לשאלות

1. בסיומה של מלחמת העולם הראשונה נשלטו מרבית ארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה על ידי
שלוש מהמעצמות הקולוניאליות - צרפת, בריטניה ואיטליה.
א. צרפת - כבשה בהדרגה את ארצות צפון אפריקה:
אלג'יריה- נכבשה בשנת 1830 והיא הפכה למושבה צרפתית.
תוניסיה ומרוקו- נכבשו בשנת 1881 והונהגו בעזרת חסות של הצרפתים.
סוריה ולבנון - הונהג בהן מנדט צרפתי, שהוענק לצרפת על ידי חבר הלאומים, אך למעשה הונהג שם
משטר קולוניאלי שדיכא כל התארגנות מקומי.
ב. בריטניה - המעצמה הקולוניאלית הגדולה ביותר במזרח התיכון. בריטניה פרשה את חסותה על
עיראק, מצרים, ארץ ישראל, עדן ועבר הירדן.
מצרים- נכבשה בשנת 1882, בשנות ה- 20 שלטו הבריטים במצרים תוך מתן סמכויות נרחבות למצרים,
ובלי להתערב באופן ישיר בניהול המדינה, ב- 1922 הכריזה בריטניה כי היא מכירה בעצמאותה של
מצרים תוך שמירה על אינטרסים בריטיים חיוניים, וב- 1936 נחתם חוזה העצמאות מול בריטניה.
עיראק- הבריטים קיבלו מנדט על עיראק ב- 1920, ב- 1930 נחתם חוזה המעניק לעיראק עצמאות
מלאה.
עדן- נכבשה על ידי הבריטים כבר ב- 1839, והייתה נתונה תחת שלטון בריטי ישיר.
ג. איטליה - הייתה מדינה קולוניאלית חדשה יחסית. איטליה הייתה בעלת נתח קולוניאלי אחד בלבד
באזור בלוב.

2. אופי השלטון הצרפתי- לצרפתים הייתה מעורבות ישירה על האוכלוסייה המקומית ששלטו עליה
והם רצו להשפיע עליה ולשלב בה את התרבות הצרפתית. הם הקימו בתי ספר צרפתיים ומוסדות
ציבוריים. דפוס השליטה הצרפתי היה בעיקר סיפוח מלא של מדינה, כמו באלג'יר או שלטון חסות שבו
היו חוקים מחמירים ומעורבות ישירה בניהול הארץ. גם בארצות שבהם היה השלטון מנדטורי כמו
לבנון וסוריה, צרפת הייתה מעורבת בניהול המדינה.
בנוסף, הצרפתים ראו המושבות שלהם כחלק בלתי נפרד מצרפת עצמה והם עודדו אירופאים לבוא
ולהתיישב בהן.

3. אופי השלטון הבריטי- הבריטים לא רצו להתערב בניהול המדינות ונתנו את סמכויות אלה לתושבי
המקום. הם קיימו נוכחות צבאית, כדי להבטיח את האינטרסים הכלכליים והצבאיים שלהם.
בחלק מהמקרים ניתנה עצמאות למדינות. הקולוניאליזם הבריטי השפיע בעיקר על מנהל המדינה ועל
המוסדות הלאומיים שלה.

4. התמורות בחיי היהודים הארצות האיסלם:
א. דמוגרפי- קהילות היהודים בארצות האיסלם היו קטנות למדיי ביחס לקהילות אירופה. בסך הכל מנו
הקהילות הללו בין שתי מלחמות העולם כ800 אלף יהודים, סכום זה היה שווה לפחות מ7% מכלל
יהודי העולם. הקיבוץ הגדול ביותר של היהודים בארצות האיסלם היה במרוקו.
בתמורות שחלו בתחום הדמוגרפי בולטות 3 תופעות מרכזיות:
1. גידול ניכר במס' היהודים בין שתי מלחמות העולם.
2. עיור- חלה הגירה פנימית מסיבית מאזורי הכפרים אל מרכזי הערים הגדולות ובעיקר אל ערי הבירה.
3. מעבר מהרובעים המסורתיים לרובעים החדשים שבהם התגוררו אירופים או מוסלמים אמידים.
ב. כלכלי- הקולוניאליזם האירופאי הביא עימו תמורות חשובות בפעילות הכלכלית של היהודים
בארצות האיסלם ואפשר להם להיכנס למעגל כלכלי חדש. השינויים במצבם הכלכלי של היהודים הביא
לשינויים גם במצבם החברתי, כלומר לשילובם בחברה הסובבת.
בתמורות שחלו בתחום הכלכלי בולטות 3 תופעות מרכזיות:
1. השתלבות המקצועות חדשים, כמו: פקידות במנגנון המדינה, רפואה, עריכת דין, רוקחות ואדריכלות
אשר חייבו השכלה מתאימה. בנוסף השתלבו בתחום המחסר הבנקאות והעיתונות.
2. עלייה בשיעור השכירים שהשתלבו בתעשייה בערים, מצב זה השפיע על דברים נוספים כמו: יציאת
נשים לשוק העבודה והתארגנות של יהודים באיגודים חברתיים ומקצועיים.
3. נוצרה שכבה כלכלית חברתית מודרנית, כלומר בורגנות יהודית חדשה אשר ריכזה בידיה עוצמה
כלכלית רבה, דבר זה הגדיל את הניתוק בין היהודים לחברה הסובבת אותם, ועל העמקת הפערים
החברתיים בין יהודים למוסלמים.
ג. מעמד חוקי משפטי- ככל שהשליטה המערבית הקולוניאלית בארצות האסלאם הייתה ישירה יותר, כך
השתפר מעמדם המשפטי והאזרחי של היהודים, ועלה מעמדם הכלכלי והחברתי. אך לשיפור זה היה גם
חיסרון- ככל שקיבלו היהודים יותר זכויות מהממשל הקולוניאלי, כך היהודים התנתקו יותר מהחברה
המוסלמית, וחלה הרעה ביחסיהם עם היהודים. בנוסף לכך, גברה האנטישמיות מצד המיעוט
הקולוניאלי.
התמורות במעמדם המשפטי של היהודים היו שונות מארץ לארץ. החל מאלג'יריה בה קיבלו היהודים
שוויון זכויות מלא , ועד לארץ כמו תימן שבה הייתה למערב השפעה מועטה, ולכן נותר מעמדם
המשפטי של היהודים ללא שינוי.
ד. חינוך- א. הקמת בתי הספר של חברת כי"ח, שהוקמו בעשרות ערים במזרח התיכון ובצפון אפריקה,
ומפעלם הגדול בתחום החינוך. חברת כי"ח הוקמה בשנת 1860 ביוזמת יהודי צרפת, מתוך שאיפה
להפיץ את תרבות צרפת ולהאיץ את השתלבותם של היהודים בחברה המודרנית על ידי מתן חינוך וסעד.
החברה הקימה רשת של בתי ספר ומוסדות חינוך יהודיים בארצות האיסלאם. כמו כן, קיימה החברה
פעילות רחבה בתחום המשפטי-המדיני להבטחת זכויות היהודים במדינות השונות.
ב. מעבר לתמורות המשמעותיות, ניתן להצביע על מספר תמורות נוספות בתחום החינוך:
1) הוקמו בתי ספר חדשים מודרניים בפיקוח הקהילה.
2) חל גידול במספר התלמידים היהודים שלמדו בבתי ספר נוכריים או במיסיון הממשלתי.
ג. תמורות בתרבות- בתקופה הנדונה חלו שינויים מרחיקי לכת בתרבות ובשפה. במושג תרבות הכוונה
היא גם לנורמות ולערכים המדריכים את הפרט בחיי היום יום. תהליך ההתמערבות המואץ שהחל עם
חדירת הקולוניאליזם השפיע על אורחות חייהם של היהודים (ובעיקר הצעירים שבהם) החל מאימוץ
דפוסי הלבוש המערבי וכלה באימוץ דפוסי מחשבה ויצירה מערביים (ובעיקר צרפתיים). לדוגמא,
במהלך התקופה הצרפתית חלו שינויים בדפוסי הנישואין של היהודים במרוקו- גיל המינימום לנישואין
הועלה מ- 12 ל- 14. בנוסף לכך, התמורות בתרבות משתקפות בבחירה של יהודי המגרב בשפה
הצרפתית כשפת היצירה והקשר. לבחירה בצרפתית כשפת התרבות ה"גבוהה" היתה גם משמעות
פוליטית: התרחקות מן השפה הערבית הספרותית הטעונה בסמלים איסלאמיים. כמו כן, הבחירה
בצרפתית כשפת לימוד בבתי הספר הקהילתיים היוותה ניגוד לכוחות הערביים הלאומיים שראו בשפה
הערבית הספרותית (שפת הקוראן והחדית') מרכיב בזהות וחוליה מקשרת עם העולם הערבי. איו ספק
שהתמורות שחלו בשפה ובתרבות של היהודים הביאו להגדלת הניתוק מחברת הרוב המוסלמית ובסופו
של דבר תרמו ליציאתם של היהודים מארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון בהמוניהם.
ה. מעמד הקהילה- הקולוניאליזם האירופאי הביא עימו תמורות חשובות בפעילות הכלכלית של
היהודים בארצות האיסלאם, ואיפשר להם להיכנס למעגל כלכלי חדש. השינויים במצבם הכלכלי של
היהודים הביא לשינויים גם במצבם החברתי: להתמערבות ולשילובם בחברה הסובבת.
1. השינוי הבולט ביותר היה האפשרות שניתנה ליהודים לעבור מעיסוקיהם המסורתיים להשתלבות
במקצועות חדשים, אשר חייבו השכלה מתאימה, כגון: פקידות במנגנון המדינה, רפואה, עריכת-דין,
רוקחות ואדריכלות. כמו כן, השתלבו יהודים גם בתחומי המסחר, הבנקאות והעיתונות (חלקם של
היהודים בכל המקצועות שצוינו לעיל היה גדול מחלקם היחסי באוכלוסייה).
2. השינוי בתעסוקות היהודים ובאפשרויות הכלכליות חדשות שנפתחו בפניהם הוביל לעלייה בשיעור
השכירים שהשתלבו בתעשייה בערים, וכן השפיע על יציאתן של נשים לשוק העבודה (גם אם במימדים
קטנים). כפועל יוצא מכך נגרם שינויים חברתיים נוספים: האחד, התארגנות של היהודים באיגודים
חברתיים ומקצועיים והשני- שינוי בריבוד החברתי של היהודים בארצות המזה"ת וצפון אפריקה.

6. אלג'יר:
דמוגרפיה- מספר היהודים בארצות המזה"ת וצפון אפריקה תחת השלטון הקולוניאלי של המעצמות
אלה, והנתונים מצביעים על גידול משמעותי במספר היהודים בשנות ה-20 וה-30. מספר של יהודי
אלג'יר, למשל, גדל כמעט פי שלושה. השינויים הדמוגרפים באו לידי ביטוי לא רק בגידול במספרי אלא
גם בתהליך העיור שלעבר על החברה היהודית.
היו כמה סיבות לשינויים הדמוגרפיים באלג'יר:
א. תהליך עיור- הכיבוש הצרפתי עודד הגירה של מהגרים צרפתים, של סוחרים ושל תעשיינים אל
הארצות שבהן שלט השלטון הקולוניאלי הצרפתי. הגירה זו הביאה להתפתחות של ערי חוף ושל ערים
מרכזיות גדולות. השלטון הקולוניאלי ביטל את ההפליה החוקית כלפי היהודים ואף השווה את מעמדם
החוקי לזה של מהגרים מצרפת. המצב החדש שנוצר עודד הגירה של יהודים אל הערים הגדולות ואל
ערי השדה. בערים השתלבו היהודים בכלכלה העירונית- במסחר ובתעשייה, כמו גם בחברה הצרפתית
הקולוניאלית.
ב. שיפור איכות החיים- היהודים חיו בערים הגדולות בשכונות נפרדות. השיפור ברמת החיים, כמו גם
המגע עם תהליכי המודרניזציה, הביאו לשיפור השירותים הרפואיים ולירידה בתמותה. היהודים שמרו
בשכונות שלהם על רמת היגיינה ותברואה טובה, וגם תנאי החיים השתפרו עם הזמן. יהודים מהשכבות
האמידות החלו לעבור להתגורר בערים ובשכונות מעורבות. בשכונות אלה רמת ההיגיינה והשירותים
היו טובות עוד יותר.
כלכלה ותעסוקה- א. השתלבות בענפי המסחר והתעשייה: רבים מהיהודים היגרו אל הערים הגדולות
עקב השינוי במעמדם החוקי, והודות לקשרים עם המשטר הצרפתי הקולוניאלי ועם המגרים הצרפתים
השתלבו במהירות בענפי המסחר והתעשייה.
השלטון הקולוניאלי הצרפתי היה מעוניין להשתמש בקשריהם של היהודים עם קהילות יהודיות מעבר
לים, ועם סוחרים ובנקאים יהודים כדי לקדם את האינטרסים הכלכליים של צרפת. גם עובדה זו הקלה
על השתלבות היהודים בתעשייה, במסחר הפנימי ובמסחר הבינלאומי.
העובדה שהיהודים ספגו מן התרבות הצרפתית- במסגרת המגע עם מהגרים צרפתים ובמסגרות החינוך
הכללי כמו כי"ח(כל ישראל חברים)-הקלה עליהם את ההשתלבות במסחר הבינלאומי.
הם שלטו בשפה המקומית, בניב של ערבית ייחודית ליהודים, בצרפתית ולעיתים מזומנות גם בשפות
נוספות. כמו כן, בגלל קשריהם עם השלטון הצרפתי מחד גיסא ועם קהילות וסוחרים יהודיים באירופה
מאידך גיסא, לא אחת נבחרו היהודים לשמש נציגים של חברות זרות מאירופה במדינות צפון אפריקה.
ב. השתלבות במקצועות חופשיים: השתלבות של יהודים בענפי המסחר והתעשייה לוותה בשינויים
בחינוך ובהרחבת ההשכלה. היהודים השתלבו בבתי ספר יהודיים כמו מוסדות החינוך של חברת כי"ח,
ורכשו גם השכלה כללית מערבית. צעירים רבים המשיכו ללמוד במסגרת הלימודים באוניברסיטאות.
תהליך זה הביא להתלבות של יהודים במקצועות חופשיים כמו רפואה, עריכת דין, הוראה ועוד, וכן
השתלבו היהודים בעמדות מנהל בכירות של השלטון.

7. דפוסי הפעילות הציונית התבטאו בפעילויות של אגודות ספורט, באיסוף תרומות למען היישוב
היהודי בארץ ישראל ובייסוד עיתונות עברית-ציונית. במדינות שבהן נאסרה הפעילות הציונית יצאו
לאור מעט עיתונים ביחס לפריחת העיתונות הציונית במדינות שבהן הפעילות היתה גלויה, כמו בתוניס.
במדינות שבהן נאסרה הפעילות הציונית, שימשו אגודות הספורט מסווה לפעילות הציונית, לפעילות של
המפלגות הציוניות ושל תנועות הנוער ולפעילויות למען העלייה. ראוי לציין, שבשנים אלה הפעילות
למען העלייה לא עמדה בראש סדר העדיפויות של הפעילות הציונית.
הדוגמא של תוניס
א. איסוף תרומות- הפעילות הציונית לא בהכרח שיקפה שאיפה לעלייה לישראל. בארצות מסוימות,
כמו תוניס, ההזדהות עם הציונות היתה למעשה הזדהות עם תרבות יהודית חדשה, אך היא לא בהכרח
ביטאה כוונת עליה לישראל. עם זאת, אלה שרצו לעלות לישראל התקבלו בהבנה, ואף נאספו תרומות
כדי לסייע להתיישבות היהודית בארץ ישראל.
ב. ייסוד עיתונות עברית-ציונית- אחת מדרכי הפעילות הציונית הגלויה היתה הוצאתם של עיתונים
ציוניים. העיתון הציוני הראשון בצפון אפריקה נוסד בתוניס כבר ב-1922, שכן כבר בראשית שנות ה-
20 הותירו שם השלטונות פעילות ציונית. בהמשך התפתחה בתוניס עיתונות ציונית ענפה שייצגה זרמים
שונים של ציונות. כך, למשל, עיתון "החלוץ" ייצג את השומר הצעיר ועיתון "היקיצה היהודית" ייצג את
הרביזיוניסטים.
ג. פעילות במסגרת תנועות נוער- תנועות הנוער היו למעשה שלוחות של המפלגות הציוניות. באמצעות
תנועות הנוער פעלו המפלגות הציוניות בקרב הנוער היהודי בתוניס כמו גם בארצות אחרות במזה"ת
ובצפון אפריקה. תנועות הנוער פעלו כדי להכשיר את הצעירים היהודים לשתי מטרות:עליה לארץ
ישראל ותמיכה באידיאולוגיה שלהן. עוד פעלו תנועות הנוער למען טיפוח השפה העברית בקרב בני
הנוער.
תנועת הנוער תרמו תרומה חשבוה להתפתחות הפעילות הציונית בכמה היבטים:
1. חיזוק התודעה היהודית והקשר של הנוער היהודי במזרח התיכון ובצפון אפריקה לארץ ישראל.
2. פעילות בקרב בנים ובנות כאחד, שהחלה לקנות מעמד בקרב הצעירים- מתמערבים ודתיים משכילים.
3. הצמחת דור מנהיגות צעיר לציונות בארצות אלו.
ד.פעילות למען העלייה- הפעילות הציונית התאפיינה בחינוך הנוער לעליה. עם זאת, יש לשים לה
לעובדה, שבתקופה זו התעמולה למען העלייה לא עמדה בראש סדר היום של הפעילות הציונית. הסיבה
לכך נעוצה בעובדה, שהציונות באותה תקופה היתה ביטויי לתרבות העברית המודרנית, והתרכזה
במאבקים פנימיים על מקומה בתוך הקהילה היהודית. למרות זאת היתה עליה יהודית לארץ במשך כל
התקופה שבין שתי מלחמות עולם: דווקא מתוניס היתה העלייה המועטה ביותר, ואילו רוב העלייה היתה
דווקא מארצות שבהן הפעילות הציונית היתה אסורה כמו מרוקו.

8. הגורמים המסייעים והמעכבים לפעילות הציונית בארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון:
א. יחס השלטון- הפעילות הציונית הושפעה מיחס השלטון אל פעילות זו. ניתן לציין מספר מאפיינים
שונים של יחס השלטונות במדינות האיסלאם אל הפעילות הציונית:
1. במדינות שהיו תחת שלטונה הקולוניאלי של צרפת, השלטון בדרך כלל לא הערים קשיים על
הפעילות הציונית, ואף נתן לה את אישורו.
2. מדינות המזה"ת שבהן התקיים משטר המנדט הבריטי, לא ניתן אישור לפעילות הציונית, אולם גם לא
נעשו פעולות למניעתה.
3. במדינות העצמאיות התפרשה הפעילות הציונית כחתרנות נגד המדינה, והיא היתה אסורה.
ב. המשבר הכלכלי- בשנות ה-20 מדינות צפון אפריקה היו נתונות במשבר כלכלי, ורעיונות
אנטישמיים המאפיינים את האנטישמיות המודרנית החלו לחלחל גם אליהן. ההסתה כלפי היהודים גברה,
ועל רגקע המשבר הכלכלי גם פחתו מאוד התרומות לפעילות הציונית של הארגונים הגלויים והמוסווים
כאחד.
ג. התפתחות הלאומנות הערבית- בשנות ה-20 וה-30 הלכו והתחזקו התנועות הלאומיות בארצות
המזה"ת וצפון אפריקה. התחזקות המגמות הלאומניות העצימו את הרגשות הלאומניים ואת ההתנגדות
לפעילות הציונית. התנועות הלאומיות דרשו מהיהודים להפגין נאמנות לאומית ולהתנער מהציונות.
ד. חדירת התעמולה האנטי-ציונית של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני- התפתחות הלאומנות בצפון
אפריקה גרמו להזדהות של הלאומנים בצפון אפריקה עם ערביי ישראל. הידיעות על סכסוך הכותל ב-
1929 ועל פרוץ המרד ערבי בארץ ישראל הגבירו את רגש ההזדהות עם ערביי ישראל כמו גם את
הרגשות האנטי-ציוניים. על רקע אירועים אלו גבר המתח בין היהודים לשכניהם המוסלמים. הוקמו
ועדים להגנת פלסטין, נאספו תרומות למען פלסטין, פורסמו מאמרי שטנה נגד היהודים ואף בוצעו
פוגרומים ביהודים. המתח גבר עם הפצת תעמולה של המופתי, שקרא לג'יהאד.
ה. חדירת ההשפעה של התעמולה האנטישמית הנאצית- התעמולה האנטישמית הגבירה את השטנה
ליהודים בקרב האוכלוסייה המוסלמית. מאחר שהציונות זוהתה כיהדות חדשה, הושלכה השנאה
ליהודים גם על הפעילות הציונית.
ו. מאבקים פנימיים בחברה היהודית- המאבקים התבצעו בין 3 גורמים:
1. תומכי הציונות- תומכי ההתעוררות הלאומית היהודית.
2. יהודים שהזדהו עם השאיפות הלאומיות המקומיות.
3. יהודים שהזדהו עם המדינה הקולוניאלית השולטת ושאפו להיטמע בחברה הקולוניאלית.
המאבקים הפנימיים בחברה היהודית השפיעו על הפעילות הציונית והקשו עליה.

9. השליטה הקולוניאלית המערבית הביאה על פי רוב לשינוי לטובה במעמדם האזרחי והמשפטי של
היהודים ולשיפור ניכר במצבם הכלכלי והחברתי. עם זאת, הברית שנוצרה בין היהודים לבין השלטון
הקולוניאלי ניתקה אותם מהסביבה המוסלמית בארצות אגן הים התיכון. התושבים המוסלמים בארצות
אלו לא ראו בעין יפה את התקרבות היהודים אל השלטון הקולוניאלי השנוא. תמיכתם הגלויה של
היהודים במערב עוררה עליהם את חמתם של ההמונים הערבים ועוינותם של אלה רק הגבירה את
תלותם של היהודים במעצמה הקולוניאלית. כמו כן, האמנסיפציה של היהודים בארצות האיסלם נכפתה
מן החוץ ולא הביאה להטמעת היהודים בחברה הסובבת, כי אם להיפך, היא גרמה להפיכתם של היהודים
לנטע זר בתוכה. בנוסף לכך, עוררה האמנסיפציה של היהודים את זעמו של המיעוט הקולוניאלי
(המתיישבים האירופאים ), הדבר בלט במיוחד באלג'יריה. שם הוענקה כזכור האמנסיפציה בבת אחת
ובאופן סוחף. אין פלא שאיש כאדוארד דרימון, מחבר "צרפת היהודית", ספר היסוד של האנטישמיות
הצרפתית, נבחר לאסיפה הלאומית מטעם אלג'יריה; ולא מפתיע שאלג'יריה הפכה במהרה למעבדה
ולזירה העיקרית של האנטישמיות במהלך השנים שבין שתי מלחמות העולם.

10. הרעה ביחסי המוסלמים והיהודים בשנות השלושים- שנות ה- 20 היו שנות צמיחה ופריחה יחסית
ליהודי ארצות האיסלאם, אבל בשנות ה- 30 חלה ירידה ביחסה של חברת הרוב המוסלמית והחברה
הקולוניאלית ליהודים בארצות ערב. הירידה הזו התבטאה בגילויים של אנטישמיות ובהתפרצויות
אלימות.
הגורמים להרעה ביחס של החברה אל היהודים בשנות ה- 30:
א. עליית הנאציזם בגרמניה והתעמולה האנטי יהודית שניהל בארצות המזרח התיכון.
ב. האנטישמיות הצרפתית והאיטלקית בארצות שהיו בשלטון צרפת או איטליה;
ג. השפעת הציונות וההקצנה שחלה בסכסוך היהודי-ערבי בשנות ה- 30;
ד. התגברות התביעות הלאומיות של מדינות במזרח התיכון שטרם זכו לעצמאות;
עליית הנאציזם בגרמניה והתעמולה האנטי – יהודית :
התעמולה הפשיסטית והנאצית בשנות ה- 30 השפיעה על האוכלוסייה האירופית והמוסלמית בארצות
ערב. ברוב ארצות האיסלאם הורגשה במחצית השנייה של שנות ה- 30 פעילות מוגברת שמקורה
בגרמניה הנאצית. ניתן לקבוע, כי היטלר קיווה להסיט את תשומת הלב של המדינות הקולוניאליות,
בריטניה וצרפת, מהנעשה באירופה על-ידי התססת המושבות. אחת הדרכים הנוחות ביותר לכך הייתה
החדרת התעמולה האנטישמית לאזורים שונים בארצות האיסלאם, שלהם ייחסו הגרמנים חשיבות
גיאוגרפית-פוליטית. כך הייתה פעילותם בעיראק ובאפגניסטן מיועדת לסייע למאמץ המלחמתי העתידי
שלהם נגד רוסיה, ואילו הפעילות בצפון-אפריקה נועדה בעיקר למטרות הסחת תשומת הלב. התוצאה
הייתה החדרת חומר תעמולה אנטישמי לארצות אלה באמצעות העיתונים, השפעה על אישי ממשל
שונים וארגון תנועות נוער המזוהות עם הנאציונאל-סוציאליזם. פעילות הנאצים בעירק בלטה במיוחד.
בארצות צפון-אפריקה הפעילות הייתה מתונה יותר. כך, למשל, הופעלה מהעיר בארי שבאיטליה תחנת
רדיו, ששידרה שידורי תעמולה בערבית לכל מדינות ערב ובמיוחד לצפון-אפריקה, למרות שהשפעתה
לא הייתה כל כך גדולה.