חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

"ראי אדמה"

מקצוע: ספרות, כיתה: י"א, מאת: דנה כהן, פורסם: 15/05/2008
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

סיכום על שירו של טשרניחובסקי "ראי אדמה"

ראי אדמה / ש. טשרניחובסקי.

שיר קינה.

השיר, שנכתב ב – 1938, בעקבות פרעות תרצ"ו – תרצ"ט, עוסק במוות והאובדן של צעירים בשדה הקרב. למרות שמותם של הצעירים הוא למען המולדת, יש בשיר תוכחה על ההרג ובזבוז חיי אדם.

אמצעי העיצוב המרכזי הוא ההקבלה בין הנערים לפרחים (פרחי פרחים)

בית ראשון.
בקריאה ראשונה נדמה שהשיר הוא שיר טבע. הדובר פונה אל האדמה, ולכאורה ושאר הבית מתקשר אף הוא לתחומי הטבע.
הפנייה אל האדמה – פנייה אל סמכות עליונה, אל האם הגדולה. הפנייה אל גורם אחר אופיינית לקינה, מאחר והדובר חייב לחלוק את צערו עם מישהו נוסף. הבחירה כאן באדמה, ולא בדמות אנושית, מעידה על ייאוש וחוסר אונים.
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ…לֹא עוֹד
פְּנִּינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.
הפנייה אל האדמה ועמה האמירה "היינו בזבזנים עד מאוד" חוזרות על עצמן בשיר שלוש פעמים. בפתיחת השיר נאמרים הדברים בתלונה.
בחיקך, מלון ברכה, מעון סתר – האדמה מחבקת את הזרעים הנטמנים בתוכה ומאמצת אותם אל חיקה (אימהיות, חום, הגנה). האדמה פורייה ומיטיבה עם הזרעים, בהמשך יתברר שמזרעים אלה לא יצמח דבר.
זרע טמנו... הזרע שנטמן אינו הזרע הנכון.
לא עוד
פניני זגוגיות של כסמת..... – בשתי השורות האחרונות של הבית הדובר מפרט את סוגי הזרעים שלא נטמנו באדמה: לא זרעי הכסמת, לא זרעי החיטה...וכו'. כל הזרעים שהוא מפרט מתקשרים לתבואה וללחם. הלחם, המזון הבסיסי של האדם, ובלעדיו אין קיום. הפעם זרעים אלה לא נטמנו, וניתן לחוש את הכאב בדבריו של הדובר על השינוי מדרך הטבע.
הבית השני.
הבית הארוך בשיר, בו מתמקד הדובר בתיאור הפרחים שנטמנו באדמה.
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד:
פִּרְחַי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנָנִים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֶה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶׁיָּדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרם רָווּ טַל שֶל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.
הפנייה נאמרת בפעם השניה. הפעם נאמרים הדברים בכעס והתרסה. הפעם בסוף ההצהרה הנ"ל יש נקודתיים, כלומר בהמשך יבוא ההסבר לדברים.
פרחי פרחים בך טמנו – במקום זרעם נטמנו פרחים באדמה, והרי פרחים לא טומנים באדמה. זהו תאור של עולם הפוך – בתהליך הטבעי האדמה מצמיחה פרחים, והאדם קוטף אותם. כאן משתנה הכיוון והתנועה היא לתוך האדמה.
בהמשך מופיע תאור מפורט של הפרחים – רעננותם ויופיים.
אשר נשקתם השמש מנשיקתה ראשונה – התאור מבליט את גילם הצעיר של הנופלים. אורך החיים מדומה ליממה, והנערים כמי שהספיקו לחיות רק את הבוקר, ולא זכו להגיע לצהריים.
התיאור גם מבליט את יופיים ותכונותיהם של הנערים -
מצניע חן – הצניעות שלהם
יפה קלח – יופיים הפיזי של הנופלים
קטורת כוסו נכונה – הגביע מוכן לקלוט את קרני השמש.
אבל הפרחים הספיקו לרוות את רק את טל הבוקר, שמשמש לתהליך הנביטה. הם לא הספיקו ליהנות משמש הצהריים.
קבורת הפרחים מסמלת מוות לא טבעי, מה שיוצר אנאלוגיה בין הפרחים לנערים: תכונותיהם הדומות - גם אלה וגם אלה מלאים חיים, נעורים, ויופי, וסופם הטרגי – שניהם נקברים בעודם צעירים ורעננים.
התיאור הארוך והמפורט הוא, אולי, ניסיון לעכב ולהשהות את ההתמודדות עם המשמעות האמיתית של השיר – המוות של הנערים.

בית שלישי.
המשורר מדבר על הנופלים ומתאר אותם כטהורי חלומות, כמי שהחיים עוד לא הספיקו לקלקל ולהשחית. בסיום הבית הוא מסכם ובו זמנית קובל על האובדן "אין לנו טובים מכל אלה".
הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהַר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית וְאֵיפֹה?
הא לך הטובים בבנינו – גם כאן יש פנייה לאדמה, אבל לא בתבנית שהופיע בתחילת שני הבתים הראשונים. בביטוי המופיע כאן יש התרסה ומחאה.
המשורר עובר לדבר באופן ישיר על "הנושא האמיתי", וכאן מתפרש, ללא ספק, שפרחי הפרחים עליהם דובר בבית הראשון הם "הטובים בבנינו..."
ברי לבב, נקיי כפיים – זוהי רמיזה מקראית (מתהילים כ"ד) המתייחסת לדמותו של האדם המוסרי והאידאלי במקרא.
בית רביעי.
הדובר מדגיש שמותם של הנערים אינו לשווא, כי קורבנם מאפשר את חיי העם על אדמת המולדת!שלושת הטורים (שורות) של בית זה מסתיימים בסימן קריאה, מה שמעלה אפשרויות שונות של קריאה: אירוניה, כאב, כוח פליאה וכו'.
וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ!
מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ!
בָּרוּךְ קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כֹּפֶר חַיֵּינוּ בְהוֹד…
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
ואת תכסי על כל אלה, יעל הצמח בעתו – האדמה מכסה על המוות, כשהיא ממשיכה להצמיח את יבולה. הטבע אדיש לכאב ולשכול של האדם.קודש לעם מכורתו - קורבנם של הנערים אינו לשווא. זהו הכופר שמשלם העם בשביל לחיות על אדמת ארץ ישראל.


השיר מסתיים באמירה הפותחת אותו "ראי אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד". בפעם השלישית ה"סוגרת" את השיר נאמרים הדברים בכאב רב ובתחושה של חוסר אונים.

עוד חוזר הניגון – נתן אלתרמן
בשיר זה מתאר המשורר את הדרך, דרכו של משורר כטרובדור (זמר נודד מימי הביניים שנדד בין
טירות נישאות ושר בפני נשות חצר יפהפיות בעלות צמות זהובות). שנע בדרכים אוסף את מראות העולם אליו, והעולם כולו נפתח ומציג את להטיו בפניו, והוא עצמו סוגד לו כמו לאישה יפה שבעפעפיה נקשרות
טיפות דמעה, משום שדרכו שלו מושכת אותו הלאה ממנה אל חורשה ירוקה ואל מראה הצמרת שבעלעליה מנצנצות טיפות הגשם.
השיר כמעט כמו שיר עם, בן שלושה בתים כשבכל בית ארבע שורות, מתחיל בניגון שחוזר.
הניגון יכול לסמל את השירה, או את התפילה על פי משנתו של הרבי נחמן מברסלב, כוחו של הניגון לעורר את נשמת הדברים הגדולה ולחבר בין העולמות הפיסיים לעולמות הרוח. (ביטוי לדברים אלה ניתן למצוא בספורו "שבעת הקבצנים" בקטע המתאר את הקשר בין הלב למעיין).
"עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא" – יתכן כי הכוונה שהמשורר ניסה להימלט מהשירה, אך הניגון לא הרפה ממנו וחזר אליו כמעט בעל כורחו, אך משנמצא לו, הוא פותח לפניו את דרך החיים הנפקחת כמו עין אל המרחבים.(הדרך נפקחת- מטפורה, מעין המרה בין העין לדרך).
הקשר בין שמיים לארץ ניכר בשורה "וענן בשמיו ואילן בגשמיו", החריזה הפנימית הכפולה קושרת בין הענן לאילן. האילן והענן האחוזים כל אחד בעולמו, ("אילן בשמיו וענן בגשמיו") נחלצים מתוך ההקשרים הקודמים, ואף הם מצפים למשורר כמו הדרך, דרך החיים או דרך השירה .
הבית השני דינאמי – הרוח והברקים חוגגים מעל הדובר ההולך כמו לולייני קרקס. התמונה ספק ריאלית ספק פנטסטית, בעזרת המטפורה של טיסת הנדנדות, המציאות נפתחת לאיזו חגיגה שכוחות הטבע עורכים לדובר. הכבשה והאיילת עדות למחויבותו של הדובר, שלמרות חגיגת הטבע, לא עצר, אלא המשיך והיה נאמן לדרכו. כבשה ואיילת דמויות היכולות לסמל את הטבע או את היופי והרכות. הדובר ליטף אותן, והמשיך בדרכו. שני המקפים המסיימים את הבית מדגישים את המשכיות הדרך.
הבית השלישי נפתח באותם שני מקפים המסיימים את הבית הקודם, כך גם ממשיך המשפט המורכב,
מהבית הקודם ומתאר את חוויות הדרך. הכבשה והאיילת עדות למחויבות הדובר לדרכו, למרות שידיו ריקות ועירו רחוקה, ולמרות שלא פעם סטה מהדרך בגלל יופייה של אישה או חורשה או "צמרת גשומת עפעפיים.
השיר מבטא תחושת התחיות של משורר שמצא את ייעודו בחיים ונמצאה לו דרך הנפתחת לקראתו, והוא מחוייב לה למרות הפיתויים של היופי, העיר, הטבע והאהבה.
רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: