חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

מבוא לספר מלכים

מקצוע: תנ"ך, כיתה: י"א, מאת: אלה חסין, פורסם: 13/10/2011
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

מבוא לספר מלכים - פרקים א,ב,ג,ח

 

מבוא לספר מלכים-

 

  1. ספר מלכים מדבר על ימי בית ראשון והוא נמנה עם הספרים ההיסטוריים של התנ"ך.
  2. מה מבדיל אותו מספרי היסטוריה? בספרי מלכים לעומת ספרי היסטוריה ישנו מסר מגמתי. מגמתיות- האם המלך הלך בדרך הרצויה? מי שכתב את הספר היה בעל דעה, ובכתיבה שלו הוא גם העביר ביקורת על הכתוב.
  3. ספר מלכים מתאפיין בתפיסה של תאודורצייה- צידוק האל- אלוהים תמיד צודק.
  4. הספר הוא היסטוריוסופי- הפילוסופיה של ההיסטוריה.
  5. ספר מלכים מציג את ההידרדרות המוסרית של מלכי ישראל ויהודה.
  6. בעל ספר מלכים כתב אותו ע"פ שתי תפיסות עולם:
  • חתירה לאובייקטיביות.
  • אמונה בגמול מצטבר, גמול דורות.
  1. המלוכה בישראל היא מלכות ה', המלכים הם נבחרי ה'.
  2. בימיו של שמואל גובר הצורך במנהיג, העם דורש מלך, שילכד את השבטים. שמואל מתנגד להפרדת הדת מהמדינה.
  3. המלך בתקופת המלוכה הא בן שווים וזה מתבטא בכך שגם המלך כפוף לחוקי התורה.
  4. השוואה בין ספר דברי הימים וספר מלכים שניהם מדברים על אותה תקופה)
  5.  

דברי הימים

מלכים

נכתב 150 שנה אחרי התקופה

נכתב בתקופה עצמה

בעד יהודה

בעד

ממלכת ישראל אינה לגיטימית

מציג את ההידרדרות המוסרית של מלכי ישראל ויהודה.

ממלכת ישראל אשמה בפילוג

 

הכותב מאמין בגמול אישי

הכותב מאמין בגמול מצטבר, גמול דורות.

 

  1. ציוני דרך בספר מלכים:
  • התפלגות המלוכה.
  • חורבן ישראל.
  • חורבן ממלכת יהודה.

 

מלכים פרק א'

מבוא-

הפרק עוסק במאבק על ירושת כס מלכות דוד.

 

האקספוזיציה (פס' 1-5)

האקספוזיציה- to expose . היא סטטית- אין בה עלילה אלא רק אינפורמציה.

האינפורמציה הניתנת לנו בפס' 1-5 באקספוזיציה:

סוף ימי דוד, דוד זקן וחלש, יש מימד אירוני- צריך להביא לדוד סוכנת מבחוץ, צעירה שתטפל בו, הבאתה של אבישג השונמית מעידה על מצבו העגום, מציירת תמונה מאוד עצובה של המלך בימי זקנתו- הוא נותר בודד. יש כאן גם אירוניה בהשוואה בין מצבו של דוד בעבר- רודף נשים, להווה- כעת הוא חלש, חסר אונים.

העובדה שדוד זקן מסבירה איך מתרחשות בממלכה פעילות שלא על דעתו- שלא הוא יזם.

יחד עם כל זה, המילה "מלך" מופיעה בה 7 פעמים בארבעה פסוקים. שזה אומר שלמרות הכל דוד הוא הקובע, הוא המלך , הסמכות. החותם בידו- זה התפקיד של החזרה המרובה במילה "מלך".  המספר רוצה להראות לנו שזה לא נכון שדוד לא מתפקד ושההחלטות לא בידיו.

 

מרד אדוניה בן חגית

לאותו סיפור ארבע גירסאות.

פרופסור נעמה ליבוביץ' אומרת שבסיפור שיש בו חזרה- שאנו משווים בין הגרסאות השונות, יש לשים לכל פרט השמטה או שינוי, ע"פ דעתה כשסיפור חוזר על עצמו בכמה גרסאות זה מלמד אותנו שלאותו סיפור יש נקודות תצפית שונות בעינהם של אנשים שונים.

כל אחד מהגיבורים מונע על ידי אינטרסים שונים ולפעמים מנוגדים, בהתאם למניעיו בתיאור האירוע מנקודת התצפית של כל אחד.

המספר בדרך כלל מייצג את הדמות האובייקטיבית, אם כי אין אף פעם אובייקטיביות מוחלטת, יש חתירה לאובייקטיביות, מטבע האדם להיות סובייקטיבי.

דוגמאות:

  • בפסק' 7-10 ישנה אמירה מפורשת של המספר האומרת על אדוניהו שהוא מתנשא למלוך.
  • על ידי השוואה של אדוניהו לאבשלום אחיו בפס' 5 – גם אבשלום עשה את אותה הפעולה  שמרד בדוד. פס' 6- וגם, כמו אחיו שם לב לפעולות ראוותניות.
  • "ואותו ילדה אחרי אבשלום" – אבשלום במרד שלו נכשל, טכנית זאת אינפורמציה שהוא הבא בתור למלוכה- פרט מיותר. אם זה לצורך אינפורמציה זהו פרט מיותר, אך אם המספר בוחר לתאר דווקא את הפרטים האלה הוא נוקט עמדה.
  • בפס' 6 נאמר- "ולא עצבו אביו מימיו"- דוד אף פעם לא גרם לו להיות עצוב, אף פעם לא עצר בעדו, שם לו גבולות (בקיצור הוא פינק אותו).
  • המספר מציג 4 עמדות לסיפור מרד אדוניהו מפי:
  1. המספר- חתירה לאובייקטיביות, מציג את המחנות- מי נגד מי.
  2. נתן הנביא- מספר לבת שבע- עמדה סובייקטיבית. אינטרס- בעד שלמה ונגד אדוניהו, הוא מקצין את פעולותיו של אדוניהו מתאר את פעוליותיו כב\מרד ממש כשמטרתו לעורר את בת שבע לפעול.

-         שינוי: טוען שבסעודה בעין רוגל, אדוניהו הכתיר את עצמו למלך בעוד המספר מציג את הסעודה כאספת תמיכה (מי תומך במי).

-         תוספת: הוא מדגיש ומוסיף שדוד לא יודע על אירועי המלך של אדוניהו ומעודד את בת שבע ללכת לדוד כי דוד נשבע לה ששלמה ימלוך (בעבר..). נשאלת השאלה האם באמת דוד נשבע? יש כאן פלאשבק,  הבאה לאחור, אירוע שקרה בעבר אך לא סופר עד עכשיו כי הוא לא היה רלוונטי. בספר דברי הימים א' פרק כה' מסופר שדוד ביקש מה' רשות לנות לו מקדש . ה' סירב בטוענה שדוד שפך הרבה דם במלחמות, וששלמה בנו הוא שייבנה את המקדש לכבודו. זוהי ראייה מדברי הימים ששלמה הוא בחיר ה' להיות יורשו של דוד.

-         שינוי: בדברי נתן לבת שבע הוא מתדרך אותה להיות יותר אסרטיבית, לבוא בטענות אל דוד,.

  1. בת שבע-

-         בת שבע מרככת את דברי נתן, ומציגה אותן לדוד בניסוח יותר עדין, פחות תוקפני ומטריס. היא בעצם מביאה למלך מידע ובכך פותרת אותה מאחראיות.

-         את שלמה הבן היא מכנה "עבדך" – כינוי לנאמנות.

-         כמו כן בת שבע מוסיפה- "והייתי אני ובני שלמה חטאים"- אם לא תעשה משהו ואדוניהו ימלוך הוא יחסל אותנו הרי המלך מחסל את כל אויביו.

 

אחרי שבת שבע דיברה עם דוד בעדינות ובמניפולטיביות, בא נתן וגם אומר דעתו לדוד, הוא חוזר לגרסה המקורית והגסה, ואף מקצין חלק מניסוחיו ומוסיף דברים. הדברים של נתן הרבה יותר נוקבים, הוא מצביע על דוד כאחראי על מה שקורה, על מה שנעשה בממלכה. דת ומדינה- נתן בדת ודוד במדינה.

מאז ומעולם יש וויכח בין הדת והמדינה. אצל נתן תראה שסיפור בת שבע שסופו בסולחה הביא לשאיפה שהבן שלמה יכפר על החטא הגדול של דוד אביו.

 

תגובת דוד:

לאור דברי נתן דוד מגיב באופן מיידי ונותן הוראות לבת שבע, נתן ושלמה:

א.      מאשר את השבועה שנתן לבת שבע שבנה שלמה ימלוך.

ב.      מחליט להמליך את שלמה למלך ובעצם ליישם את שבועתו.

ג.        בכדי להבטיח את יציבות מלכותו של שלמה, ולמנוע חוסר יציבות במלכות לאחר מותו, דוד מכריז על חפיפה שלטונית- מלך שותף, הוא מכשיר את שלמה. 3 שנים שימש שלמה כמלך שותף בחייו של אביו. בת שבע מאחלת לדוד אריכות ימים- שהדברים יתרחשו בשלום.

דוד נותן הוראות מה לעשות:

דוד קורא לצדוק הכהן, לנתן הנביא ולתומכים נוספים במחנה, מצווה אותם להרכיב את שלמה על פרדת המלך ולהוריד אותו לגיחין ושם למשוך אותו למלך.

אחרי הכתרת שלמה המספר משתמש בלשון הגזמה- בכוונה הוא אומר "כל העם", כאן ניתן לראות שהמספר לא אובייקטיבי. הוא עושה את זה כדי ליצור תחושה שהתמיכה בשלמה היא מאוד גדולה. כל העם- כל התומכים בשלמה.

 

בשורת יונתן לאדוניהו על המלכת שלמה

 

בשורת יונתן נכתבה כקונבנציה ספרותית (קונבנצייה= מוסכמה) שיש בה מוטיבים חוזרים

  1. הרקע לבשורה- אי בהירות לגבי הקורה בשטח, לא ברור מה קורה בהמלכת שלמה.
  2. ישנה השהייה ספרותית, האטה, כדי ליצור מתח דרמטי בסיפור. הציפייה לבשורה טובה מתהפכת- גודל הציפייה כגודל האכזבה.
  3. התוכן, הבשורה נאמרת בהדרגתיות. מוטיב חוזר בכל הבשורות. המילה "וגם" היא שיוצרת את ההדרגה, שחוזרת כמעט בכל פתיח. ההדרגה היא מהקל אל הכבד (מאפיין בשורה שלילית). הבשורה נפתחת במילה "אבל" המילה ששוברת את הציפייה לטוב. הבשורה עצמה נאמרת בפלאשבק. איך בוצעה ההמלכה קודם.

אחרי שהבשורה הועברה היה פיזור שקט, ולא הייתה מלחמת אחים. אדוניהו רץ לבית המקדש ואוחז בקרנות המזבח. כאשר שלמה מגיע הוא מתחנן בפניו שיחוס על חייו, שלמה מבין שבכך הוא מוותר על כס המלכות, ומתנה את השארתו בחיים בתני שיהיה נאמן לו ואם לא הוא יהרוג אותו.

אחרי מות דוד אדוניהו לוקח לו כמה מפלגשות דוד, שלמה רואה בזה כאי נאמנות והורג אותו.

מלכים פרק ג'

 

מבוא-

פרק הלל, מסכת שבח למלך שלמה.

בפס' הראשון נזכרים שלושה עניינים שמאפיינים את מלכות שלמה:

  1. נישואיו לבת פרעה. נישואים למטרות דיפלומטיות לחיזוק הקשר עם המדינות האחרות. הנישואים מצביעים על ברית חדשה שהייתה לשלמה עם מצריים.
  2. לשלמה יש מפעלי בנייה גדולים- בניית בית המקדש, ארמון המלך, חיבת ירושלים... פעולות מאוד גדולות לביצור הממלכה.
  3. הערת המספר- עד כאן היה תיאור מאוד חיובי. ההערה של המספר באמצעות המילה "רק" מהווה ביקורת, והיא מילת ניגוד לפסוק הקודם . הלא טוב- העם מקטרים... (??????????)

 

בפס' ד'-טו'- התגלות של ה' לשלמה בגבעון..

  • מספר טיפולוגי- מספר סימבולי. מספר שיש לו משמעות מעבר ללספירה הכמותית.

הפרק הזה המספר "אלף עולות" הוא מספר טיפולוגי , כי אף אחד לא ספר אלף ממש. זה מספר שלמות.

  • נער קטון- נער חסר נסיון.

 

התגלות ה' לשלמה (פס' ד'-טו')

בגבעון זוכה שלמה להתגלות אלוהית בלילה. אלוהים פונה אליו באמירה "שאל מה אתן לך", כלומר, המלך רשאי לבקש בקשות מה'. בתשובתו שלמה מצטנע, מוקיר תודה לה' על החסד שעשה עימו. הוא מבקש "לב שומע לשפוט עמך, להבחין בין טוב לרע" שלמה מכיר בקושי שבהנהגת העם, והוא מבין שהצלחתו כמלך תלוייה בתפקידו ע"פ עקרונות הצדק והמשפט. בקשתו מוצאת חן בעיני ה' והוא מעניק לו למעלה מזה:

א.      את החוכמה ברמה הגבוהה ביותר.

ב.      עושר ואריכות ימים

שלמה מצטייר כמלך אידיאלי, כמי שלא מבקש טובות הנאה לעצמו. אלא התפקיד חשוב לו, טובת העם היא החשובה לו.

 

משפט שלמה (פס' ט"ז-עד הסוף)

אחד מתפקידיו העיקריים של המלך זה לשפוט את העם.

מערכת בתי המשפט בתקופת התנ"ך בדומה לזו שלנו קיום בנויה מבתי משפט בדרגות שונות המפוזרים ברחבי הארץ, כאשר השופט העירוני או המחוזי היה נתקל בפנייה משפטית שלא הצליח לפתור, הוא היה פונה אל השופט העליון- המלך.

המשפט שלפנינו הוא משפט מורכב כי חסרות בו הרבה מאוד נסיבות, ראויות כדי לפתור אותו לא מספיק החוק היבש. נחוצה חוכמת שהיא מעבר לידע משפטי. הסיפור שלפנינו מדגיש שלכל אחד- אפילו לנשים זונות, יש אפשרות להגיע אל המלך.

הסיפור:

מדובר בשתי נשים זונות שזהות האבות של הילדים שלהן לא ידועה. הקושי במשפט הוא ששתי הנשים הן העדות היחידות לאירוע- מילה מול מילה.

בתגובת שלמה יש חיזוק לעובדה שטענות הנשים שוות. בתגובתו זו הוא מציג בעצמו עד כמה המשפט הזה קשה.

הרעיון כאן הוא בהחלט יותר פסיכולוגי. יש פרשנים שטוענים שהאם האחת היא האמיתית וכאלה שיאמרו שהאחרת.

שלמה מחליט לפעול בדרך אחרת- לערוך להן מבחן פסיכולוגי- מבחן החרב. מי שתחמול על הילד החי גם במחיר ויתור עליו- היא האם האמיתית, וכך באמת היה.

יש פרשנים השטוענים שחוכמתו העמוקה של שלמה, היכולת להבחין הין אנשים, ולראות תגובות והתנהגות ולהבין אותה. מבחן החרב לא גילה לשלמה מי משקר ומי לא, מבחן זה היה רק כדי להראות את חכמתו לכולם. ממשפט זה כולם למדו שחוכמת אלוהיו בקרבו.

שלמה פתר את המשפט לא באמצעות החוק היבש, מבחן החרב הוא גם מבחן תגובה. אף אחת מהאמהות לא התכוננה להפתעה הזאת. הוא יוצר באמצעות התגובה. הספונטנית תגובה אמיתית

 

מלכים פרק ח'

מבוא-

הנושא העיקרי בפרק הוא חנוכת בית המקדש.

בפרק ו' מצויין התאריך המדוייק שבו החלה בניית בית המקדש.- ארבע מאות שמונים שנה לצאת בני ישראל ממצרים. בנייתו ארכה שפע שנים. מהשנה ה-4 עד לשנה ה14 של מלכות שלמה.

בפרק ז' מתוארות הפעולות שנעשו בתוך המקדש..

בפרקנו תמה הבנייה ומתוארת החגיגה- חנוכת בית המקדש.

הפרק הוא פרק של פרוזה, אבל פרוזה ברמה גבוהה- פרוזה שמתקרבת לשירה.

המספר מכיר בחשיבות המעמד, ולכן שהוא מתאר אותו הוא מתאר אותו בתיאור חגיגי ובשפה גבוהה.

חנוכת בית המקדש נערכה בירח איתנים- חודש תשרי.

השורש ק.ה.ל חוזר הרבה מאוד בעמים בפרק. (הופך להיות מילה מנחה). אחת המטרות של החזרה היא להגיד שבית המקדש איננו בית פרטי אלא מרכז לאומי, של כל  העם.

בפס'- 1-13 מתואר טקס העברת ארון ה' מעיר דוד (ציון) לבית המקדש שנבנה על הר הגורייה (למקום הגבוה יותר). הר גורייה יותר גבוה מהר ציון.

הארון הוכנס אל הדביר- קודש הקודשים, לשם מותר היה רק לכוהן הגדול להיכנס. מפאת קדושת ארון הברית. דביר= דבר ה' יענו מסמל את ה'. 

 

התפילה הראשונה של שלמה (פס' י"ב- י"ג)

התפילה היא מאוד חשובה מכיוון ששלמה קבע בה רעיונות אוניברסאליים.

בית המקדש כנראה דמה בצורתו ובתפארתו לבתי אלים של עמים אחרים. שלמה, כדי להבדיל את האמונה היהודית מכריז שבית ה' הוא מקום שבו שוכן ה'. רעיון זה נוגד את התפיסה המופשטת של היהדות שאלוהים נמצא בכל מקום. ולכן, בתפילתו השנייה הוא מדגיש שבית ה' הוא בית מלכות, אך אלוהים לא גר בתוכו אלא רק כבודו, שמו.

 

דביר= החדר הפנימי והחשוב ביותר במשכן ובבית המקדש. שבו שוכן ארון הקודש (הברית) ובו לוחות הברית.

כרובים= מלאכים. באופן כללי הם מתוארים כיצורים עם כנפיים המשלבים פני אדם ותכונות של בעלי חיים- לרוב שוורים. אלה דמויות של יצורים שמיימים בעלי כנפיים, פניהם של בני אדם. הכרובים נמצאים אחד מול השני וכנפיהן נוגעות כנף אל כנף. תפקידם לסוכך על ארון בית ה' וכך הם הגנו על הארון.

 

זקני אבות= זקני ישראל. השופטים החכמים המנהיגים.

ירח האיתנים= החודש השביעי חודש תשרי, נקרא כך לפי החודש שבו נולדו האבות שהם איתני העולם.

 

 

 

רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: