חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

מלכים א' פרקים י"א, י"ב, ט"ז, י"ז, י"ח

סיכום לבגרות
מקצוע: תנ"ך, כיתה: י"א, מאת: אלה חסין, פורסם: 13/10/2011
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

סיכום מצויין על ספר מלכים א', פרקים י"א, י"ב, תחילת ט"ז, י"ז, י"ח.

 

     סיכום למבחן בתנ"ך

פרקים: י"א, י"ב, תחילת ט"ז, י"ז, י"ח.

 

פרק יא!

 

מבוא:

בפרקים א-י' שלמה הוצג באור חיובי: המחבר הרבה לשבח את חוכמתו של שלמה בתחומים השונים. נישואיו לנשים הנוכריות נתפסו כנישואים פוליטיים, השלווה והשקט אפיינו את הארץ כל תקופת שלטונו. בפרק ה' נאמר: "אין שטן ואין פגע רע" ממלכתו של שלמה שגשגה מבחינה כלכלית, מדינית, ותרבותית. אך בין השורות ניתן להבין ששלמה עשה גם שגיאות לא מועטות: לשלמה הייתה אימפריה גדולה והמלכים הנשלטים הכניסו לאוצר הממלכה מיסים רבים, אך בכל זאת שלמה הטיל על העם מיסים כבדים שנועדו למפעל הבנייה שלו בירושלים אך גם לצורך מימון אלף נשותיו והמשרתים הרבים בחצר. בנוסף, שלמה הטיל את המיסים הכבדים על כל שבטי ישראל, חוץ משבט יהודה שהוא השבט של שלמה.

שלמה יצר שכבה חברתית חדשה בעם, מקורביו של המלך, ולהם הוא העניק זכויות רבות, לדוגמא: הם קיבלו פטור ממיסים, שימשו תפקידי מפתח במלוכת שלמה.

שאר השבטים צפו בנעשה וכעסו מאוד על האפליות לטובת שבט יהודה, הם ארגנו מרד נגד מלוכת שלמה. פרק יא' עוסק בסוף תקופת מלכות שלמה, ובניגוד לפרקים הקודמים, המחבר מעביר ביקורת על שלמה: הנישואים לנשים נוכריות נתפסים כחטא, אין שקט בממלכתו, ה' מקים לשלמה שטנים (אויבים) וניתן להבין כי הסיבה לפילוג הממלכה היא בגלל חטאיו.

 

חטאיו של שלמה:

 

חטאו העיקרי של שלמה על פי פסוקים 1'-13' הוא הליכה אחר אלוהים אחרים. "ויתאנף ה' בשלמה, כי נטה לבבו מעם ה' אלוהי ישראל, וציווה אליו על הדבר הזה לבלתי לכת אחרי אלוהים אחרים ולא שמר את אשר ציווה ה'" הגורם לחטא זה: נשותיו הנוכריות שהיטו את לבבו אחר האלילים שלהם.

נישואים לנשים נוכריות רבות-  נישואים אלה נחשבו לו לחטא, הפרת חוק ה'.

הכותב מציין נשים שמוצאן מעמים שונים חוץ מבת פרעה אותה מציין בשמה, מדוע?

יש האומרים שאהב אותה יותר מכולן.

אולי כי מעמדה בתור בת מלך היה גבוה יותר מכולן.

אולי בהיותה בת פרעה, מציין את הנישואים הדיפלומטיים החשובים ביותר באזור, כי מצרים היא מדינה גדולה וחזקה.

1000 נשים- מספר טיפולוגי- המון נשים.

מספר בעל משמעות יותר מהיותו סתם מספר, בעל משמעות של גודל, שלמות, וקדושה לפעמים.

שלמה כל כך היה עסוק בנשותיו הרבות, שהן הטו את ליבו לרעה, השפיעו עליו לרעה מבחינת אמונה (ללכת אחרי ה' אחרים).

מסופר לנו גם שליבו של שלמה לא היה שלם עם ה' כמו ליבו של דוד אביו.

בנוסף, בנה שלמה במות לנשותיו הנוכריות שיתפללו לאלים אחרים.

פרשנים רבים מגנים על שלמה, משתי סיבות עיקריות:

  • בעיקר על סמך האמרה "לעת זקנת שלמה", ז"א הם אומרים שזה לא נורא, רק בזקנתו נשותיו הטו את ליבו, והוא לא חטא כל ימי חייו.
  • הסיבה השנייה שמגנים עליו היא: הוא עצמו המשיך לעבוד את ה', במקביל לכך הוא אפשר לנשותיו להמשיך באמונתן גם, ז"א הוא כלפי נשותיו סבלנות דתית. בנוסף כתוב לנו שהוא בנה להן את המזבח מחוץ לטריטוריה, הוא לא הכניס עבודה זרה לתוך עיר הקודש.

הפרשנים אומרים שזה לא פייר שהכותב ערך השוואה בינו לבין דוד, כתוב "ולא היה לבבו שלם כלבב דוד אביו". ההשוואה לדוד אביו איננה הוגנת, אולי הוא לא הגיע לאותה שלמות של דוד באמונה, אבל מצד שני גם דוד חטא, וכל אחד יש לו את המעלות והחסרונות שלו.

הערה: הכותב המקראי בכתבו דברים אלה על שלמה רצה להעביר לנו מסר- והוא, ששלמה חטא בסוף ימיו, מסר שלילי על סוף ימי מלכותו.

 

בפסוק 7, משתמש המספר בביטוי "שיקוץ" ככינוי לאלים נוכריים, כמוש הוא האל המואבי ומולך הוא האל העמוני, הכינוי שיקוץ הוא כינוי של לעג, הכותב המקראי שפוסל את האמונה באלים אלה בכוונה ומוסיף להם כינוי שלילי שנועד בשבילנו הקוראים, ז"א שאנחנו נראה בהם שיקוץ- משהו שלילי.

שלמה הוא "חוטא, מחטיא" בשפת התנ"ך ז"א הוא השפיע בחטאיו על העם- שימש להם דוגמא רעה.

 

 

תגובת ה'- העונשים השונים שבאו על שלמה:

 

1, פילוג הממלכה- למרות הגנת הפרשנים על שלמה, תגובת ה' מלמדת אותנו שה' כועס מאוד: "ויתנעף" (חרה אפו) על שלמה וגזר העונש כבד: קריעת הממלכה מידי בנו שלמה, כלומר העונש שגוזר ה' על שלמה הוא עונש גמול דורות, העונש לא יהיה בימיו של שלמה אלא בימי בנו!

ומשמעותו => בנו ייענש, סוג העונש: פילוג הממלכה, 10 שבטים יינתנו למלך אחר ורק שבט אחד (יהודה) יישאר בידי שושלת דוד.

הסיבות מצוינות באמצעות המילים "למען":

למען דוד אביך- כאן עוד יותר בולטת השקפת העולם של גמול דורות, שלמה זוכה למלוך על כל שבטי ישראל (ממלכה מאוחדת), בזכות דוד אביו, בנו ייענש בגללו.

למען ירושלים אשר בחרתי- מכיוון שירושלים נמצאת בתחומי שבט יהודה חשוב שהמלך שישלוט בה יהיה מבית דוד כדי שימשיך לדאוג לה ולשמרה כעיר הבירה החשובה ביותר לעם ישראל כי יש בה את המוסדות: בית המקדש (מבחינה דתית), ארמון המלך, את החומה, היא עיר דוד...

בספר דברי הימים שמתאר את תקופת מלכי יהודה, אין תיאור חטאיו של שלמה משתי סיבות:

בהיותו פרו יהודאי (בעד יהודה) כותב דברי הימים לא רוצה לתאר את תרופות הצללים והשפל, הוא רוצה להדגיש את גדולתו.

ספר דברי הימים דוגל בעונש של גמול אישי ולא גמול דורות, הוא לא יכול לתאר את חטאיו של שלמה כי הרי הוא לא נענש! בנו נענש! כותב דברי הימים לא מאמין מגמול דורות.

 

2. מבחינה מדינית- קמו על שלמה שטנים (אויבים) שהיו משועבדים לשלמה ובסוף ימיו הם קמו עליו ומרדו בו.

 

3. מבחינה חברתית- עשרת השבטים מרגישים שהם מופלים לרעה בגלל נטל המיסים הכבד ועבודות הכפייה, בעוד שבט יהודה לא משלם את המיסים ולא עושה עבודות כפייה, זוהי אפליה בוטה לטובת שבט יהודה. ירבעם שהיה עבד שלמה והיה אחראי על המיסים מנצל את התמרמרות העם כדי להנהיג אותם למרוד בשלטון שלמה.

 

אין ספק שבפרק יא' נכתב על ידי מחבר אחר מפרק יב', מי שכתב את פרק יא' רואה את הגורמים לפילוג הממלכה כעונש על חטאי שלמה- ז"א השקפת עולם דתית.

 

השטנים המרידות שקמו לשלמה

 

מרידה חיצונית: הדד האדומי יא'/ יד-כב "ויקם ה' שטן לשלמה את..."

מרידה חיצונית: מרד רזון בן אלידע יא'/ כב-כה

מרידה פנימית: מרד ירבעם בן נבט יא'/ כו-מ

 

# שטן- בן אדם, אויב מכשול, פגע רע.

# שטן- מלאך אלוהים רע- נשלח כדי לפגוע בבני אדם.

# שטן- נחש- פירוש מופשט: יצר רע.

 

בפרק שלנו הפירוש הנכון הוא הראשון, בני אדם שמנסים לפגוע בשלמה, הם נשלחים על ידי ה' על מנת לפגוע בשלמה. מכיוון שה' איננו מעניש בקריעת הממלכה את שלמה אלא את בנו השטנים אינם גורמים לנזק משמעותי במלכותו של שלמה, ז"א הם בסך הכל מטרידים ומזיקים לו אבל לא קורה שום דבר משמעותי למלוכתו, בקטע שמתאר את מרידות השטנים אין תיאור של מרידה ממש=> אין תוצאות שני הקטעים כתובים כפלשבק (הבטה לאחור) והם מתארים בעיקר את הגורמים לכך ששני האישים האלה הם אויבים/ שטנים של שלמה.

פלשבק=> "ויהיה בהיות דוד"- הכותב עוצר את ההווה ומתאר לנו אירוע שקרה בימי דוד, משהו שקרה בעבר.

שאלה: למה הם שונאים את שלמה?

הם שונאים אותו עוד מימי דוד ועכשיו יש להם הזדמנות לנקום בו= שלמה כבר זקן בסוף ימיו והם הציקו לו, בעבר נתן ציוו ליואב להרוג את כל הזכרים באדום בעבר ועל זה הם שונאים אותו.

 

סיפורי המרידות:

1. פס 14-22: סיפור מרד הדד האדומי- מאדום בשלמה:

בדרך של הבטה לאחור (פלאשבק), מסופר שדוד נלחם באדום וניצח במלחמה. הדד, נער קטן מזרע המלוכה הצליח לברוח עם קבוצת אנשים למצרים. מלך מצרים מעניק להדד חסינות מדינית. בריחת הדד למצרים בימי דוד וקבלת חסינות מדינית שם מלמדות על ניסיונו של מלך מצרים להחליש את ישראל על ידי תמיכה במורדים בה.

2. בפסוקים 23- 25 שטן נוסף קם לשלמה והוא רזון בן אלידע:

גם רזון היה פליט במלחמה של דוד עם ארם צובא ובני בריתו. כשדוד היכה את הארמים, רזון ברח עם אנשיו לדמשק והיה עליהם שר גדוד, לאחר תקופה מסוימת רצה רזון לחזור ולנקום בשלמה.

 

פס' 25- 28: מרד ירבעם בשלמה

 

היה משבט אפרים- השבט החזק ביותר בערי הצפון.

בחור חזק בעל שאיפות מנהיגות, כנראה מהבית, גיבור חייל, שהצליח אפילו לקבל תפקוד בכיר הארמון שלמה אבל הוא לא מסתפק בזה, הוא רוצה למלוך. [עבד לשלמה לא במובן הנמוך]

כנראה ששאיפותיו נובעות מקשייו בחיים, בן לאישה אלמנה... בית קשה יום...

מנקודת מבטו של שלמה נאמר שהוא נער ושלמה לא ראה את הסכנה העורבת לו, הוא אף המשיך לקדם אותו בתפקידים.

סבל בית יוסף- סבל= גביית מסים. ירבעם היה אחראי על גביית המסים מבית יוסף- שבטי אפרים ומנשה (השבטים הגדולים בצפון). מעמד זה היה מעמד בכיר במלכות שלמה, ובאמצעות זאת הוא יכול להתסיס את העם כנגד המלך.

 

את הסיטואציה של היחלשות המלך מנצלים כל מיני גורמים:

מרידתם של הדד האדומי ורזון אלידע, שהטרידו את שלמה אבל לא איימו על מלכותו, אחת התוצאות של הלחץ של שלמה בסוף ימיו, הוא גביר את המסים הכלכליים. גור פנימי- ירבעם השתמש בגביית המסים של שלמה כנגד שלמה כדי להתסיס את העם.

 

פס' 26: וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אימו צרועה, אישה אלמנה, עבד לשלמה, וירם יד במלך".

פס' 27: "וזה הדבר אשר הרים יד המלך: שלמה בנה את המלוא, סגר את פרץ עיר דוד".

פס' 28: "והאיש ירבעם גיבור חייל, וירא שלמה את הנער כי עשה מלכה הוא ויפקד אותו לכל סבל בית יוסף"

בפסוקים אלו ישנם נתונים המוזכרים או נרמזים בקטע, שמהם ניתן להבין מדוע דווקא ירבעם הוא מנהיג המרד בשלמה.

ירבעם מנצל את הנתונים האישיים שלו, את הכוח ששלמה נתן לו, ואת הכעס של העם ויוצא להמריד את שבטי ישראל נגד שלמה.

 

עד פה! הייתה האקספוזיציה

בפסוקים כו'-כח' יש תיאור של ירבעם בן נבט, מוצאו ותפקידו. תיאור זה הוא תיאור היסטורי- עובדות. מפסוק מ'- תוצאות המרד. מפסוק כט'-לט' הסיפור הנבואי (סיפור בתוך סיפור)=> סיפור עם פן יותר מזווית ראייה שונה, לצד המאורעות ההיסטוריים יש ההשגחה דתית- ה' מכוון את האירועים, לא בני האדם, בני האדם מכוונים מלמעלה על פי ה'.

פרק יב'!

 

תחילת מלכותו של רחבעם:

 

לאחר מות שלמה, בנו רחבעם שולט תחתיו בממלכת יהודה, אך הוא מצטייר כמלך חלש ולא נבון. בפסוקים 1-5 ניתן להבחין בערעור  סמכותו של רחבעם כמלך על ישראל. הנחה זו מתבססת על שלושה נתונים- העם לא עלה לירושלים להמליך אותו אלה הוא בא אליהם- לשכם, העם הציב תנאי להמלכתו של רחבעם והוא הקלת המיסים הכבדים ששלמה הטיל עליהם, והדבר השלישי הוא ירבעם חזר ממצרים אחרי שברח כדי לעמוד בראש המרד, והוא לא פוחד מרחבעם.

 

ישנה פרשנות נוספת שאומרת שפסוקים אלה לא מעידים על ערעור סמכותו של המלך, הם טוענים שהגיע לטקס בשכם אחרי שהוכתר בירושלים, והטקס בשכם הוא טקס סמלי כדי לחזק את הכרת שבטי ישראל במלכותו, לטענתם שבטי ישראל אינם מעמידים תנאי לרחבעם אלה מציגים בקשה להקל עליהם, אין זו התנגדות אישית לרחבעם אלה התנגדות עקרונית לנטל המיסים.

בפס' 5 נותן רחבעם הפסקה של שלושה ימים כדי לחשוב על בקשתם של העם, שוב בפסוק זה יש חילוקי דעות על אופיו של רחבעם, מצד אחד הוא מצטייר כהססן, לא החלטי הזקוק לייעוץ מאחרים, ומצד שני מצטייר כמלך קשוב לעם שרוצה לבוא לקראתם.

 

מיהם הזקנים?

אלה נציגי העם, אשר בתקופת המלוכה מתפקדים כיועצי המלך בגלל היותם בעלי ניסיון וחוכמת חיים. לכן נאמר עליהם "אשר היו עומדים (משרתים) את פני שלמה אביו". בעבר שימשו בתםקידי מפתח חשובים בהנהגה, אך בתקופת שלמה חל ערעור במעמדם בגלל שמקורביו של שלמה תפסו תפקידים אלה. הזקנים כנציגי העם הם רגישים לעם ולסבלו, הם אנשים מתונים שרואים לתווך ארוך את התועלת.

עצתם: "אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודיברת אליהם דברים טובים, והיו לך עבדים לכל הימים".

 

מיהם הילדים?

הילדים הם לא באמת ילדים בגיל, אלא זה כינוי של זלזול מצד המספר לקבוצה זו שחשיבתם ילדותית ושטחית. הם כנראה בני דורו וגדלו יחד עם רחבעם. ע"פ פס' 8 ניתן ללמוד שאלה אנשים לא מתונים, קיצוניים, מרוחקים מהעם והבעיה הכללית של העם לא נוגעת להם בכלל, הם שחצנים ויהירים.

עצתם: הם מכתיבים לרחבעם בדיוק מה להגיד "כה תאמר לעם הזה... קטני (האצבע הקטנה שלי) עבה ממותני אבי.. אבי יסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים" פס' אלה הם מטאפורה, הילדים אינם רואים את התווך הארוך, אינם לוקחים בחשבון את ההשלכות לאמירה זו.

רחבעם בוחר בעצת הילדים: כדרכו של אדם טיפש וחלש, עצתם הכוחנית עוזרת לו להרגיש חזק, שליט בלעדי. עצת הזקנים דרשה ממנו להתגמש, לוותר ורחבעם מפרש זאת כחולשה שתערער את מעמדו. תשובת רחבעם לעם קצת שונה מעצת הילדים, הוא משמיט את המשפט "קטני עבה ממותני אבי" כדי לא לפגוע בכבוד אביו.

 

פס' 15: המספר מציג כאן נימוק תיאולוגי (דתי) להתנהגות של רחבעם ולפילוג הממלכה, עליו ניבא אחיה השילוני.

הסיבה לפילוג הממלכה בפרק יב' בגלל כישלון המו"מ בין שבטי ישראל לרחבעם בשבט יהודה, שנגרם כתוצאה מהחלטתו להכביד את המיסים על העם. בפס' זה המספר משלב את שתי הסיבות לפילוג הממלכה: מצד אחד רחבעם סירב לענות לבקשת העם, שמע לעצת הילדים ולא לעצת הזקנים, כי הפילוג הוא רצון ה'. ומצד שני רק רחבעם אשם בכישלון המו"מ, הייתה לו אפשרות בחירה, והוא בחר בעצה השגויה.

 

 

 

 

המרד נגד רחבעם ופילוג הממלכה

 

פס' 16: וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם, וישבו העם את המלך דבר לאמור: מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי".  משמעות ההכרזה "כל ישראל" זוהי הכרזה לקריאה למרד ולפילוג ממלכת דוד.

השבטים שבצפון מרגישים שאין להם שום שייכות לבית דוד ולכן הם דורשים התנתקות מבית זה. הם מבקשים שכל שבט יחיה באוהלו כלומר בטריטוריה שלו. שבטי ישראל עזבו את בית דוד שנמצא בתחומו גם בית ה' ועברו לנחלות אחרות.

 

פס 18: רחבעם עשה טעות נוספת, יכול להיות שהוא מנסה להתגרות בישראל, כאשר הוא שולח להם דווקא את אדורם שהיה ממנוה על המיסים, דבר זה מכעיס מאוד את שבטי ישראל והם מסקלים אותו באבנים עד שהוא מת "והמלך רחבעם התאמץ לעלות למרכבה לנוס ירושלים". רחבעם מרגיש שהוא נמצא בסכנת חיים ובורח.

 

פס' 19: "ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה". פס' זה מוצג מזווית ראייה של מספר משבט יהודה שרואה בפילוג הממלכה פשע של שבטי ישראל בבית דוד.

 

פס' 20: שבטי ישראל מתנתקים סופית מיהודה "ויהי כשמוע כל ישראל, כי שב ירבעם, וישלחו ויקראו אותו אל העדה וימליכו אותו על כל ישראל- לא היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו".

ישנה סתירה בין פס' 3 לפס' 20, בנ"י קוראים שוב לירבעם להצטרף אל העם.

הסתירה: מקריאת פס' 20 נשתמע כי לירובעם לא היה חלק במרד עד עכשיו, ורק עכשיו הם קוראים לו לעזור להם. ואילו הקריאה בפס' 3 עולה כי ירובעם נמצא במשא ומתן מול רחבעם.

 

פס' 21-24: לאחר המרד רחבעם לא מוכן לוותר על שלטונו בישראל ולכן הוא מתכונן לצאת למלחמת אחים בישראל, כדי להשיב לעצמו את המלוכה. מלחמה זו נמנעת לבסוף בגלל התערבות של ה': "ויהיה דבר האלוהים... אמור אל רחבעם לא תעלו ולא תילחמון עם אחיכם בני ישראל... כי מאיתי נהיה הדבר הזה". כבר מובעת ההשקפה התיאולוגית שה' בעצם קובע את ההיסטוריה, ובמקרה הזה הוא קובע את פילוג הממלכה ואסור לאדם להתערב במהלכים שקבע ה'.

ע"פ פסוקים אלה הנאמנים לבית דוד הם שבט יהודה, שבט בנימין ו"יתר העם" שכנראה הכוונה לכהנים וללויאים שהיו נאמנים ליהודה.

 

פעולותיו של ירבעם לניתוק ישראל מיהודה

 

פס' 25: "וייבן ירבעם את שכם בהר אפריים וישב בה, ויצא משם ויבן את פנואל...". ירבעם בונה את שכם כעיר בירה ואח"כ עובר לפנואל- שתי ערים אלו היו מקודשות עוד מתקופת האבות. מפס' 25 ועד סוף הפרק ירבעם עושה כמה פעולות שמעוררות את התנגדותו של המחבר:

  1. פס' 27-30: ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רק לכם מעלות ירושלים, הנה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים". עגלי זהב הם תחליף לפולחן בבית המקדש. אומנם לעגלי הזהב יש קונוטציה שלילית לעבודת אלילים אך ירבעם כנראה התכוון שעגלי הזהב יחליפו את הכרובים כסמל לנוכחות אלוהית.
  2. פס' 31: ירבעם ממנה כהנים "אשר לא היו מבני לוי" כיוון ששבט לוי עבד בבית המקדש, וירבעם רצה הפרדה של שבטי ישראל מבית המקדש ולכן הוא לא היה מעוניין בקשר עם הלויים, כי הוא רצה אנשים שיהיו נאמנים רק לו.
  3. פס' 32: נאמר "ויעש ירבעם חג בחודש השמיני (סוכות) ב-15 יום לחודש כחג אשר ביהודה". ירבעם משנה את מועד חג הסוכות מ-טו' בתשרי ל-טו' בחשוון כי הוא רוצה להפריד את ישראל מיהודה גם בתקופת החגים,

 

הרקע למלכים א' פרקים יב'-טז'

 

בפרקים אלו המחבר מדווח באופן סינכרוני (בו זמני) על מלי יהודה וישראל המולכים זה לצד זה.

בממלכת יהודה שלטו- רחבעם- אחריו אבים בנו- ואחריו אסא בנו.

בממלכת ישראל שלטו: ירבעם- אחריו נדב בנו- אחריו בעשא- אחריו אלה בנו- אחריו זימרי- אחריו עומרי- אחריו אחאב בנו.

בממלכת יהודה מ-930 לפנה"ס (תחילת מלכותו של רחבעם) עד 780 לפנה"ס (סיום ממלכת אסא), תקופה של כ-60 שנה, מלכה שושלת רצופה של מלכים מבית דוד, דבר שמעיד על יציבותה של ממלכת דוד.

לעומת זאת בממלכת ישראל מ-930 לפנה"ס (תחילת מלכות ירבעם) ועד 873 ולפנה"ס (סיום ממלכת עומרי) תקופה של כ-57 שנים עלו וירדו 6 מלכים, דבר זה מעיד על חוסר שקט ואי יציבות בממלכת ישראל.

רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: