מלכים א'

מלכים א'

פרק א':

הפרק עוסק בימי זקנתו של דוד, כאשר מתנהל מאבק בין שניו בניו, אדוניהו (הבכור) ושלמה על השלטון.

*פס' 1-4 מהווים אקספוזיציה (=מיצג. פרטים החשובים להבנת העלילה כגון הצגת הדמויות, מקום, זמן, בעיה וכו'). בפס' אלה מוצגת זקנתו וחולשתו של דוד באירוניה- הוא אינו מצליח להתחמם ולכן מביאים לו משרתיו את אבישג אך גם היא לא מצליחה לחמם אותו ("לא ידעה").

*פס' 5-6: אדוניה רואה עצמו כמתאים למלוך בגלל שלוש סיבות: (1)הוא הבן הבכור לאחר מות אבשלום (2)הוא היה יפה תואר (3)דוד לא היה תקיף בחינוכו ולכן יכל לעשות כל מה שרצה. הוא מגייס חיילים ומרכבות ויוצא למצעד בחוצות העיר.

*פס' 7-10: אדוניהו עורך זבח אליו מזמין רק את תומכיו (הבולטים שבהם: יואב בן-צרויה, שר צבא דוד ואביתר הכהן) בו הוא מכריז על מינוי למלך לאחר מות אביו. את אחיו שלמה ותומכיו (צדוק הכהן, בניהו בן- יהוידע, נתן הנביא וגיבורי דוד) הוא לא מזמין.

*פס' 11-21: נתן הנביא מפרש את הזבח של אדוניהו כמרד בדוד וחושש לחייו של שלמה ותומכיו.נתן מבקש מבת-שבע (אם שלמה) לשכנע את דוד להמליך את שלמה. בבקשתו ממנה הוא מציג את אדוניהו כמלך החותר תחת דוד ומדגיש את כוונתו לעזור לה ולשלמה שכן אם ימלוך אדוניהו חייהם בסכנה. נתן אף אומר לבת-שבע מה עליה להגיד לדוד. בשיחתה עם דוד משנה בת- שבע מעט את טענותיה:

תוספות נוספות של בת- שבע:

• מזכירה את הזבח שערך אדוניהו המסמל את הכרזת מלכותו




• מדגישה כי למרות הזבח והכרזת אדוניהו דוד הוא זה שיקבע את יורשו (מכנה אותו פעמיים "אדוני המלך" כדי לחזק את סמכותו)




• טוענת שהמלכת אדוניהו מסכנת את חייה ואת חיי שלמה

*פס' 22-31: נתן הנביא מגיע אחרי בת-שבע לדוד כדי לחזק ולאשר את דבריה (בת-שבע פונה על רקע אישי ורגשי בעוד נתן פונה על רקע ממלכתי ויוקרתו של דוד). נתן מבקש לדעת האם המלכת אדוניהו נעשתה בהסכמת דוד ואם כן כיצד שהוא אינו מודע לדבר. הוא מדגיש את בוגדנותו של אדוניהו בהמלכת עצמו בעוד דוד בחיים ומכנה את תומכי שלמה "עבדך" (עבדים של דוד). גם הוא מדגיש בדבריו את סמכותו של דוד ע"י הדגשת מעמדו. דוד קורא לבת- שבע ונשבע בפניה כי ימליך את שלמה תחתיו ללא דיחוי.

*פס' 32-40: דוד נותן הוראות למשיחת שלמה: ירכיבהו על פרדה אל מעיין הגיחון שם צדוק הכהן ונתן הנביא ימשחו אותו למלך ויתקעו בשופר ויקראו "יחי המלך שלמה". אח"כ יעלו לארמון ושלמה יתפוס את מקומו כמלך (להבטיח את העברת השלטון)- על ישראל ויהודה (ניסיון לשמור על אחדות העם).

תומכי שלמה מבצעים את הוראות דוד בשינויים קלים (מצטרפים למשיחה צבא השכירים של דוד שאינו מוזכר בהוראותיו ורק צדוק מושח את שלמה).

*פס' 41-53: יונתן, בנו של אביתר הכהן, מגיע לאדוניהו ותומכיו כדי לספר להם על המלכת שלמה. בדיווחו משנה יונתן מעט את הפרטים של האירוע:

• אומר כי גם צדוק הכהן וגם נתן הנביא משחו את שלמה




• משמיט את תקיעת השופר וקריאת העם




• מוסיף את ההתרחשות בארמון (שלמה מתיישב על כסאו של דוד, עבדיו מביעים לא אמונים ודוד מברך על המלכתו)

** בפס' 46-48 יש חזרה על המילה "וגם"- מציינת את ההדרגתיות בדיווחו של יונתן מה"קל" אל ה"כבד".

אדוניהו ותומכיו נתקפים בהלה ופחד בעקבות משיחת שלמה. תומכי אדוניהו ממהרים להתפזר ואילו אדוניהו אוחז בקרנות המזבח.

** פס' 49-50- ריבוי פעלים המעיד על המהירות שבה נעשו הדברים והפחד.

** אחיזה בקרנות המזבח- אדם שנשקפה לו סכנת גזר דין מוות אחז בקרנות המזבח ובכך ביקש לקבל חסינות מתוקף חסות אלוהית ולהינצל ממוות.

*פס' 52-53: שלמה שומע על פחדו של אדוניהו ואומר שאם יישאר נאמן למלך לא נשקפת לו סכנה (אם לא- יומת). אדוניהו יורד מהמזבח ומשתחווה בפני שלמה (מקבל את מרותו כמלך החדש). שלמה אומר לאדוניהו ללכת לביתו (ע"י עיסוק בענייניו ולא בענייני הממלכה ינצל).

** בפרק ב'- מקיים שלמה את צוואת דוד והורג את אויביו (יואב בן-צרויה, שמעי בן-גרא) ומיטיב עם אלה שעזרו לאביו (בני ברזילי הגלעדי). בנוסף הורג את אדוניהו מאחר וזה מבקש לשאת את אבישג לאישה דבר המתפרש כמרידה במלכותו.

פרק ג'

*פס' 1: שלמה שואף להפוך את הממלכה למרכז בינלאומי ולשם כך הוא מחזק את קשריו עם מדינות האזור ע"י נישואים פוליטיים. נשואי שלמה לבת פרעה מעידים על מעמדו של שלמה ושל הממלכה:

• השאת בת מלך לשליט זר היא פיחות בכבוד המלך ואם קרה הדבר כלומר שמעמדו של שלמה היה רם.




• נישואים פירושם כריתת ברית שלום בין 2 הממלכות ופרעה מעניק לשלמה מתנה את גזר. מוויתורים אלה של פרעה ניתן ללמוד כי לישראל היה יתרון צבאי.

*פס 2-3: בפס' אלה מובאת ביקורת על כך שהעם מזבחים בבמות משום שלא נבנה בית לה'.

• יש הרואים בפס' אלה הם מעין "הערות עורך" על פיזור הפולחן ברוח ספר דברים (בספר זה ננקטת גישה דטרונומיסטית= ריכוז הפולחן בירושלים).




• אין להאשים את שלמה על פיזור הפולחן לפני בניית בית המקדש ולכן יש הרואים בפס' אלה סיכום תקופת שלמה- כעס על פיזור הפולחן גם לאחר בניית בית המקדש.

*פס' 4-15-חלום שלמה: שלמה הולך לזבוח לה' בגבעון וה' מתגלה אליו בחלומו בלילה. שלמה מודה לה' על החסדים שעשה עמו ועם דוד:

• ה' בחר בשושלת דוד: דוד היה נאמן לה' ועבד אותו וה' זכר לו את זה




• ה' דאג להמשכיות שושלת בית דוד ע"י המלכת שלמה בנו למלך

שלמה מדגיש את חוסר ניסיונו בניהול הממלכה ומבקש מה':

• "לב שומע" (מבין) כדי שיטיב לשפוט את העם




• להבחין בין טוב לרע כדי שיוכל לשפוט משפט צדק

ה' מרוצה מבקשותיו של שלמה שאינו דואג לעצמו לטובותיו אלא לעמו, ואומר כי יקיים את בקשתו ויוסיף וייתן לו:

• "נתתי לך לב חכם ונבון"




• עושר




• "כבוד אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימי חייך"




• אריכות ימים (בניגוד להבטחות הקודמות, הבטחה זו מתנה ה' בשמירת המצוות והחוקים)

לאחר שבחלומו ה' מאשר את המלכתו חוזר שלמה לירושלים ועורך משתה.

*פס' 16-28- משפט שלמה: הקשר בין חלומו של שלמה לקטע זה הוא בשורש ע.מ.ד. באמצעות שורש זה, מובא הרעיון שמקור החוכמה של שלמה הוא ה', שלפניו הוא עומד, ובכוח חוכמה זו הוא שופט את הנשים העומדות לפניו.

במשפט זה עומד שלמה בפני שתי נשים, כאשר ביניהן "תינוק מריבה". כל אחת טוענת כי התינוק שייך לה ואילו בנה של האחרת מת. הבדלים בין הנשים:

גזר הדין של שלמה: שלמה החליט לבדוק את הרגשות האימהיים של הנשים- הוא הורה "לגזור" את הילד לשני חלקים ולחלקו בין הנשים. האישה האחרת מסכימה לוותר על הילד כדי שלא יהרגו אותו ושלמה קובע כי הילד שייך לה.

** בפס' 28 השורש המנחה הוא ש.פ.ט ומטרתו לקשר בין 2 הסיפורים שבפרק. בסיפור החלום שלמה ביקש לב חכם לשפוט את העם ובסיפור הנשים מוכחת חכמתו של שלמה בשל המשפט שעשה.

פרק ח' פס' 1-30

בפרקים ו'-ז' מתוארת בניית בית המקדש בפירוט רב. בפרק זה שלמה חונך את הבית.

*פס' 1-11- העלאת ארון ה': שלמה אוסף שופטים, מנהיגים, ראשי שבטים ("זקני ישראל"), כוהנים ולוויים לשאת את הארון בתהלוכה חגיגית מעיר דוד לבית המקדש. הכהנים מציבים את ארון הברית בדביר תחת כנפי הכרובים (יצורים בעלי כנפיים עם פני אדם) ויוצאים מן המקדש. בצאתם, עולה ענן ושוכן על הבית- מסמל את הנוכחות האלוהית במקום.

** החודש השביעי- חודש תשרי (ספירת החודשים מתחילה בניסן)- פס' 2

** שלמה בוחר לחנוך את בית המקדש בחג הסוכות ("בירח האיתנים בחג "-פס' 2) משום שבחג זה נאסף העם לירושלים לשם קריאת התורה.

** המקדש מחולק ל-3 חלקים: האולם, ההיכל (בו נמצא המזבח) והדביר (בתוכו ארון הברית).

** בד- ענף (במקרה זה מדובר על מוט עץ)- פס' 7

** מודגש כי בארון הברית נמצאים רק לוחות הברית כדי לא ליצור תפיסה מוטעית לפיה ה' נמצא בתוך הארון.

*פס' 12-21- ברכת שלמה: שלמה מכוון את נאומו לקהל הרב העומד לפניו כשמטרתו היא להפוך את בית המקדש למקום יחידי לעבודת ה' שיתפוס מקום עליון בתודעה הציבורית.

** בפס' 13, 16-21 באות לידי ביטוי שתי תפיסות בנוגע לה' ולבית המקדש המנוגדות זו לזו:

• פס' 13: מציג את ה' כאל מקומי וגשמי- בית המקדש נועד לשכינה פיזית של ה' בו ("בית זבול... מכון לשבתך עולמים").




• פס' 16-21: מציגים את ה' כאל אוניברסלי מופשט שאינו יכול לשכון במקום אחד ולכן בית המקדש נועד "לשם ה'". בקטע זה יש חזרה על המילה "שם"- מחזק את התפיסה כי בית המקדש נועד לשם ה' ולא למגוריו.

** בנאומו מזכיר שלמה כי רעיון בניית בית המקדש היה של אביו דוד. אם כך, מדוע לא בנה דוד את הבית?

• דוד היה עסוק במלחמות ולא התפנה לבניית הבית (דברי הימים, כ"ב, 1-8)




• אדם שידיו מגואלות בדם לא יכול לבנות את בית ה' (מל"א, ה, 16-17)

** בפס' 16-21 מזכיר שלמה שלוש בחירות שעשה ה':

• בחירת ישראל כעמו : "מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם"




• בחירת ירושלים: "לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם"




• בחירת שושלת דוד למלוכה: "וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל"

*פס' 22-30- תפילת שלמה: בתפילתו מכריז שלמה על גדולת ה' ומזכיר את חסדיו. בקטע זה יש 3 שורשים מנחים:

• ש.מ.ר: אלוהים שומר על הברית עם העם, הוא שומר את ההבטחה לדוד להמשיך את השושלת וכל זה בתנאי שהעם ישמור את מצוות ה'.




• פ.ל.ל (תפילה, יתפלל): תפקידו של הבית הוא להיות מקום התפילה, כלומר: המקום ממנו פונה העם אל אלוהיו.