ספר שמואל

מקצוע: תנ"ך, כיתה: ט', מאת: ליאור פרוז'ן, פורסם: 15/05/2008

מבנה בני ישראל לפני ובתקופת השופטים:
ביציאת מצרים- 12 שבטים- כל שבט משפחה מורחבת (בתי אב)- המשפחות בעלות
קשר דם. המנהיגים הם זקני השבט ונכבדיו.
במדבר- 12 שבטים- המנהיגים הם זקני השבט, ויש מנהיגים לכל העם (משה
יהושוע).
שופטים- 12 שבטים- מנהיגים- זקני השבט ושופטים (מנהיגים צבאיים זמניים
העונים על צורך השעה).

מבוא לספר שמואל:
שמואל, שופט ונביא בנו של אלקנה, ממשפחת נביאים שילדה לו חנה, אשתו הסיב
לקריאת שמו שמואל היא- שנתקבלה משאלתה של חנה ששאלה מה' בשילה והיא
זכתה לבן.
שמואל היה אחרון השופטים ולעת זקנתו מינה את בניו כשופטים, אבל הם היו
מושחתים ומשום כך ביקש העם לשים עליהם מלך.

פרק א'
אקספוזיציה:
מקום: הר אפרים, שילה
דמויות: אלקנה, פנינה, חנה, עלי הכוהן, חופני ופנחס, שמואל
זמן: כ-5 שנים

דמויות
תיאור חיצוני- מראה, מעשים, דו שיח, דברים שהאדם אומר, הבעות פנים.
תיאור פנימי- מחשבות, רגשות.
דמות מרכזית
דמות משנית.




הדמות הראשית- חנה:
דמות ראשית- חנה משתקפת בפרק א'ב-2 צורות: חנה לפני הולדת שמואל וחנה
אחרי הולדת שמואל. נק' המפנה בדמותה של חנה חלה בפס' 18: "ופניה לא היו
לה עוד". חנה לפני הולדת שמואל היא אשה כעוסה, מרירה דיכאונית, כאשר כל
רצונה הוא ללדת ילד. לכן היא נודרת נדר ובו 2 הבטחות: האחת- למסור את הבן
שיוולד לכל חייו לה' והשניה- לא לגלח לעולם את שער ראשו. על מצבה הנפשי אנו
מספר הסופר המקראי שהיא אינה אוכלת ומכאן אנו מסיקים כי חנה נמצאת
במצב דכאוני. אלקנה בעלה גם מנסה לשנות את מצב רוחה אולם יש לו הצלחה
מעטה.
כאשר עלי פונה לחנה הוא מאשים אותה בכך שהיא שותה. חנה למרות מצבה
הקשה מבחינה נפשית מגיבה באיפוק ואף מתנצלת בפניו. אולם כאשר עלי מודיע
לה שה' ימלא את משאלתה, חל שינוי במצב רוחה. חנה שלאחר הולדת שמואל
היא אישה בטוחה בעצמה, החלטית ובעלת בטחון עצמי.אנו למדים זאת
מהעובדה שחנה מחליטה באיזה שלב למסור את שמואל לבית ה', וכן מחליטה
לקיים טקס הקרבת הקורבן בעת מסירתו. גם בפגישה של חנה עם עלי אנו פוגשים
אשה חזקה ולא מתנצלת. היא אינה חוששת לומר לעלי שכנראה אינו מכיר אותה-
מי היא בדיוק.

הדמויות המשניות-
פנינה:
הסופר המקראי מספר לנו כי לחנה אין ילדים ולפנינה יש ושאלקנה נתן לחנה מנה
אחת אפיים. אנו יכולים להסיק מכך כי היתה מתיחות בין חנה לפנינה, ואולי אף
קינאה וכמו כן ייתכן שפנינה הקניטה את חנה וגרמה להדרדרות נוספת במצבה
הנפשי.

אלקנה:
אלקנה מצטייר בסיפור כבעל מסור מאוד, אוהב ונאמן אנו מגלים זאת מתוך
היחס החם שהוא מגלה כלפי חנה בעת שעלו לבית ה' והוא נותן לה מנה כפולה.
יחד עם זאת, הוא רגיש מאוד למצבה של חנה כעקרה ומנסה לעודד אותה כאשר
הוא אומר לה שהוא טוב יותר עבורה מ-10 בנים. יכול להיות שיחד עם כל זאת
אלקנה לא היה ער מספיק למערכת היחסים המתוחה בין חנה לפנינה. אלקנה
מתגלה כאדם הוגן ודאגן ומזכיר לחנה שעליה למלא אחר הנדר שלה ולמסור את
שמואל, כאן אפשר לומר שאלקנה משמש כמצפון של חנה.
יש גם גילויים של רגישות מצד אלקנה כלפי חנה. כשחנה חלשה לפני הלידה הוא
מעודד אותה, אולם לאחר הלידה הוא יותר תקיף ומבקש ממנה לעמוד באחריות
המוטלת עליה.
אלקנה הוא ממשפחה מכובדת.

עלי:
עלי כוהן בבית ה' שילה, איש ציבור שמצפים ממנו להיות רגיש לבעיות הציבור
המבקר בבית ה'. אולם, אנו מכלים דמות אחרת לגמרי, עלי אינו קורא נכון את
המציאות סביבו ועל כן מפרש את תפילתה של חנה כהתנהגות של אשה שיכורה.
כאשר חנה מספרת לו שאינה שיכורה והיא ביקשה בקשה מה' הוא אינו מתעניין
בבקשה ורק מבטיח שה' יקיימה. כנראה גם שעלי היה זקן מאוד משום שאינו
מזהה את חנה כשהיא מגיעה עם שמואל לבית ה'.

חוקת הנזיר:
-איסור על גילוח שער הראש.
-איסור שתיית יין
-איסור נגיעה בטמא (מזון,פגרים, אדם מת..)
נזירים: שמואל,שמשון.
פרק ב':
חטאי בני עלי:
1. בני עלי לקחו מהזבח ככל העולה על רוחם, את חלקי הבשר הטובים ביותר, ולא
כפי שהיו צריכים ע"פ דברי החוק:את שוק ימין ואת החזה.
2. בני עלי לקחו בשר נא (לא מבושל) מהקורבן, ולא נתנו לאנשים לקיים כנדרש
את מצוות הקורבן (לצלות את הבשר)- החטא הכפול. הם גרמו לאנשים לא לקיים
את המצוות.
3. אותם אנשים שהעירו לבני עלי על מעשיהם נתקלו באיום מצידם האומר:שאם
לא יתנו את הבשר, הם יקחו אותו בכוח.
4. בני עלי (חופני ופנחס) שכבו עם הנשים שהגיעו לאוהל- מועד על מנת להקריב
קורבן- נצלו את חולשתן לרעה.

דמותו של עלי:
עלי ששימש ככוהן ובניו הם ממשיכי דרכו- זוכה לביקורת קשה וסמוייה של
הסופר המקראי. הסופר מתאר את עלי כאב שאינו יודע לחנך את בניו ולהציב
להם גבולות. וייתכן שבניו הגיעו לשפל המדרגה בזכות העובדה שמעולם לא חינך
אותם כמו שצריך ומעולם לא הציב להם גבולות.
הדבר חמור מעצם העובדה שבני עלי שימשו דוגמה לעם והדוגמה היתה שלילית.

ניגוד- יש ניגוד בין בני עלי שהם רעים ולא ממלאים את תפקידם לעומת שמואל
שהוא נער נחמד מאוד ומתואר כנער טוב וחביב.

העונש לבני עלי:
לכן-סימן לעונש.
1. לא יהיה זקן בבית עלי כולם ימותו צעירים.
2. המשפחה תגרום לעלי סבל רב מאוד.
3. הרבה אנשים ממשפחת עלי ימותו.
4. בני עלי חופני ופנחס ימותו ביום אחד- וזה האות לתחילת העונש.
5. ה' יחילף את עלי ומשפחתו בכהונה בכוהן נאמן לה' לכל השנים.
6. משפחת עלי תושפל- הם ישארו ללא רכוש, ויתחננו לכוהן שיתן להם עבודה על
מנת לקבל פת לחם.

קווים לדמותו של שמואל:
פרק א'- שמואל נולד בלידת נס, כלומר, לאם עקרה. מתוך סיפור לידת הנס אנו
למדים על התפקיד החשוב שנועד לשמואל עוד טרם נולד- כמו כן, חלה על שמואל
חוקת הנזיר, דבר המייחד אותו משאר האנשים.

פרק ב'- כהן. בפרק ב' מתואר שמואל כנער המשרת בהיכל ה' בשילה, חוגר אפוד
בד, ומקריב קורבן- כל אלה מהווים סימנים מובהקים של עבודת כוהן.

פרק ג'- נביא. בפרק ג' מתגלה ה' לשמואל ומביא בפניו את דברי ה' הקשים לעלי
וכאן מקבל שמואל על עצמו את תפקיד הנביא.

פרק ד'- "ויהי דבר שמואל לכל ישראל..." פס' 1. בפס' זה רומזים על כך ששמואל
מתחיל להיות מוכר כמנהיג של כל שבטי ישראל.




פרק ח'- דרישת העם למלך:
הסיבות לדרישת העם למלך:
1. שמואל זקן
2. בניו יואל ואביה לא הולכים בדרכו, לוקחים שוחד, רודפי בצע, מטי משפט.
3. מלך שישפוט (ינהיג) את העם ככל הגויים.

פס' 6- תגובת שמואל :
"וירע הדבר בעיני שמואל
כאשר אמרו תנה לנו מלך לשופטינו.."
א. הנחת הקורא- שמואל מאמין במלכות שמיים.
ב. שמואל יהיה עם פחות סמכויות תחת המלך.

רש"י- "ויירע הדבר"- לפי שאמרו לשופטינו ככל הגויים- סכנת התבוללות.

נסיון לעודד את שמואל.

פס' 7-8- תגובת ה':
א. שמע בקול העם.
ב. לא אותך מאסו אלא אותי מאסו.
ג. אופיו של העם- כפיות טובה.
פס'9-
ד. להעיד לעם את משפט המלך.

משפט המלך דברים י"ז(14-20).
1. המלך צריך להיות מבני ישראל (שלא יבחרו במלכים של הגויים שכבר מכירים
את תפקידם).
2. לא ירבה סוסים למען לא ישיב העם מצרימה- שיעבוד. סוסים=מלחמה.
למנוע חמדנות , גאווה ,
עליוניות על ה'.


3. לא ירבה נשים
4. לא ירבה כסף וזהב.

דוגמה לעם,
ישמור על החוקים.


5. כתב משנה התורה
6. והגהה בתורה כל חייו
המצוות יביאו את המלך לרמה אחת עם העם.

משפט המלך בספר שמואל:
שמואל מציג את משפט המלך בפני העם מנק' ראות מציאותית. הוא אומר לעם כי
המלך ישעבד את העם ובניו ויקח את רכושם. בדברים אלה מתאר שמואל
מציאות שהיתה קימת אצל העמים הזרים. שמואל עושה זאת מאחר ואינו יכול
להביע את התנגדותו למשיחת המלך, הוא מנסה להביא את העם לידי כך שיחזרו
בהם מהדרישה למלך. העם מסרב לשמוע לדברי שמואל, ומאחר והעם בשל לקבל
מלך הם מציגים עמדה נחושה בפני שמואל. הם אומרים כי הם מוכנים לוותר על
חירותם האישית למען השגת הביטחון וזאת באמצעות מלך שיארגן את הצבא
וילחם עבורם.
שמואל מציג בפני ה' את דברי העם וה' מצווה עליו למשוח מלך, במקום זאת פונה
שמואל לעם ומשלח איש לביתו.


אמצעים אומנותיים:
פרק א':
מלה מנחה- הפועל שאל.
לשון נופל על לשון- השאלתיו,שאול כדי להדגיש את העובדה ששמואל שייך לה'
ולא לחנה.
1-4: צימצום-היצג
5-18: הרחבה- בשילה.
19-28: צמצום- גידול שמואל.
רמז מקדים מטרים- הזכרת בני עלי.

פרק ב':
הנגדה- שמואל לעומת בני עלי.

פרק ג':
דימוי, האנשה: אוזניו תיצלנה.

פרק ח':
מלה מנחה- ויקח, שמע בקולם.