חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

ישראל

מקצוע: גיאוגרפיה, כיתה: י"א, מאת: אנונימי, פורסם: 12/11/2011
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

מידע על מדינת ישראל בנושאים: מים, צורות התיישבות וחקלאות

 

מים

מקורות המים מתחלקים לשני סוגים: מקורות המים העיליים (כל מה שנמצע על האדמה כגון נהרות, נחלים, מאגרים יזומים של מים ואגמים) ומקורות המים התחתיים (מי תהום ואקוויפר). כמעט 50% ממקורות המים בישראל הם מי תהום הנשאבים מהאקוויפרים בכל מיני דרכים. המים העיליים מהווים כ40% מהמקורות- כינרת, נהר הירדן, נחל איתן ומעיינות. את ה10% האחרים מהווים מי הקולחין (מי ביוב שעברו טיהור) הם אינם מים שיכולים לשמש לשתייה אלא רק לחקלאות. במדינת ישראל משנה לשנה הולכת ומחריפה בעיית המים, המחסור- תופעה שבה אנו צורכים יותר ממה שיש לנו ואנו משתמשים במאגרים שלא מתחדשים עד לשנה הבאה. הבעיה בישראל נובעת מהצירוף של הגורמים גידול אוכלוסייה ורמת החיים הגבוהה של האוכלוסייה.

הבעיות:

  • הצטברות של 20 שנים שבהם יש עלייה של כמות האוכלוסייה ורמת החיים
  • שימוש במים שמוגדרים לחקלאות בצורה לא מושכלת. הקצוות מים לחקלאות מתוקף נסיבות היסטוריות, אין צורך אמיתי בחקלאות. התעריפים של המים שונים לחקלאות ולכן יש אינטרס לחקלאים לבזבז את מים (אם החקלאים לא ישתמשו בכמות שניתנת להן במחיר מוזל יורידו את ההקצבה שלהם). לא משתמשים במי הקולחין מפני שלא כל הגידולים יכולים לגדול במי קולחין. אין כדאיות של העברה של מי הקולחין.
  • אקלים משתנה- יותר שנות בצורת, יותר שנים שבהן מי הגשם לא מילאו את המאגרים, הוצאה של מאגרים משימוש עקב זיהום (שאיבת יתר).
  • הסכמי מים עם מדינות אחרות- מחויבות פוליטית למדינות אחרות זכאים להשתמש בכל מיני מקורות מים (ירדן-נהר הירדן, פלסטין- אקוויפר ההר).
  • שאיבת יתר- שואבים יותר ממה שנכנס לשם אחרי ואז בחללים הריקים נוצר זיהום והמלחה. מים מלוחים חודרים לאותם מקומות וברוב הפעמים אותם מקומות לא יכולים לחזור להיות מים מתוקים.
  • זיהום בעיית הזיהום אפילו יותר גדולה- חלק מהמאגרים לא יכולים לתקן את עצמם בעזרת מים מתוקים, ולכן יש הרבה פחות מאגרי מים.

הפתרונות:

  • תקציבים למודעות, לפרסום, ללימוד
  • צמצום שאיבת יתר- לא לשאוב יותר מידי (לייבא במקום לשאוב לקופה קצרה).
  • ליצור מנגנון חדש ומותאם לפיקוח מחסות המים בחקלאות
  • התייחסות דיפרנציאלית לעונות לרוחות לשכונות לאנשים ועוד. לצמצם את שימושי המים וכמות המים במקומות שלא צריך אותם.
  • לעבור לרשתות מים נפרדות- מים לשתייה ומים לשטיפת כלים ומקלחת
  • הגדלת השימוש באלטרנטיבות- מי קולחין והטפלה
  • ניצול נרחב יותר של מי השיטפונות על ידי שכרים- המים עצמם יחלחלו למי התהום והליכלך שנסחף יישאר למעלה
  • הגדלת כמות המים המלוחים בתהליכי הטפלה
  • ייבוא מים

מקור המים העיקרי הכינרת- אגם או ימה בעל מים מתוקים מתמלא מהירדן הצפוני ההררי דרך אגם אכולה. באגם אכולה מסתננים המים וכך עוברים נקיים יותר לעבר הכנרת (התקופה מסוימת ייבשו את אגם אכולה אך דבר זה היה לשווא שכן אי אפשר לגדל שם גידולים חקלאיים ולכן הציפו אותו מחדש). הכינרת היא מאגר מים תפעולי- כלומר, מאגר מים ששואבים ממנו לפי כמות המשקעים שנכנסת אליו. כמות המים שניתנת לשאיבה נקבעת לפני מפלס המים והמפלס התחתון של הכנרת מגדיר את קן הקובה המינימאלי של מי הימה (קו שמתחתיו אין לשאוב יותר), אם ישאבו תחתיו קיימת סכנת פגיעה באיכות היום (זיהום או המלחה).

לכינרת יש חשיבות כלכלית, תיירותית, היא מקיימת סביבת נופש ליהודים ולנוצרים בעיקר, וענפי דייג, בנוסף, קיימת סביב הכנרת חקלאות. כל השינויים במפלס הכינרת משפיעים על מדינת ישראל ולכן אסור שמפלס הכנרת ירד מתחת לגובה מסוים. 

            אקוויפר החוף ואקוויפר ההר-

            המלחת מי תהום-

המוביל הארצי-המוביל הארצי הוא מוביל אשר מעביר מים מצפון לדרום המדינה, בעבר שימש המוביל הארצי לכל עיסוקי ושימושי המים הראויים לשתייה. הכינרת היא בסיס המוביל הארצי- מערכת של צינורות (פרויקט שהתחיל בשנות ה50 מכספי הפיצויים על השואה). יש במוביל הארצי חלקים פתוחים וחלקים סגורים, החלקים הפתוחים נמצאים בצפון היכן שיש זרימה מהירה יותר של מים. למוביל יש תחנת שאיבה שנקראת מרכז ספיר ומיקומה בכינרת. המוביל מתחבר עם קו ירקון נגב.

מפעלי מים-

שפדן- מתקן טיהור מים לשפכי דן לטיהור מי קולחין- מים שהגיעו מהביוב. מפעל שפדן מרכז את כמות השפכים ומעביר את המים בתהליך של טיפול ביולוגי. בשלב הראשון של תהליך טיהור המים מפרידים בין המוצק לנוזל. בשלה השני מעבירים לטיפול ביולוגי על ידי חיידקים. בשלב השלישי לוקחים את המים לאגני שיקוע שם המרכיב הסמיך שוקע והמים שנשארים למעלה נקיים, מכאן מתחלקים לשני חלקים: המים הטהורים לחקלאות ואת הבוצה (החלק הסמיך) מעבירים בצינור לים. את המים שאנו מקבלים מחדירים בחולות ראשון לציון ונותנים להם לחלחל כשנה , כאשר שואבים אותם הם כבר נקיים וצלולים וניתן להזרים אותם לנגב.

            התפלות-

            נחלים ומעיינות-

 

שינויים במטרופולינים

בארץ ישנם 4 מטרופולינים שהם תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע. בין כולם ישנו קשר וכ75% מהישובים קשורים לאחד המטרופולינים.

מטרופולין-מערכת יישובים המתפתחת באופן טבעי כאשר מספר התושבים בישוב גדל ושטחו של היישוב גדל גם כן, עד ליצירת רצף עירוני אחד.

המטרופולין מורכב מעיר מרכזית אחת אשר סביבה ערים ויישובים בגדלים שווים. העיר המרכזית היא הגדולה והחשובה ביותר שבשמה נקרא המטרופולין. הוא מתפתח מהעיר המרכזית כלפי חוץ עד שנוצרת סביבה של טבעות שליישובים סביבה.

בין יישובי המטרופולין מתקיימים קשרים שונים תושבי היישובים עוברים מאחד לשני בכדי לעבוד, ללמוד, לבלות וכו'. אחד המאפיינים הגדולים של העיר הוא הפערים הגדולים הקיימים בהם, אוכלוסיות עשירות ועניות, קישים וצעירים, והרבה שכונות חדשות לצד שכונות ישנות.

הכלכלה במטרופולין- רוב הפעילויות הכלכליות וההשקעות בישראל מתקיימות בתחומיהן של ארבעת המטרופולינים. כאשר מרוכזים במקום אחד הרבה מרכיבים כלכליים, הוצעת (כספיות) הייצור של המוצרים ושל השירותים יורדת. עיקר הכוח הכלכלי נמצא במטרופולין תל אביב, אחריה חיפה, ירושלים ולבסוף באר שבע. ולמרות זאת, ארבעת הערים הללו הם מרכזי התעסוקה של המטרופולינים ובהם נמצאים הענפים הכלכלים המובילים (חברות היי טק, שירותים עסקיים וכו').בנוסף ערים אלו משמשות כמרכזי תיירות ולכן מן הראוי שיהיה בהם בתי מלון ושיקום של אתרי תיירות.

אוכלוסייה ותנועת אוכלוסייה במטרופולינים- במטרופולינים מתנהלת תנועה עצומה של אנשים, של כלי תחבוה ושל מידע לצורכי תעסוקה, מסחר, בידור וכו'. בנוסף לתנועות היומיות הללו מתקיימת במטרופולינים תנועות של הגירה פנימית. ההגירה הפנימית בכל מטרופוליני הארץ מתבצעת מן העיר המרכזית חוצה אל אזורים אחרים במטרופולין. תנועת ההגירה גורמת למאזן הגירה שלילי (מספר המהגרים המגיעים קטן ממספר המהגרים העוזבים) בערים המרכזיות של המטרופולינים. ההגירה מהעיר המרכזית אל יישובי המטרופולין היא חלק מתהליך הפרבור, בתהליך זה הורחבו השכונות בשולי הערים והוקמו שכונות ויישובים חדשים. העוברים לגור באזורים אלה עושים זאת על מנת לשפר את איכות חייהם עקב מחירי הקרקע והדירות הנמוכים מעוד יחסית לעיר המרכזית. הפרברים מתאפיינים באוכלוסייה צעירה יחסית, ולכן מתקיימים מוסדות המתאימים לאוכלוסייה זו (גני ילדים, בתי ספר וכו'). בערים המרכזיות לעומת זאת גדל אחוז האוכלוסייה דלת באמצעים ובשכונות שבמרכזי הערים נשארים תושבי העיר הותיקים, אלה הם מצטרפים אוכלוסיה מגוונת שעברו לגור באופן זמני שם. אוכלוסיה אשר נחשבת מחוץ "לנורמה" מעדיפה ומרגישה בנוח להתגורר במרכזי העיר המטרופוליניות עקב היותם של העיר המרכזיות כערים מפותחות בעולם המודרני הן מבחינה מחשבתית והן מבחינה מעשית. רבים מהמהגרים הבאים לגור באזורים הותיקים של הערים במרכזיות עוברים בתוך כמה שנים ליישובי המטרופולין (בדך כלל מצבם הכלכלי משתפר והם יכולים להרשות לעצמם זאת).

אם הזמן תהליך הפרבור משתלת על שטחים פתוחים המצויים במטרופולין. רשויות התכנון של ישראל מבקשות להאט את תהליכי הפרבור ולצופף את תהליכי הבנייה בתוך הערים.

התחבורה במטרופולינים- בכל המטרופולינים בישראל מתקיימות תנועות גדולות של יוממים כלומר, אוכלוסיה המתגוררת בשולי המטרופולין ונוסעת מידי יום ביומו לעיר המרכזית בשל צרכי עבודה ושירותים. תנועת היוממות ניכרת היטב בכבישי הארץ, מספר היוממים שברשותם כלי רכב הולך וגדל וכן נמצאות שעות של גודש בכבישי הארץ. בשנים האחרונות מתבצעים פרויקטים במיועדים לפתח ולייעל את התחבורה הציבורית. כמו כן מתבצעת תחרות בין ההסעה באוטובוסים בתחומי המטרופולין.

ארגון המטרופולינים וניהולן- המטרופולינים מפוצלות ליישובים, לכל אחד מהיישובים המטרופולין יש רשות מקומית משלו. הקשרים בין היישובים אינם פשוטים ולא אחת מתנהלות ביניהן תחרות. כל רשות מעוניינת בתושבים בעלי הכנסה גבוהה וכל רשות מעודדת הקמת מפעלי תעשייה ומרכזי מסחר היביאו מקורות הכנסה לעיר. הקשרים המורכבים ביותר הן בין העיר המרכזית והיישובים המקיפים אותה. העיר המרכזית מספקת שירותים לכל תושבי המטרופולין אך גובה מיסים רק מתושביה, ומנגד אנשים רבים מהיישובים הסמוכים מוציאים כסף רב על קניות, בילויים, לימודים ועסקות כלכליות בעיר המרכזית ולא ביישובים שלהם.

*דוגמא למורכבות הקשרים היא השמירה על איכות הסביבה, כל יישוב מנסה להרחיק את המטרד לתחומם של יישובים אחרים.

אמצעי המסיע לארגון וניהול המטרופולינים הוא תכניות המתאר הארציות והמחוזיות.

*ע"מ 157

מטרופולין תל אביב- מטרופולין תל אביב הוא האזור העיקרי במדינת ישראל, הוא מהווה כ44% מאוכלוסיית המדינה וזהו האזור הצפוף ביותר בישראל. סביב העיר תל אביב יש 3 טבעות של יישובים, טבעת פנימית, תיכונה וחיצונית. למעלה מ80% מאוכלוסיית המטרופולין מתגוררת בטבעות אלה ואילו רק כ29% מתגוררת בגלעין (תל אביב). תל אביב- יפו היא מרכז בכלכלה הגדול של ישראל, בתל אביב מועסקים כ350,000 אלף נפש וכמיליון אנשים נכנסים אליה כמידי יום. בתל אביב יש מגוון רחב של ענפים הקשורים לאורך בחיים, בעיר ממוקמת אוניברסיטה הגדולה במדינה ופועלים בה שלושה מוזיאונים גדולים ורוב מופעי הקונצרטים הגדולים מופיעים בה.

            פערים והגירה פנימית בעיר- כידוע לנו המטרופולין מתאפיין בשוני קיצוני בין קבוצות אוכלוסייה. הפער הגדול ביותר במטרופולין תל אביב הוא ברמת החיים בשכונות בצפוניות לבין השכונות הדרומיות. בדרומה של העיר הקימו לעצמם העובדים הזרים מוסדות קהילתיים שונים.

            ארגון המטרופולין וניהולה- בחלק מהתחומים יש שיתוף פעולה בין הרשויות המקומיות לדוגמא שיתוף פעולה על מנת ליצור רמת שירותים גבוהה יותר לאוכלוסיה. הרשויות בעיר מתארגנות בוועדות והתארגנויות המשתפות פעולה בנושאים שונים.

            התחבורה ברחי המטרופולין- מטרופולין תל אביב היא מרכז תחבורה לאומי ובינלאומי. בין מטרופולין תל אביב לשאר חלקי המדינה יש מערכת כבישים, מסילות ברזל, נמלי תעופה וכו', ריבוי הכניסות והיציאות מהמטרופולין מאפשר להגיע אליהן מכל הכיוונים וכן מגדיל את מספר היוממים.

הגורמים לבעיות התחבורה של המטרופולין:

  • נפח התנועה במטרופולין
  • מערכת תחבורה ציבורית לוקה בחסר
  • איזור מעבר בין חלקי הארץ

התוצאה מכך גובר העומס.

מטרופולין ירושלים-מטרופולין ירושלים היא מטרופולין צעירה למרות שהעיר ירושלים עתיקה. המטרופולין החל להתפתח לאחר מלחמת ששת הימים, היא חולקה בשנת 1948 בין מדינה ישראל לבין ממלכת ירדן, לאחר קום המדינה קבעה ממשלת ישראל את ירושלים כעיר בירה, ומאז ועד מלחמת ששת הימים התרחשו רק מעט תהליכים מטרופולינים בעיר. בעקבות מלחמת ששת הימים אוחדו שני חלקיה של ירושלים תחת ישראל, גבולות העיר הורחבו וכיום הינה העיר הגדולה ביותר בשטחה במדינה. לאחר מכן, הוקמו שכונות חדשות בשולי העיר וכך גדל השטח הבנוי של העיר. סביב היישובים הללו הוקמו יישובים חדשים והתרחבו יישובים קיימים, בין היישובים הוקמו קשרי תעסוקה, מסחר, חינוך ותרבות. כיום חיים העיר ירושלים כ800,000 תושבים אך עדייך לא הוגדו גבולותיה של המטרופולין.

            תנועת ההגירה במטרופולין- הבנייה ביישובים הסובבים את ירושלים האיצה את תהליך הפרבור והגדילה את קצב העזיבה בין העוזבים הכוללות משפחות חילוניות ומבוססות המהגרות עקב סיבה של יוקר הדיור, התחרדות העיר וחיפוש אחר מקורות תעסוקה. עקב הקרבה בין המטרופולין ירושלים למטרופולין תל אביב מבשרת ציון, צור הדסה, בית שמש ומודיעין הפכו להיות מקום מגורים שהיוממים בו מתחלקים לשתי המטרופולינים. בנוסף, בשל הקרבה רבים מתושבי ירושלים אינם מהססים לעבור בתל אביב.

            ארגון המטרופולין וניהולה-במטרופולין ירושלים גרים יהודים וערבים זה לצד זה והיחסים בין שתי הקהילות מורכבים. מורכבות זו יוצרת קושי בניהולה של מטרופולין ירושלים ויש לכך ביטוי:

  • המטח הפוליטי גורם להגבלת התנועה החופשית במרחבי המטרופולין
  • המרחק בין היישובים ואופיים השונה גורם לכך שיש שיתוף פעולה נמוך בין יישובי המטרופולין
  • מכיוון שירושלים היא עיר הקדושה לשלוש דתות כל פיתוח בה מחייב בדיקה שאין הוא פוגע מאחד משלושת הדתות

למרות הקושי במטרופולין ירושלים יש כמה שיתופי פעולה בנושאים שונים, לדוגמא מבשרת ציום מפנה את האשפה סמוך לאל עזריה.

            ירושלים כמרכז לאומי ובינלאומי- ירושלים מקודשת לשלושת הדתות ויש לה עבר היסטורי וחשוב לבני הדתות הללו, בנוסף ירושלים היא גם עיר מודרנית המקבלת מידי יום אלפי יוממים, תיירים, מאמינים ועולי רגל. אוכלוסייתה של ירושלים מגוונת עד מאוד, יהודים, ערבים, חילונים ודתיים. בנוסף, ירושלים היא מרכז תרבות בקנה מידה בינלאומי, מצויים בה מוסדות אקדמיים, בתי כנסת, מוזיאונים ומרכזי תרבת ובלויי, בהיותה בירת ישראל הוקמו בה גם משרדי השלטונות וכן נערכים בה הרבה אירועים תקסים וממלכתיים. העיר היא מוקד התיירות של מדינת ישראל וכ8-% מהתיירים המגיעים לישראל פניהן מועדות אל ירושלים. העיר מושכת תיירים בגלל חשיבותה הדתית והיסטורית, בגלל יופייה המיוחד וכו. כ7,000 עובדים בעיר עוסקים בענף התיירות. ולמרות זאת למטח הביטחוני יש השפעה בולטת על התיירות בישראל כולה ופרט בירושלים.

           

אתגרים בפיתוח העיר

  • ירושלים היא עיר ענייה יחסית- כתוצאה ממספר גבוהה של תלויים ביחס למספר נמוך של מועסקים.
  • ירושלים מתאפיינת במתחים חברתיים- בעיר מתגוררות קבוצות אוכלוסייה שונות בעלות מתחים קשים ביניהם.
  • קושי לנהל את העיר ירושלים עקב המבנה המפוזר של העיר וייקור של הספקות השירותים והקמת תשתיות.
  • צריכה רבה יותר של שירותי בריאות ורווחה מקרב האנשים דלי האמצעיים.
  • ירושלים סובלת מקשיי תחבורה.
  • הכביש המרכזי המוביל אליה הוא כביש מספר 1 מכיוון תל אביב אשר מידי בוקר וערב נוצרים בו פקקים של יוממים.
  • אמנם השכונות בירושלים מפוזרות על פני מרחב גדול ביחס ללא כל כך הרבה תושבים, אזורי התעסוקה מתפרש על פני שטח קטן הנמצא ברובו במרכז העיר. גורם זה מוסיף על הצפיפות בכבישים ומייקר את הקמת תשתיות הכבישים.
  • בגלל צפיפות הבנייה במרכז ירושלים רחובות רבים צרים ואי אפשר להרחיבם.
  • צירי התחבורה המרכזיים עמוסים במשך רוב שעות היום וכבישים רבים נחסמים בעקבות טקסים ואירועים ממלכתיים המתרחשים בעיר.

מטרופולין חיפה- מטרופולין חיפה משמשת מרכז כלכלי ותרבותי של צפון הארץ. היא כוללת 129 יישובים ובהם כמעט מיליון תושבים ביחד. העיר חיפה היא "בירת" הצפון התפתחות המטרופולין הושפעה משני גורמים עיקריים:

1. תנאי הטבע- מטרופולין חיפה משתרעת על רכס הכרמל ולכן עליה להתפתח בעיקר לצפון ולמזרח.

2. מדיניות הממשלה- במשך השנים הופנו השקעות ומשאבים כלכליים לפיתוח הצפון ואלו קשורים לחיפה בעיקר.

בחיפה ישנו שילוב מיוחד של נופים: הר, חופי ים ומפרצים. העיר נחלקת לשני חלקים: ההר הכולל את אזור הכרמל ובו יש את אתרי התיירות, מרכזי בקניות ומוסדות להשכלה גבוהה. והחלק השני הוא המישור בו יש את אזור המפרץ והעיר התחתית ובו יש מעט אזורי מגורים, ואזור תעשיה.

במשך אלפי שנים הייתה עכו הגדולה במפרץ חיפה אך באמצע המאה ה18 נפגעה עכו מסדה של כיבושים ואנשי העסקים נטשו אותה ועברו לחיפה, מאז עלתה חשיבותה של העיר. בתקופת המנדט הבריטי שימשה חיפה כצומת לנתיבי יבשה וים ראשיים והוקם בה נמל ים משוכלל, נבנו בה בתי זיקוק והוקמו בה מפעלי תעשיה, שדה תעופה ומחנות צבא גדולים. עם הקמת מדינת ישראל השתנה מעמדה האזורי של חיפה, התיישבו בה עולים יהודים, נמל חיפה הפך לנמל הגדול ביותר במדינה ואיזור התעשייה הכבדה קיבל תנופה רבה.

המאפיינים הבולטים של העיר חיפה:

  • רמת החיים בחיפה גבוהה יחסית לרמות החיים במקומות אחרים (הכנסה יותר גבוהה).
  • אחוז בעלי ההשכלה בחיפה הוא מעל הממוצע בישראל
  • חיפה היא עיר תעשייה מלבד הנמל יש בחיפה שני אזורי תעשייה גדולים ולידם שירותים עסקיים ואזורי מסחר מפותחים.
  • לחיפה יש נתונים המאפשרים את פיתוח ענף החקלאות.
  • חוף ים יפה, מדרונות ירוקים של הכרמל, שכונות עתיקות ואתרים היסטוריים ודתיים.
  • תהליך פרבור איטי יותר מבערים אחרות- עקב התנאים הנוחים בה.
  • חיפה היא עיר מעורבת- בחיפה לצד האוכלוסייה היהודית יש אוכלוסייה ערבית אך היחסים ביניהם טובים.

מאפיינים אלה של העיר מקנים לה אפשרויות פיתוח מרובות אך מיקומה בצפון הארץ מקשה על ההתחרות בערי המרכז ותנועת היוממות בה קטנה יחסית.

            התחבורה במטרופולין חיפה- הקשיים בפיתוח מערכת תחבורה בחיפה:

  • האזור ההררי מקשה על פיתוח כבישים ומלבד זאת האזור עשיר בשמורות טבע
  • אין מספיק דרכים- לחיפה יש דרך אחת ראשית המגיעה אליה ובנוסף אין מספיק כבישים המקשרים את שכונות המגורים למרכזי התעסוקה.
  • התחבורה הציבורית בחיפה מתבססת על אוטובוסים, מוניות, רכבת והכרמלית אבל אין מספיק תיאום בין המערכות- הם אינם משלימות זו את זו.

מטרופולין באר שבע- באר שבע בירת הנגב המטרופולין הצעירה ביותר בישראל. מטרופולין באר שבע נמצאת בשלבי התפתחות צעירים, פיתוח המטרופולין יסיע להקלת הצפיפות והגודש במרכז הארץ. באר שבע היא העיר המרכזית של המטרופולין ושל הנגב בתחומי התעשייה, המשחר, השירותים, התרבות, החינוך, הבילוי, הרפואה וכו. העיר באר שבע מוקפת בטבעות של יישובים, ערים אלה נועדו לשמש מרכזי שירותים לסביבתם וכן מרכז תעשייה לעיבוד עוצרות טבע של האזור, אך באזור יש מאזן הגירה שלילי ולערים יש קשיים כלכליים. בניגוד למטרופולינים אחרים באזור באר שבע אין רצף בנוי בין העיר המרכזית לערי הסביבה.

            המאפיינים של כלכלת האזור-

  • תהליך הפרטה (בעלות של מפעלי תעשייה עוברים בהדרגה לידיים פרטיות).
  • התעשיות המסורתיות נקלעו למשבר.
  • שיעורי האבטלה גדלו.
  • העלייה מברית המועצות הביאה לנגב כוח עבודה מיומן ומשכיל.

בתחילת שנות ה90 קיבלה העיר באר שבע מעמד של אזור עדיפות א' כלומר, עדיפות מבחינה רמת השקעה. הביאו לעיר השקעות תעשיה והוקמו בה עשרות מפעלים אך רוב המפעלים עוסקים בתעשייה המסורתית והשכב המשולם בהם נמוך.

            אוכלוסיית המטרופולין- האוכלוסייה מורכבת מיהודים ובדויים, בשנות ה90 נוספה לאוכלוסייה כ60,000 תושבים רובם עולים חדשים. ביישובי הנגב תומכים בעולים בשנותיהם הראשונות, האוכלוסייה בעיר גדלה, דירות ריקות אוכלסו, הפעילות הכלכלית והיקף הבנייה התרחבו, בתי הספר גדלו והפעילות התרבותית גדלה. האוכלוסייה הבדויים גדלה במהירות ומשקלה באוכלוסיית האזור הולך וגדל. הבדויים סובלים מאבטלה חמורה מרמת הכנסה והשכלה נמוכה. רבים מהם חיים ביישובים ספונטניים ללא שלטון או תשתיות. חלק מהבדויים מהגרים מהיישובים הספונטניים ליישובים מתוכננים ויש תוכנית להעלות את רמת החיים של הבדויים ביישובים הקיימים.

כיצד תהפוך באר שבע למטרופולין מבוסס?

  • חיזוק העיר באר שבע על ידי פיתוח מערכות תחבורה בינה ובין שאר הארץ ופיתוח הבסיס הכלכלי על ידיד הקמת מפעלים עתירי ידע.
  • חיזוק ערי הנגב במטרה לצמצם את הפערים החברתיים הכלכליים.
  • פיתוח יישובי בדויים.
  • טיפוח המרחבים והנוף.

היישובים שמחוץ למטרופולינים- היישובים שמחוץ למטרופולינים הם קטנים יחסית, הם נאלצים להסתפק היישובים שמחוץ למטרופולינים הם קטנים יחסית, הם נאלצים להסתפק במספר מצומצם של מקומות תעסוקה וההזדמנויות החברתיות של תושביהם מצומצמות. יישובים אלה מוגדרים כאזורי עדיפות לאומית א'.

 

שינויים בהתיישבות הכפרית

השינויים בהתיישבותך הכפרית החלו ב1881 בעלייה הראשונה. קודם לכן היה רוב ערבי במדינה והיהודים חיו במיעוט קטן בארבעת עירי הקודש (ירושלים, טבריה, צפת וחברון). בעלייה הראשונה האנשים שעלו היו ראשי הציונות ומנהיגי הלאום היהודי, הציונים בנו את התשתית למדינה. בני העלייה הראשונה היו אנשים בעלי משפחות שיחסם היה מסורתי והיה להם רכוש פרטי. שני סוגי הון הופעלו לצורך רכישת קרקעות בארץ, הון לאומי- ארגונים בבעלות המוסדות בציוניים, והון פרטי- חברות בבעלות בעלי הון שעסקו ברכישת קרקעות ומכירתם למתיישבים מסיבות לאומיות או למטרות רווח.

            מושבה- צורת ההתיישבות: הקימו אנשי העלייה הראשונה והיא הייתה גרעין היישוב היהודי בארץ. מושבות זה יישובים לא שיתופיים שיש בהם מרכיבים קהילתיים משותפים, כגון בית כנסת משותף, בית הועד, באר, בית ספר וכו אלו דברים שהקבוצה רוכשת ביחד. כל אדם שחבר בקבוצה בעל נכס פרטי (בית ומה שסביב). 

איך נראה והיכן ממוקם: יש רחוב מרכזי שמשני צדדיו יש בתים ומאחור שטחים חקלאיים צמודים. תפרוסת המושבות הינה צפופה והקבוצות ממוקמות על קו החוף וליד הכנרת. המניעים הינם

 1. אזור שיכול לכלול כמה מושבות בשביל בטחון וקשרים ביניהם.

 2. ליד עיר שקיימת בה עיר יהודית.צריך קהילה יהודית סביבה בשביל מסחר ובעלי תפקידים כמו רב, מוהל, שימוש השירותים של הערים וכו.

3. איפה שהערבים מוכרים קרקעות. הערבים היו פה קודם ולכן שיקולם איפה למכור לנו. הערבים מכרו את מה שלא שווה ולא טוב להם ולכן היינו במקומות עם ביצות, בעיות ניקוז ומקומות שלא היה בו חקלאות טובה.

משנות ה20 כבר לא נוצרות מושבים כי כבר לא מגיעים עם כסף ומשפחות אלא באים כיחידים מורדים. המושבות הצפוניות עוברות תהליך עיור המושבות עד היום בשנות ה30 של המאה ה20. כגון ראשל"צ ופתח תקווה.

חלק מהמושבות הפכו לערים של ממש והיכולת לפיתוח המושבות בניגוד לקיבוץ ומושב היא שהקרקע הינה פרטית. הענף העיקרי בחקלאות במושבות הוא ענף הפרדסנות ואף המושבות מתבססות עליו. גילו באירופה כי ויטמין Cנמצא בעיקר בפרות הדר שאליו יש ביקוש רב באירופה. במושבות ישנם את התנאים המסוים על מנת לגדל את פירות אלו- אקלים ים תיכוני, נוח וחם, שטח גדול, אדמה נוחה, זמינות למים וקרוב לנמל הייצוא. בעקבות הפרדס המושבה מרחיבה את עצמה => השטחים גדלים => הרווחים שמגיעים מרחיבים את שטחי המושבות => ניתן לקנות עוד שטחים => מביאים פועלים שיגורו במושבה ויעבדו בה => הגדלת אוכלוסיית המושבה. מקום המדינה החלה העלייה לארץ וכך בכל מקום שהיה בו תשתית יישובית הקימו בה מעברות. סביב הבתים של הפועלים במושבה מתחילות לקום מעברות שהופכות להיות שיקומי עולים. המעטפת של השיכונים מוסיפה למושב צורה של יישוב עירוני וכן האוכלוסייה שמצטרפת משפיעה על לב המושבה והצריכה לשירותים גדלה ומתחילים להיווסד יותר שירותים. אנשים עם מקצועות יסודיים (כגון רעית חשבון) ועבודות משרדיות, ושירותים באים לגור במרכז המושבה ומעט מהאנשים עוברים לגור בקצוות.

 

המהפכה הגדולה מתחוללת בשנות ה70, התעסוקה מסמנת לתושבי המושבה עבודה, אנשים יכולים לגור גם במרכז המושבה ואין יוממות. לכן, כל עובדי המושבה עובדים ותורמים למושבה, העולים החדשים הופכים להיות תושבי קבע והפעולים שפעם היו במעמד נמוך עולים אל המעמד הבינוני. בשנות ה70 מתחילה לעלות רמת המינוע (מתפתחים כלי תחבורה) וכך מתחילה היציאה ממרכז המושבה אל השוליים. כתוצאה מכך ייעודי הקרקע משתנים והחלו להפוך פרדסים לבתי מגורים לשם התפרנסות מדבר בטוח יותר- יותר בטוח למכור חלק מהשטח של הפרדס לאנשים שיגורו שם ולמצוא מקור הכנסה אחר מאשר להסתמך על כך שתעסוקת הפרדסים תצליח בעתיד. בנוסף, קוראת ירידה חדה בחקלאות במדינת ישראל ומתחילה ההיעלמות של הפרדסים. הגלעין של האזרחים המקומיים מתמלא במבנים שיתופיים ובנייני ציבור והמעטפת היא שיכוני העולים (בחלק מהיישובים מתחיל תהלך הג'נטריפיקציה).

העיור בערים לא קורה במושבות רחוקות יותר בגלל:

  • רחוק יותר- אין עיר מרכזית שאליה אפשר להתפרבר וממנה כדי לצאת.
  • עיקר הפרדסנות הייתה מחדרה עד גדרה (אלו השטחים שעוברים את השינויים).

התהליך כן מגיע היום לכיוון זיכרון יעקוב ובנימינה בעקבות הניידות של היום, אך למרות זאת הם לא יגיעו לשיא ולא יהפכו לערים (התהליך בהם יהיה קטן יותר).

            קיבוץ- צורת יישוב כפרית שיתופית הרעיון הקיבוצי הוא רעיון של שיתוף מוחלט בין כל חבריו- כלכלי, קהילתי, מגורי ועוד. הקיבוץ מתבסס בעיקר על עבודה חקלאית, עבודה עצמאית- רק חברי הקיבוץ עוסקים בו. הרעיון הקיבוצי מתחיל בעלייה השנייה עם רווקים צעירים, חילוניים, חלוציים, עצמאיים שרובם היו חברים בתנועות נוער ציוניות ורצו לממש רעיונות סוציאליסטים. הצעירים הגיעו לחוות הכשרה בכינרת ושם למדו כיצד לעבוד, כך נוצר הרעיון של השוטפות המלאה בין חברי הקיבוץ- כל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל לפני צרכיו. הרעיון הקיבוצי מתבסס לפי הצבעות, הן ברמת חילוקי עבודה והן בחילוק תקציבי המשפחות. התעסוקות הינן חקלאיות ואף יש סידור עבודה הנקבע על פי צורכי הקבוצה, כל אחד עובד התחום שנצרך בקיבוץ. הרעיון של שוויון מקסימאלי, החלטות קבוצתיות וקביעה של כל חברי הקיבוץ הוא מהותו של הקיבוץ.

חברי הקיבוץ עובדים למעט הקיבוץ ואינם מקבלים שכר אלא דירה, בגדים, אוכל וחשמל של הקיבוץ. לחברי הקיבוץ אין כסף פרטי אלא כל הכנסה שלך שמקורה מחוץ לקיבוץ נכנסת לקות הקיבוץ ואילו אם אתה עוזב אינך לוקח את רכושך שהרווחת איתך. כדי להצטרף לקיבוץ על חברי הקיבוץ לערוך הצבעה ואז מגיעים לתקופת ניסיון שבה בוחנים אותך. ניתן לסלק אנשים מהקיבוץ לאחר מעשה הסותר את אידיאולוגיית הקיבוץ.

כפי שבקיבוץ עובדים לפי המקצוע הנצרך באותו הזמן כך גם התלמידים אינם בוחרים את המקצוע הנלמד אלא כל קבוצת גיל לומדת מקצוע לפי החסר והנצרך בקיבוץ. בעקבות שינויי החברה המודרנית היו אנשים שהתנגדו למדיניות הקיבוץ כפי שהייתה עד כה. כך יצאו אל העיר אנשי קיבוץ לשעבר ללא כל תמיכה כלכלית קודמת מהוריהם.

מבחינה גיאוגרפית הקיבוצים ממוקמים היכן שהקרן הקיימת קנתה קרקעות, שטחי הקיבוץ הם השטחים של מדינת ישראל ולכן תחילה הוקמו קיבוצים במקומות נידחים ולא נוחים. הקיבוצים שמשו כמקום שירחיב את השטח המיושב של ההתיישבות היהודית. עיקר הקיבוצים מוקמים בעלייה השנייה והשלישית אך דגם זה ממשיך גם לאחר קום המדינה. הבסיס הכלכלי של הקיבות הוא חקלאות, משק מעורב, גידולי שדה, רפת, מטעים ומשק חי. הקיבוץ מספק לעצמו את כל התוצרת שהם צריכים או לחילופין מחליפים הקיבוצים עם קיבוצים אחרים מוצרי מזון לצורכיהם, הם עושים זאת דרך אגודה שיתופית של כל הקיבוצים בארץ.

 

הקיבוצים עובדים שינויים עם הזמן:

  1. שינוי תעסוקתי- אחרי קום המדינה מתחילים להקים תעשיות בארץ (מפעלים המבוססים על חקלאות, עיבוד של מוצרי חקלאות ומכשורים חקלאיים).
  2. עם הזמן הופכות התעשיות לתעשיות לא חקלאיות (חיתולים, פלסטיק, פנסים וכו) דבר זה קורה מפני

א. כניסתם של מכונות חקלאיות ועודף ידיים עובדות.

ב. חקלאות פחות רווחית מתעשייה.

  1. מתעסוקה לשירות- הופכים שירותים לקהל הנרחב (לא רק לקיבוץ) למשל אולמות אירועים,צימרים, בריכות ציבוריות ועוד. דבר זה קורה בשנות ה80.
  2. השינוי הגדול הוא מעבר לחברה שיתופית מכניסה לשיטת המשכורות הדיפרנציאליות. אנשים מתחילים להתפרנס גם מחוץ לקיבוץ- כעורכי דין, מרצים באוניברסיטה ועוד. הבסיס השוויוני מתחיל להתערער, החשבונות מתחילים להיפרד- יש כאלה שמקבלים יותר ויש כאלה שמקבלים פחות, אנשים בהיי טק מקבלים רכבים צמודים שאותם לא ניתן לחלק בין כל חברים הקיבוץ.
  3. הקיבוצים עוברים הפרטה- בודדים הקיבוצים שהם עדיין שוויוניים. כיום יש דרישה להכנסת מינימום לקופת הקיבוץ כדי לקבל את השירותי של הקיבוץ (אם לא מכניסים את המינימום את לא בקיבוץ ואם עוברים את הסכום שצריך לשלם הכסף הופך לפרטי שלך). אם הזמן הבתים עוברים שיוך נכסים והדירות מתחילות להשתייך לפרט, כל אחד בעל מבנה משלו.הקיבוצניקים הפכו שטחים של המדינה לשטחים שלהם לעומת דירות של העולם החדשים שעד היום שייכים למדינה.
  4. בסופו של דבר קיבוץ היום הוא יישוב שיתופי כלומר ההכנסות מתחלקות בין תושבי הקיבוץ. הקיבוצים הולכים ומתרחקים מן השיתופיות והשוויון ועוברים אל נכסים פרטיים.
  5. אם בתחילה לכולם היו את אותם בגדים, דירות, החלטות משוטפות (אפילו אם מותר להיכנס להריון), חדר אוכל משוטף כיום כבר אין. חדר האוכל משמש כמעין מסעדה, הלינה בקיבוץ הופכת למשפחתית  וגם החשבון המשותף, השירותים הינם תמורת תשלום.

סיכום- השינויים העיקריים הם בתחומי התעסוקה, הכנסה, נכסים משותפים, הפרטה, מקורות פרנסה חדשים, ערבות הדדית ואסיפת החברים.

מושב-צורת המושב החלה להתפתח בעלייה השלישית, עלייה שמוגדת כעלייה קיבוצית.

הדמיון הקיים בין המושב לקיבוץ:

  • עבודה חקלאית מלאה
  • קרקע ציבורית

השוני בין המושב לקיבוץ:

  • אין שוויון
  • אין דברים משותפים מלבד ציוד חקלאי
  • לכל משפחה בית משלו וחלקת אדמה משלו

נקודות הקשורות למושב:

  • כל אנשי המושב התחילו מנקודת זינוק שווה, כולם קיבלו חלקה השווה בגודלה.
  • כל משפחה ניהלה משק בית נפרד ועיבדה את הנשק החקלאי שלה בנפרד.
  • הפערים בין האנשים נוצרו מהכישרונות השונים ומבחירות שונות (במה לגדל ומתי).
  • למרות זאת יש למושב ערבות משותפת- קמו אגודות שדאגו לפרנסה.
  • חברי המושב לא יכלו לקנות עוד שטח אך אם לאחד היה עודף הוא יכול היה להשכיר אותו לאחר.
  • המושבים מבוססים על חקלאות
  • משבר המושבים היה כאשר המושבים החלו לעבד את הכדאיות החקלאית. חוסר הכדאיות החקלאית נבעה מכך שהתחרו בני המושבים כל אחד לעצמו עם הקיבוץ שעבד ביחד וכך כוח התפוקה שלו היה גדול יותר. בקיבוץ לקחו כסף מן התקציב המשותף והביאו טכנולוגיה ולכן תפוקתם הייתה גדולה יותר לעומת זאת ליחידים אין תקציב לממן מכונות. בנוסף, לקיבוץ יש הרבה מקורות הכנסה אחרים ולכן יכלו לספוג את ההפסד מן המכונות (אם יהיה כזה) ולעבור לעבודה במפעל, דבר שיחידים לא יכולים לעשות ואלו יעבדו את כל פרנסתם.

מכאן נגרמו גרעונות וחוסר תקציב ולכן עזבו את החקלאות ועזבו לעבודות בעיר, עבודה חלקית מחוץ למושב ואז עבדו בגם במושב בחקלאות וגם מחוץ למושב, יש שהגדילו את המשק החקלאי שלהם על ידיד חכירה (השכרה של מעל לחמש שנים), ויש שפנו לשימוש הקרקעות שלא לצרכים חקלאיים (השכרה יחידות דיור, גני אירועיים, מסעדות, חדרי אירוח ועוד). 

תהליך המשנה את פני המושבים כיום הוא הפרבור. אנשים רבים עוברים לגור במושבים מתנאי השקט והשלווה המאפיינים את המושב אך עדיין ממשיכים לעבוד בעיר. לרוב, התושבים הם בעלי אמצעים והם בונים בתים חדשים וגדולים בלב המושבים. על חלק מהשטחים החקלאיים נבנות שכונות מגורים חדשות עבור אוכלוסייה שבאה מחוץ למושב, והיא דורשת שירותים ברמה גבוהה. לכן, משתנים המושבים ללא היכר הם מתרחבים וקמים בהם שכונות חדשות, אין ערבות הדדית ושיתופיות בין התושבים, יש יריד של 70% בעיסוק בחקלאות, יש שינוי של ייעוד הקרקע החקלאי למגורים והמושב מעבד את המהות הבסיסית שלו והופך להיות פרבר\ יישוב קהילתי.

הדמיון בין המושב למושבה:

  • יחידות משפחתיות עצמאיות
  • אין תלות אחד בשני
  • ופיתוח לכיוונים שונים.

* הכפר הערבי

 

שינויי החקלאות בישראל

מדינת ישראל, מדינה מפותחת ובה 4% עוסקים בחקלאות לעומת מדינה מתפתחת שבה 20% עובדים בחקלאות. מדינת ישראל אינה מספקת היום לעצמה את צריכת החקלאות שלה, זאת כיוון שיש גידולים שלא כדי ורווחי לגדל באזור מדינת ישראל ומדינת ישראל כמו כל מדינה מפותחת נוטשת את החקלאות לטובת ענפים אחרים. החקלאות מתפתחת ועוברת למכונות. מדינת ישראל התחילה כמדינה חקלאית, רבים מן השטחים בה היו חקלאיים, ובראשית המדינה החקלאות תפסה חלק נרחב במדינה וסיפקה את המזון למדינה. המדינה התחילה לצבור הון ואך יכולה לייבא מזון במקום לייצרו וכן משתנה כל נושא החקלאות ואידיאולוגיית המדינה.

מאז העליות הראשונות החקלאות נתפסה לא רק כמקור הכנסה אלא כערך, ועורך חיים אידיאלי. עד לעת האחרונה ייחסה מדינת ישראל חשיבות רבה לענף החקלאות ובהתאם לכן נקטו פעולות שונות בהתאם לכך, הן הגנו על החקלאים וקבעו ייחסת ייצור. כל גידול שעמד במכסה קיבל מענק ותמיכה כספית מהממשלה. בשנים האחרונות צומצמה מעורבותה של הממשלה בחקלאות וכעת זכאים החקלאים לגדל כל גידול שהם רוצים. למרות הצמצום במעורבות הממשלה, חקלאי ישראל עדיין נהנים מתמיכה והטבות. ענף החקלאות בארץ נהנה ממערכת מחקר מן המפותחות בעולם.

מאפייני החקלאות בישראל:

  • מעת מאוד מועסקים בחקלאות
  • יש מכונות ושכלולים שמחליפים את המועסקים בנוסף, יש פחות חקלאות, פיתוחים של חקלאות עתירות ידע, פיתוח של שיווק וייצוא
  • שכלולים של ידע ופיתוח חקלאי (פיתוח זנים ודרכי השקייה)
  • אי התייחסות לעונות השנה ייצור חקלאות בכל ימות השנה
  • מחקר ופיתוח בכל הדברים החקלאות
  • מחקר ופיתוח
  • ניצול קרקע ומים יעיל
  • ישראל היא מעצמה של הכשרה חקלאית בארץ ובחול

למרות שישראל מעצמה חקלאית אין הרבה חקלאות בישראל. זאת בגלל:

  1.  שבישראל אין שטחים רבים וגדולים אשר ניתן לגדל עליהם כיוון שזו מדינה הררית.
  2. אין מים בארץ
  3. הכנסה- ענף זה לא מכניס יחסית לענפי תעסוקה אחרים.
  4. מחירי התוצרת החקלאי הלכו וירדו
  5. צמצום מעורבותה של הממשלה ותמיכתה בחקלאות
  6. התחזקות כוחות השוק והגברת התחרות

הענפים העיקריים בחקלאות עוברים שינויים, ניתן לראות זאת בקיבוצים ובמושבות. הענפים בראשית הציונות היו פרדסנות, גידולי השדה והמשק החי, כעת הייצור העיקרי של ישראל הוא פרחים. בתחילת המדינה היה צריך לספק צרכים בסיסיים, ורק לאחר שהמדינה התפתחה ניתן היה לעובר לתחומים אחרים. כוח הייצוא החקלאי ביחס למספר האנשים במדינה קטן עם הזמן, כמות האנשים גדלה, וכמות החקלאות גדלה הרבה פחות. הייצור החקלאי בירידה ביחס לקצב גידול האוכלוסייה, החקלאות אמנם משמעותית בכלכלה של ישראל אך היא בסוג של ירידה ביחס לענפים האחרים.

 

האם החקלאות היא הכרח?

למדינת ישראל יש תלות בחקלאות מיובאת, כאשר מייבאים והמצב רגיש זה יוצר תלות וכך במקרה של מלחמה או אסון טבע לא יהיה ניתן לייבא אוכל. לעומת זאת אנחנו בתלות מוחלטת בהמון דברים ואי אפשר להשבית את המשק רק בגלל התלות הזאת. בנוסף, ללא חקלאות לא היו שטחים ירוקים- דילמה סביבתית.

החקלאות בישראל מצטיינת בשני ענפים של מחקר ופיתוח:

  1. המחקר ופיתוח לצורך יישום ניסיונות.
  2. מחקר ופיתוח שמוציא החוצה יועצים לרחבי העולם.

בישראל מנצלים אזורים שלא מתאימים בטבעם לחקלאות ובעזרת בטכנולוגיה מעבדים אותם לכדי שיתאימו לייצור חקלאי. ניצול השטח גם לגובה וגם לאורך מגביהי אדמה ויצירה של חממות מיוחדות בשביל חומרי ייצור, מעיד על ההתפתחות החקלאית של ישראל בשנים האחרונות.

 

רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: