חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

היסטוריה ב' - סיכום מלא

סיכום לבגרות המלצת העורך
מקצוע: היסטוריה, כיתה: י"א, מאת: נוגה, פורסם: 01/01/1970
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

סיכום מעולה בנושאים: פולין והיהודים שבה בין 2 מלחמות עולם, גרמניה ברייך השלישי, מלחה"ע השנייה והשואה, נושאים נבחרים מתולדות ישראל והעמים, המזה"ת ומדינת ישראל בשנות ה-50 וה-60.

 

תקופה ראשונה: פולין והיהודים שבה בין 2 מלחמות עולם:

פולין הוקמה בעקבות החלטה פורמלית של חבר הלאומים וכתוצאה מתהליך היסטורי ממושך של מאבק עצמי לשחרור. הרצון להפוך את פולין למדינה לאומית חזקה נתקל בבעיותיה המיוחדות שמקורן: בהיותה נתונה לכיבוש של שלוש מדינות שונות במשך כ-140 שנה, הימצאותם של מיעוטים לאומיים רבים בעלי שאיפות שונות ואף מנוגדות לשאיפות הפולנים, הימצאותה בין שני שכנים חזקים ברית המועצות במזרח וגרמניה במערב, העדר תשתית פוליטית -דמוקרטית, חברתית וכלכלית משותפת והעדר סיוע משמעותי. כל אלה יצרו מתחים ואוירה של חוסר בטחון לאומי הם גרמו לכך שהמשטר הדמוקרטי החדש לא עמד בנטל וקרס. פולין אמנם עברה תהליכי מודרניזציה מהירים יחסית אולם על כך שלמה מחירים גבוהים.

הקשיים ודרכי התמודדות בתהליך גיבושה של פולין כמדינה דמוקרטית:

עיצוב גבולות וביטחון- הפולנים דרשו כי פולין תוקם בגבולותיה ההיסטוריים וכדי להשיג מטרה זו נקטו בשורה של סכסוכי גבול:

  • הפולנים פלשו לליטא וכבשו את בירתה וילנה. למרות גילויי ההתנגדות של הליטאים נשארה העיר בתחומה של פולין.

  • פלישה פולנית לגליציה וכיבוש העיר לבוב. חבר הלאומים קבע שהעיר תהפוך לאוטונומיה תחת פיקוח פולני למשך 25 שנים ולאחר מכן יקבע גורלה ע"י חבר הלאומים. אולם הפולנים נהגו בה כששטח פולני לכל דבר. כתוצאה מהתקוממות אוקראינים ודרישתם לעצמאות הפולנים פלשו לאוקראינה וכבשו את בירתה קייב.

  • מאבק על קו הגבול בין פולין לבין רוסיה- הביא למלחמה ב-1919. במהלך המלחמה הגיע הצבא האדום עד ורשה (עיר הבירה) ונעצר (ע"י פילסוצקי וגדודיו) על נהר הויסלה החוצה. אותה הפולנים כינו זאת "הנס על הויסלה". הרוסים נסוגו והסדר בהתערבות חבר הלאומים והמעצמות הגדולות קבע את הגבול המפריד בין שתי המדינות ב-1921.

  • עיר הנמל דנציג- קבלה מעמד של עיר חופשית בחסות חבר הלאומים במטרה לאפשר לפולין חיבור אל הים. עד מהרה פרצו סכסוכים רבים בין הפולנים לבין אנשי מועצת העיר הגרמנים וכתגובה לכך הקימו לידה הפולנים עיר נמל חדשה בשם גדיניה - גדנסק.

  • הפולנים תבעו גם שטחים במערב פולין - אזור שלזיה. הם עוררו התקוממות פולנית וזכו לקבל אזורים חקלאיים וחלק מאזור התעשייה והמכרות. גם בדרום נאבקו הפולנים על קו הגבול בינם לבין צ'כוסלובקיה.

גבולותיה של פולין עוצבו סופית בשנת 1923 בהסכמת חבר הלאומים. לגבולותיה של פולין ישנן השלכות על אופייה של המדינה הפולנית החדשה. מצד אחד נקבעו הגבולות ע"י המעצמות בהסכמי ורסאי אך מצד שני הם עברו שינויים בעקבות תוקפנותה של פולין וחולשתו של חבר הלאומים. יש לזכור כי סכסוכי גבול אלה היוו מעמסה כבדה על הכלכלה הפולנית שהתמודדה בלאו הכי עם קשיים מרובים.

בתחום החברתי- הוקמה כמדינת לאום פולנית על פי העיקרון של ההגדרה העצמית (נאום 14 הנקודות של וילסון). פולין סבלה מפיצול חברתי רב. התהליכים הכלכליים שעברה השפיעו על המבנה החברתי ועל היחסים בין הרוב הפולני למיעוטים.

מתוך כ- 30 מליון כ-2/3 מהם פולנים מבחינה אתנית וכ-1/3 מיעוטים. נוצרה סתירה בין היותה של פולין מדינת לאום אתני מול היותה מדינה בעלת אופי רב-לאומי כמעט. המיעוט האוקראיני היה הבולט כ-20%, אחריו היהודים כ-,10% והמיעוט השלישי בגודלו היו הגרמנים. פולין חתמה על "חוזה המיעוטים" כתנאי לעצמאותה ולכן שרר מתח בין זכויות המיעוטים לבין הרצון לעצב מדינת לאום אחידה ומאוחדת. הפולנים ראו בחוזה שנכפה עליהם פגיעה בריבונות המדינה והתערבות בענייניה הפנימיים. היה קושי ביצירת משטר דמוקרטי המבטיח זכויות למיעוטים בתהליך גיבוש מדינת לאום. בניגוד מפורש לנאמר ב"חוזה המיעוטים", לא נשמרו זכויותיהם למרות שהיה להם ייצוג בסיים הפולני (הפרלמנט). האוכלוסייה היהודית ספגה את הרדיפות הקשות ביותר בשל מגמות אנטישמיות. הכישלון לפתור את בעיות המיעוטים נבע גם מאווירה של חוסר בטחון לאומי. בקרב המפלגות הפולניות השונות לא הייתה הסכמה לגבי היחס למיעוטים. חילוקי הדעות חצו את כל הגושים הפוליטיים.

פילסוצקי הצליח להשיג שיתוף פעולה עם המיעוטים במיוחד בקרב היהודים וחלק מהמיעוט האוקראיני.

- פיצול חברתי נוסף היה על רקע השייכות למדינות השונות לפני הקמת פולין העצמאית וקשה היה לגשר על המסורות השונות שנתקבעו בקרב האוכלוסייה שסיגלה לעצמה מנהגים שתאמו את אורח חיי המדינות השולטות.

- היה פיצול בין תושבי העיר לבין מעמד האצולה והאיכרים. שיעור הבערות היה גבוה בעיקר בקרב המעמדות הנמוכים של האיכרות.

- מעמד הביניים היה מצומצם זהו המעמד המהווה משען לדמוקרטיה, הוא הנושא את הלאומיות ואת המשק הקפיטליסטי.

- החלה תופעה של ניידות חברתית שהתבטאה בריבוי טבעי, הגירה פנימית בעיקר מהכפר אל העיר ומהעיירות לערים הגדולות. כך צמחו מעמדות חדשים וחל שינוי בריבוד החברתי.

בתחום הפוליטי- ריבוי של מפלגות איים על היציבות השלטונית.

בשנים 1918-1926: בתקופה הראשונה היו חסרים לפולין מרכיבים חיוניים לקיומו של משטר דמוקרטי: העדר חוקה דמוקרטית, מסורת דמוקרטית ואורח חיים דמוקרטי, העדר מעמד ביניים המהווה גורם מתווך. החוקה התבססה על הדגם הצרפתי על פיה ניתנה עוצמה רבה לרשות המחוקקת מעל לרשות המבצעת. הסיים – הפרלמנט הפולני היה מפוצל לסיעות רבות.הפיצול המפלגתי היה על רקע לאומי, חברתי וכלכלי שהקשה על תפקוד המוסדות הנבחרים. 13 מפלגות שהתחלקו לארבעה גושים: הימין 22% המרכז 30% השמאל 28% והמיעוטים 20%.

חילופי ממשלות תכופים גרמו לחוסר יציבות שלטונית. בתקופה זו התחלפו 14 ממשלות.

מאבק המיעוטים למימוש זכויותיהם במסגרות פרלמנטריות ויצירת "בלוק המיעוטים" הביא אותם אמנם להישגים אך בו זמנית חיזק את העוינות כלפיהם.

בשנים 1926-1935: פילסוצקי תפס את השלטון בעזרת הצבא בשנת 1926 פעולה זו הביאה לנסיגה מהמשטר הדמוקרטי הפרלמנטרי לכיוון של משטר סמכותי-נשיאותי מבלי שהתבטל המבנה הפורמלי (הסיים נשאר). הוא השליט למעשה משטר סמי- אוטוקרטי שיש לו מאפיינים דיקטטוריים.

מנהיגים נאסרו ושוחררו מאוחר יותר. פילסוצקי הקים גוש פוליטי – סנאציה שקרא להבראת פולין, לסולידריות ולשיתוף פעולה עם הממשלה. החוקה החדשה שנחתמה באפריל 1935 נטלה סמכויות רבות מהרשות המחוקקת (הפרלמנט) שהועברו לרשות המבצעת (הממשלה) ונטרלה את האופוזיציה. על פי חוקה זו מינה את אנשי שלומו לתפקידי מפתח, רבים מהם קצינים לשעבר. כינס ופיזר את הפרלמנט כרצונו, עמד בראש הצבא, התיר מידה מסוימת של חופש אישי ופוליטי למפלגות (מלבד ארגונים קומוניסטיים). גם העיתונות זכתה למידה מסיימת של חופש. הוא התחבר עם חוגים בורגניים מאחר שהיה לו עניין וצורך בכספם והתעלם ממצבם של הפועלים והאיכרים.

בשנים 1935-1939: פילסוצקי מת במאי 1935. מאחר שהחוקה בטלה בפועל את ההתמודדות החופשית השתתפו רק 46% מבעלי זכות הבחירה. מספר מפלגות החרים לחלוטין את הבחירות. הגוש של פילסוצקי קיבל רוב ובשנת 1937 מוקמת מפלגת שלטון חדשה "מחנה האיחוד הלאומי" שהיה פתוח בפני פולנים בלבד. מנהיגיו הצהירו שהפגיעה ביהודים היא הדרך היחידה לחלץ את פולין מבעיותיה ולהשיג יציבות פוליטית וכלכלית.

בתחום מדיניות החוץ- חתמה פולין באמצע שנות ה-20 על ברית לסיוע הדדי עם צרפת (במסגרת "חוזי לוקרנו") וכאשר הבינה שלא תוכל להסתמך על צרפת החלה להשקיע בפיתוח הצבא. לאור החשש מהתחזקותה של גרמניה חתמה פולין על חוזה אי התקפה עם בריה"מ בשנת 1932, ובשנת 1934 נסחפה בעיוורון לחתום על חוזה אי התקפה עם היטלר למשך 10 שנים.

המאפיינים והתמורות שחלו בחיי היהודים בתחומים: דמוגרפיה, מעמד חוקי, חינוך, כלכלה ותרבות:

בפולין היוו היהודים כשליש מאוכלוסיית המיעוטים, וכעשרה אחוז מהאוכלוסייה הכוללת. מרבית היהודים עסקו במסחר ובתעשייה זעירה (טקסטיל ומזון – כהל, שמרים, שוקולד) והחזיקו ב-60% מהמסחר הפולני. במהלך שנות ה-20 חלק גדול מהם פנה ללמוד באוניברסיטאות: רפואה, משפטים, עיתונאות, רוקחות, הוראה וכו'. בהשוואה לאחוז המתפרנסים במקצועות החופשיים – אחוז היהודים במקצועות אלה היה גבוה משל שאר האוכלוסייה.

מרכזי הקהילה היהודיים בכל עיר ועיירה הפכו למוקדי החיים הציבוריים. אלה דאגו לרווחת הקהילה, לסיוע לנזקקים ולהקמת אגודות עזרה. הציבור היהודי ניהל חיי קהילה תוססים בצד העמידה על זכויות אזרחיות וזכויות של מיעוט לאומי.

 

1919-1935:

  • הממשלה הפולנית נוקטת במדיניות של הרחבת גבולות ויוצאת למלחמות כנגד הורסים הליטאים והאוקראינים- יהודי פולין סבלו מגלי אנטישמיות ופוגרומים, אלפי יהודים מצאו את מותם, מאות קהילות יהודיות נהרסו, רבים נעצרו והושלכו לכלא. היהודים הואשמו על עמדתם הניטראלית או שנחשדו כבוגדים ומשתפי פעולה עם הקומוניסטים, זאת למרות התגייסותם של רבים לצבא הפולני.

  • ממשלת פולין חותמת על "החוזה להגנת המיעוטים" כתנאי לעצמאותה- היהודים קיבלו היתר לפתוח בתי ספר משלהם בתקציב ממשלתי, לדבר עברית ויידיש גם בהופעות ציבוריות כמו בבתי משפט, לשמור את השבת – שפירושו איסור לתבוע יהודים לדין בשבת ואיסור עריכת בחירות ביום השבת. אולם, החוזה כמעט ולא יושם ע"י השלטונות הפולנים. נחקקו חוקים מפלים והיהודים הופלו לרעה ע"י הפקידות הממשלתית. ההתחייבות לתמוך ולממן את החינוך היהודי כפי שמומנו מיעוטים אחרים, לא התקיימה.

תגובת היהודים למתרחש בשנים אלו:

    • היהודים מגדירים עצמם כלאום נפרד. מייסדים מפלגה לאומית יהודית המייצגת את כל מיעוטי פולין שזוכה בחמישית מהמושבים בפרלמנט (1922).

    • הקמת "בלוק מיעוטים חוסם" (ד"ר יצחק גרינבוים) בפרלמנט כדי להגביר את כוחם ואת הלחץ על השלטונות לקיים את חוזה המיעוטים- החזיק מעמד עד 1929.

  • נחקקו "חוקי גראבסקי" ומדיניות ההלאמה- מפעלי תעשייה, מסחר ומלאכה נלקחו מידיים פרטיות, אפליה ונישול סקטורים שלמים מרכושם ופרנסתם. מפעלים הועברו מידיים יהודיות לידיים פולניות (1924, מפעל טבק בגרודנו נלקח מיהודים) ויהודים לא התקבלו לעבודה במפעלים ממשלתיים. השרות הציבורי נסגר בפני היהודים ונאסר עליהם לעסוק במקצועות חופשיים (עו"ד, רפואה..).

  • בעלי מלאכה יהודים נאלצו לעמוד במבחן בפולנית כדי לקבל רשיון עסק, מיסים גבוהים הוטלו על בעלי עסק יהודיים.

  • "נומרוס קלאוזוס"- הגבלת מכסת היהודים באוניברסיטאות. אלה שלמדו, נאלצו לעמוד לאורך כל שעות היום.

תגובת היהודים למתרחש בשנים אלו:

    • גברה מגמת ההגירה. "הגירת גראבסקי", חוק המכסות בארה"ב והחשש מפני הפקעת הרכוש הובילו לעלייה הרביעית.

    • התארגנות ברשתות שיווק ואשראי עצמאיות

    • הקמת רשתות חינוך עצמאיות- רשת אורט.

1935-1939:

  • פילסוצקי "האבא של היהודים" מת- גברה התסיסה החברתית, מפלגות הימין והשמאל תולות את כל הבעיות של פולין ביהודים, ישנה מדיניות אנטישמית רשמית

  • מוקם "המחנה לאיחוד לאומי" (OZON)- פתוח רק בפני פולנים ומנהיגיו הצהירו כי פגיעה ביהודים היא הדרך היחידה לצאת מהבעיות.

  • גוברת ההשפעה הנאצית בפולין- חתימת הסכם אי התקפה, הסכמי מסחר וביקור של שר התעמולה גבלס גורמים לממשלה הפולנית להתכחש לחוזה להגנת המיעוטים- מכריזה כי איננה מחויבת לו.

  • 1936- ניסיון לחוקק חוק המגביל את השחיטה הכשרה. בעלי החנויות מחויבים לרשום את שמותיהם בחזית החנות- מקל על חרם כלכלי ופגיעה בחנויות יהודיות.

תגובת היהודים למתרחש בשנים אלו:

    • אירגון הבונד מארגן שביתה כנגד תופעות האנטישמיות ומצטרפים אליו תומכים מהמפלגה הסוציאליסטית הפולנית. המפלגה החרדית אגודת ישראל הפסיקה את שיתוף הפעולה עם השלטונות ופעלה נגדם.

    • זאב ז'בוטינסקי (ראש בית"ר) הוגה את תוכנית הפינוי שתכליתה להעלות כמיליון וחצי יהודים לא"י בתוך 10 שנים, הפולנים מתלהבים מתוכנית זו אך בעקבות הספר הלבן של מקדונלד (1939) היא לא יוצאת לפועל.

דפוסי הפעילות הלאומית והציונית בפולין:

"ציונים כלליים"- ייצגו את בעיותיהם של יהודי פולין (בעיקר המעמד הבינוי) בפני השלטונות, פעלו בשיתוף פעולה עם מיעוטים אחרים וזכו לייצוג בסיים.

תנועות נוער בזרם זה: על המשמר, ויצ"ו (לנשים), ירדנה, מכבי הצעיר...

הצה"ר- ציונים רביזיוניסטים- מיסודו של זאב ז'בוטינסקי. דגלה בעלייה לא"י, ביטול הסוציאליזים והקמת מדינה יהודית בא"י השלמה, משני עברי הירדן.

 

תנועות נוער בזרם זה: בית"ר, מסדה, החשמונאים...

"המזרחי"- תנועה ציונית דתית השואפת לתחיית עם ישראל בא"י, בהתאם לתורה ולמסורת. נוסדה ע"י הרב יצחק יעקב ריינס בוילנה ב-1902.

תנועות נוער בזרם זה: מזרחי הצעיר, תורה ועבודה...

"פועלי ציון ימין"- צדדו בעלייה לא"י, יצירת אוטונומיה יהודית סוציאליסטית בא"י, לימוד של יידיש ועברית- בארץ ידברו רק עברית.

תנועות נוער בזרם זה: גורדוניה, החלוץ הצעיר...

"פועלי ציון שמאל"- שיתפו פעולה עם גורמים מהפכניים מרקסיסטיים. דגלו תחילה במאבק סוציאליסטי ורק אח"כ בהגשמת רעיון העבודה בא"י.

תנועות נוער בזרם זה: השומר הצעיר

"הבונד"- ברית כללית של פועלים יהודים בפולין, ליטא ורוסיה- חלק מהתנועה הסוציאליסטית הבינלאומית. עיקר פעילותה היתה בפולין, דאגה לשיפור תנאיו של הפועל. בעלת רשת של בתי"ס עממיים ועיתונות וטיפחה את תרבות ושפת היידיש. פעל נגד אנטישמיות, התנגד לציונות- ראו בהשגת שוויון זכויות לפועלים היהודים בארצות מוצאם מטרה עיקרית ורק אח"כ השגת אוטונומיה מדינית לאומית.

"אגודת ישראל"- חרדים- הוקמה המטרה לשמור על היהדות האורתודוכסית מפני תופעת החילון. שמה דגש על חינוך דתי, התנגדה לציונות הסוציאליסטית.

תנועות נוער בזרם זה: צעירי אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל.

חינוך, תרבות וחברה בקרב יהודי פולין:

חינוך- מרבית היהודים דיברו יידיש, מיעוט ידע עברית וכ-10% העדיפו לדבר פולנית. ראו בדתם את עיקר זהותם, השמירה על השפה, החינוך, המסורת והלבוש הבדילו אותם מסביבתם.

    • חינוך אורתודוכסי: בשפת היידיש, התבסס על לימודי דת וקודש אך לימד גם מקצועות חופשיים כמו היסטוריה והשפה הפולנית.

    • השתלבות במסגרות חינוך כלליות בפולין: הובילו לתופעת החילון. הוכרו כמוסדות טובים יותר המאפשרים המשך לימודים גבוהים.

    • רשת "תרבות": רשת של בתי"ס יהודיים שהוקמה ע"י התנועה הציונית והלימודים בה היו בעברית.

בתי כנסת- שימשו כמקום לתפילה ולמפגשים חברתיים (בריתות, חתונות), היו רבים ומגוונים בהתאם לזרמים השונים. הפיצו ערכים של מורשת ישראל ויהדות. שימרו את השירה היהודית והריקודים החסידיים (נוז'יק בורשה- מקור חזנות ונגינה יהודית, מרכז קהילתי-תרבותי).

תרבות- יהודי פולין היו בעלי תרבות עשירה ומגוונת שהתפתחה לאורך שנים רבות.

    • ספרות ועיתונות: תיאור הווי החיים. משוררים פרסמו שירים ביידיש ובעברית (מרדכי גבירטיג, יצחק קצנלסון). תפוצה עצומה של עיתונים- 25 עיתונים ביידיש, עברית ופולנים שהגיעו לתפוצה של כחצי מיליון עותקים ביום. הוקמה אגודת העיתונאים והסופרים היהודיים והוצאו גם עיתון ילדים.

    • תיאטרון יהודי: בעיקר ביידיש. הוקמו להקות שחקנים (הבימה)והיו שחקנים יהודים מפורסמים (אסתר רחל קמינסקה).

    • מוסיקה יהודית: מנגינות דתיות לצד לחנים חילוניים. מקהלות נערים בבתי הכנסת, מלחינים, חזנים וזמרי אופרה מפורסמים.

    • תנועות ספורט: הקמת ארגוני ספורט שונים (מכבי, יוצ'נקה) בהם התאמנו במגוון ענפי ספורט אך בעיקר ריצה, טניס וכדורגל.

 

תקופה שנייה: גרמניה ברייך השלישי, מלחה"ע השנייה והשואה

פרק 1: גרמניה הנאצית 1933-1939:

האידיאולוגיה הנאצית:

התבססה על חמישה מרכיבים עיקריים והם:

תורת הגזע- הציר המרכזי באידיאולוגיה, עקרונותיה מומשו בכל תחומי החיים. באמצעותה הוסברו הליקויים במבנה ובסדר החברתי הקיים והוצעו הדרכים לתיקונם. כל בני האדם שויכו לקבוצה, עם וגזע. העמים מוינו לשלוש קבוצות עיקריות: גזעים יוצרי תרבות (גרמנים ארים ועמים נורדים), גזעים נושאי תרבות שאמורים לעמוד לרשות הגזעים העליונים, עבדים (הסלאבים) וגזעים הורסי תרבות (יהודים, שחורים, נכים, צוענים, הומואים). ע"פ האידיאולוגיה במהלך השנים חל שיבוש ביחסי הכוחות בין קבוצות שונות כתוצאה ממיזוג ועירוב בין גזעים שגרם להיחלשות גזע יוצר התרבות. כדי למנוע תופעה זו ועל מנת לאפשר לגזע יוצר התרבות להצליח ולשגשג יש לשמור על טוהר הגזע.

מבצע אותונזיה- המתת חסד של קבוצות שונות מקרב העם הגרמני ש"סבלו" מליקויים שונים.

אנטישמיות- בגלגולה הנאצי קיבלה משמעות ביולוגית ותורשתית. המהות היהודית השלילית חבויה בגופו של כל יהודי והיא עוברת בתורשה. אין כל דרך לשנותה- שינויים במראה, בנהגים, בלבוש ובדת אינם יכולים לעזור להתחמק ממנה. היהודים נתפסים כאויב דמוני וכל הליקויים של החברה נובעים מהמהות היהודית ההרסנית.

הרייך הגרמני- מבטא אחדות של דם ואדמה. אזרחי הרייך יכולים להיות רק בני העם הגרמני. בני העם, השייכים לגזע הארי חייבים להיות מאוחדים במסגרת מדינית אחת שתפקידה לשמור עליהם ולפתח את כישוריהם.

מרחב מחייה- חשוב שבני הגזע הארי יחיו ברווחה כדי שכישורי יצירתם יבואו לידי ביטוי. אזור מרחב המחיה העיקרי מצוי במזרח אירופה. בשלב הראשון, יש להחזיר לגרמניה את השטחים שנלקחו ממנה בחוזה ורסאי. בשלב השני, יש לאחד את כל הגרמנים היושבים בארצות השכנות ובשלב השלישי (בעיתוי נכון) יש לפרוץ לעבר שטחים במזרח.

המנהיג (הפיהרר)- מגלם באישיותו, ברצונותיו ובמעשיו את כל מרכיבי הגזע. העם והמשטר הנאצי ייבנו ויתנהלו ע"פ פקודותיו הבלעדיות. כולם חייבים בציות מלא למנהיג כי הוא משקף את הביטוי המושלם של הגזע הארי יוצר התרבות.

רעיון הסדר החדש באירופה- סדר חברתי, כלכלי ומדיני, על בסיס האידיאולוגיה הנאצית. נועד ליצור עולם חדש על הריסות העולם הישן, תוך כיבוש, שליטה וניצול.

  • הרחבת שטחי המחיה והוספת שטחים להתיישבות גרמנית, תוך ניצול כלכלי (כוח אדם ואוצרות טבע) של שטחי המזרח: פולין, רוסיה הלבנה (ביילורוסיה) ואוקראינה,טרנספר של אוכלוסיות כדי לפנות מקום להתיישבות גרמנית. ניצול העמים הנחותים ככוח עבודה לצורכי הרייך השלישי והגזע הארי, בהתאם לתורת הגזע.

  • השמדת העם היהודי (וקבוצות הורסות תרבות נוספות) – בהתאם לעקרון האנטישמיות, על פיו יש לפעול להשמדת הגזע היהודי, המאיים על הרס האנושות באירופה.

  • שיקום גזעי בתוך גרמניה – ע"י הרחקת היהודים מהחברה הגרמנית ("חוקי נירנברג"),

עיקור כל הלא-ראויים להיכלל בגזע הארי הטהור כדוגמת בעלי מום שונים, א-סוציאלים, חולי

נפש וכד'. בשלב מאוחר יותר העלמתם ע"י המתות חסד "מבצע אותונזיה".

עמדת מדינות העולם כלפי היהודים ברייך השלישי:

עמדת היישוב היהודי בא"י:

    • "הסכם העברה" (טרנספר): נחתם בין הסוכנות היהודית (ד"ר חיים ארלוזורוב), לבין גרמניה הנאצית ב-1933. ההסכם אפשר העברה של חלק מהכספים והרכוש שהיו בידי היהודים בגרמניה אל מחוצה לה בתקופה שבה הותר ליהודים לעלות אך ללא רכושם.

    • "עליית הנוער": ביוזמת רחה פראייר והנרייטה סאלד. כ-5 אלפים בני נוער עולים לארץ בגפם ונקלטים בקיבוצים ובפנימיות בארץ (1934).

עמדת העולם:

  • סגירת שערי מדינות העולם בפני הרוצים להגר אליהן וסגירת שערי א"י ע"י הבריטים במסגרת מדיניות הספר הלבן.

  • פרשת האוניה "סנט לואיס"- יצאה בשנת 1939 בעקבות "ליל הבדולח" ועל סיפונה 900 יהודים העושים דרכם מגרמניה לקובה.כרטיסי הנסיעה ואשרות הכניסה נקנו בכסף מלא, אולם שלטונות קובה מנעו את הכניסה לתחומה. האוניה הפליגה לארה"ב שסירבה גם היא לקלוט את היהודים למרות שהשיגו 734 רישיונות. אף לא ארגון אמריקאי אחד הציע לקלוט את המהגרים. לאחר מסע של חודש בים הסכימו הולנד, בלגיה, צרפת ואנגליה לקלוט את היהודים. האוניה הוחזרה לאירופה והיהודים פוזרו במדינות אלה. רובם מצאו את מותם כאשר מדינות אלה נכבשו ע"י הנאצים.

  • ועידת אוויאן- כונסה ביוזמתו של הנשיא האמריקאי רוזוולט בעקבות לחץ מבית לחוקק חוקי הגירה שיקלו על בעיית הפליטים שעוזבים בהמוניהם את גרמניה. בריטניה התנתה את השתתפותה בכך שהגירה לא"י לא תעלה כפתרון, סה"כ השתתפו בועידה 32 מדינות.

    • נציגי הוועידה הדגישו את הפקרת היהודים ע"י היטלר והצהירו שיש למצוא פתרון לקליטת יהודים, אך רק הולנד ודנמרק הסכימו לקלוט, כל שאר המדינות סרבו בטיעונים שונים והמשונים. כמו צפיפות, אבטלה, התעוררות בעיה אנטישמית, נכונות לקליטה זמנית בלבד.

    • בוועידה הוחלט להקים ועד בין ממשלתי לענייני פליטים, אך פעילותו נפסקה כאשר פרצה מלחה"ע ה-2, מאות אלפי הפליטים הפכו להיות קורבן לאדישות העולם.

משמעות הועידה:

    • כישלון הוועידה היווה ניצחון להיטלר: נוכח שהעולם מתעלם מהבעיה היהודית וכך יוכל לפעול באופן חופשי תוך התעלמות מדעת הקהל העולמית.

    • כישלון הוועידה הוכיח את אוזלת היד של מדינות העולם: מדגיש את חולשת חבר הלאומים, לא עומד מאחורי הדיבורים.

    • העדר הנכונות של המדינות לעזור ליהודים הנרדפים נמשכה לאורך כל מלחה"ע ה-2. היהודים נכנסו למלכודת מוות.

    • היחס השלילי של מדינות העולם לבעיית הפליטים היהודים, עזר גם לרעיונות האנטישמיים להיקלט טוב יותר במדינות, תרם להפצת השנאה ליהודים.

פרק 2: תוקפנות ופיוס בשנות ה-30:

מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית:

היטלר מנהל מדיניות של הטעיה מתוחכמת, מתגלה כגאון דיפלומטי. היטלר מנצל את חולשת הדמוקרטיות החדשות הוותיקות, הבלבול שלהן וחוסר היציבות הפוליטית כתוצאה מהמשבר הכלכלי העולמי והחשש מפני מלחמה עולמית נוספת. מטרות:

    • לזכות בהכרה של כל מדינות העולם במשטר הנאצי

    • להביא לביטול כל ההגבלות (צמצום הצבא, איסור נשק צבאי..) שהוטלו על גרמניה במסגרת חוזה ורסאי. היטלר מעוניין לבודד את צרפת ולנקום בה כאחראית על חוזה ורסאי וכן להחליש את מעמד חבר הלאומים.

    • להטעות את מדינות אירופה לגבי תוכניות גרמניה למלחמה

    • היערכות לקראת מלחמה. הרצון להגדיל את מרחב המחייה: החזרת שטחים שאבדו לגרמניה בחוזה ורסאי (הסאר, הסודטים, הריין, דנציג), התפשטות מזרחה ועצירת הקומוניזם

הדרכים להגשמת המטרות:

    • אוקטובר 1933, פרישה מחבר הלאומים ומהוועדה לפירוק הנשק: היטלר טוען שחבר הלאומים מפלה את גרמניה לרעה, מכריז על הגדלת הצבא ל-300 אלף חיילים. חבר הלאומים ותקנותיו אינם מחייבים עוד את גרמניה

    • ינואר 1934, הסכם אי התקפה עם פולין: תוקפו ל-10 שנים, גרמניה מכירה בגבולותיה של פולין. ההסכם הורס את מע' הבריתות של צרפת, משפר את תדמיתה של גרמניה ומבטיח לה שקט בגבול המזרחי.

    • מרץ 1935, הקמת צבא גרמני: היטלר מודיע על הגדלת הצבא ל-500 אלף חיילים, מכריז על גיוס חובה ועל צי המטוסים שברשות גרמניה. צרפת מגישה מחאה לחבר הלאומים וזה מסתפק בגינוי גרמניה.

    • מרץ 1935, החזרת חבל הסאר: משאל עם כפוי הכריח את תושבי החבל לקבוע לאיזו מדינה יהיו שייכים. בעקבות תעמולה וטרור נאצי, 91% מתושבי החבל בוחרים בגרמניה. החבל חשוב להיטלר כי ניחן באוצרות טבע רבים (פחם וברזל).

    • יוני 1935, הסכם ימי עם בריטניה: מתיר לגרמניה להחזיק צי ימי שגודלו עד 35% מגודל הצי הבריטי. בריטניה מגלה יחס פייסני, היטלר מעודד מהאפשרות להגדיל את הצי- צעד המבטיח יתרון בים הצפוני ושליטה בים הבלטי ומצליח לגרום לאנגלים לחשוב כי פניו לשלום.

    • מרץ 1936, פלישת גרמניה לחבל הריין: היטלר פולש עם צבאו לחבל הריין המפורז ומתחיל לבנות ביצורים ("קו זיגפריד"), החיילים הצרפתים אינם מגיבים. בריטניה מגישה מחאה והיטלר מבטיח לאולם כי בכך תמו דרישותיה הטריטוריאליות של גרמניה.

    • חתימה על הסכמים ובריתות אידיאולוגיות:

^ ציר ברלין רומא (נובמבר 1936)

^ ברית האנטיקומינטרן (עם יפן)- נגד הקומוניזם, היטלר רוכש חזית אחידה נגד

בריה"מ (נובמבר 1936)

^ ציר ברלין-רומא-טוקיו חיבר את יפן איטליה וגרמניה לגוש אחד (יולי 1937)

^ ברית הפלדה- מחזקת את החזית האחידה בין גרמניה לאיטליה (1939)

    • 5 בנובמבר 1937, מסמך הוסבאך: פרוטוקול סודי מישיבת היטלר עם ראשי המטה הצבאי הגרמני. המסמך מפרט את צרכיה של גרמניה ואת הדרכים למילוי צרכים אלה. היטלר מציג את האפשרות לפריצת מלחמה בשנים 43-45 אך שולל אותה מייד בנימוק שההשלמות כבר נעשו וכל עיכוב יחשוף את הצבא לסכנת התיישנות, ירידה במוטיבציה וחוסר יכולת לשמור על סודיות.

^ ע"פ המסמך מטרתה של גרמניה היא להגיע לכלכלה אוטוקרטית, ללא תלות

במדינות אחרות

^ מציין שהמטרה הראשונה במקרה שגרמניה תסתבך במלחמה היא חיסולן של

 

אוסטריה וצ'כוסלובקיה.

    • 13 במרץ 1938, סיפוח אוסטריה (האנשלוס): היטלר מעמיד אולטימטום בפני ראש ממשלת אוסטריה, שושניג, שימסור תפקידי מפתח בממשלה לפרו נאצים אחרת יפלוש לאוסטריה ויכבוש אותה. שושניג נכנע ומתחילה עבודת תעמולה נאצית להכין את תושבי אוסטריה למשאל שיספח אותם לגרמניה. אולם, שושניג מתעשת ומכריז על משאל נגדי. בשלב זה היטלר פולש לאוסטריה וראש המפלגה הנאצית המקומית ממונה לקנצלר. הכיבוש מגדיל את המשאבים וכוח האדם העומדים לרשות הרייך הגרמני, גורם לאיגוף צ'כוסלובקיה. אנגליה וצרפת מסתפקות במחאה דיפלומטית.

    • 28 בספטמבר 1938, משבר הסודטים (ועידת מינכן): בעקבות סיפוח אוסטריה העלו הגרמנים שבחבל הסודטים (3 מיליון) תביעה להסתפח לגרמניה. בועידה נכחו ראשי אנגליה, צרפת, איטליה וגרמניה (ללא צ'כוסלובקיה וברה"מ). הצהרתו של היטלר כי יכבוש את החבל בפעולה צבאית והאולטימטום להעברה מיידית ללא משאל עם גרמו ללחץ במערב מפני מלחמה. היטלר יצא מחוזק מהועידה, הצליח לספח שטחים ללא מלחמה. צ'כוסלובקיה הפסידה 30% משטחה, 35% מאוכלוסייתה ו-70% מחומרי הגלם והתעשייה הכבדה שלה. הנשיא בנש התפטר והוקמה ממשלה המקורבת לגרמנים. הבריטים שוכנעו כי השיגו שלום והמונים הריעו לנשיא צ'מברליין.

חבל הסודטים יעבור לגרמניה, ייקבעו גבולות חדשים לצ'כוסלובקיה, ההסכם

קבוע ואינו ניתן לשינוי.

^ היטלר מכריז שפניו לשלום וזה רצונו הטריטוריאלי האחרון

^ בריטניה וצרפת ערבות לגבולות החדשים של צ'כוסלובקיה

    • מרץ 1939, סיפוח צ'כוסלובקיה: בעקבות סיפוח הסודטים דורשים הסלובקים מהצ'כים אוטונומיה. הצ'כים מדיחים את ראש הממשלה הסלובקי ומכריזים על משטר חירום. הסלובקים פונים לעזרת היטלר שנכנס ומשתלט על פראג. צ'כיה הופכת למדינת חסות ואילו סלובקיה מקבלת עצמאות ומוקמת בה ממשלת בובות. בעקבות הסיפוח חל מפנה ביחסן של מדינות המערב כלפי היטלר. צ'מברליין הבין כי מדיניות הפיוס היא שדרבנה את היטלר ומורה על גיוס חובה ומזרז את תהליך החימוש.

 

מדיניות הפיוס של בריטניה וצרפת:

מדיניות זו רצתה לשמור על השלום בכל מחיר מתוך חרדה עמוקה מפני מלחמה עולמית נוספת. התבטאה בוויתורים ובהשלמה עם צעדים תוקפניים שהיו בניגוד להסכמים הבינלאומיים שנחתמו לאחר מלחה"ע הראשונה. ניתן לראות במדיניות זו חולשה דיפלומטית של המערב, שלא היה רגיש מספיק כדי להבין את מטרות מדיניות החוץ הנאצית ובכך עודדו את הגרמנים להמשך הכיבושים ודרדור העולם למלחמה עולמית נוספת.

בריטניה:

    • הטראומה ממלחה"ע ה-1: נזקים כלכליים, הרס תשתיות, פצועים והרוגים, תנועות פציפיזם וחוסר יציבות פוליטי

    • מאמינה כי מחמירים עם גרמניה יתר על המידה (בחוזה ורסאי) ומוכנים להשלים עם צעדיה כדי למנוע מלחמה

    • חששה של בריטניה כי תאלץ לשאת בנטל המלחמה לבדה בגלל חולשתה הפוליטית והצבאית של צרפת.

    • חוק 10 השנים: מ-1919 נקבע חוק בבריטניה לפיו אין להקצות תקציב לצבא הבריטי למשך 10 שנים. חודש ב-1928 כך שבסוף שנות ה-30 חלה ירידה בכושרה הצבאי של בריטניה.

צרפת:

    • לא הצליחו להתאושש מטראומת מלחה"ע ה-1. למרות תחושת הנקם מעוניינים להמשיך ולקדם את השלום כדי למנוע מלחמה עולמית חדשה.

    • הקימו קו ביצורים אדיר, "קו מז'ינו", על הגבול בין צרפת לגרמניה והאמינו שיוכל להגן עליהם בעת מתקפה גרמנית.

הסכם ריבנטרופ מולוטוב, 23 באוגוסט 1939:

להסכם היו חלקים גלויים וחלקים חסויים.

בחלק הגלוי סוכם על: הסכם אי התקפה הדדית. במקרה שאחת מהמדינות תסתבך במלחמה עם מדינה שלישית, תמנע המדינה – הצד להסכם, מלהגיש סיוע למדינה השלישית. אף אחת מהן לא תצטרף לברית מדינית או צבאית שתהיה כנגד המדינה השניה – הצד להסכם.

בחלק החסוי סוכם על: סוכם על חלוקת אזורי ההשפעה באירופה המזרחית. במידה שתפרוץ מלחמה תחולק פולין בין ברית המועצות לבין גרמניה. שלושה שבועות מיום פרוץ המלחמה וכיבוש פולין תשתלט בריה"מ על השטחים המזרחיים של פולין עד נהר הבוג. אזור בסרביה שהיה שייך לרומניה יעבור תחת השפעה רוסית.

האינטרס הגרמני: נטרול בריה"מ מלסייע לפולין כאשר גרמניה תפלוש אליה. בדרך זו הרדים היטלר את סטאלין והטעה אותו מכוונותיו האמיתיות. הוכיח לאנגליה ולצרפת את חולשתן בחוסר יכולתן להגיע להסכם עם בריה"מ ובכך יצר פרוד בין המעצמות.

האינטרס הרוסי: הצבא הרוסי עבר תהליכי שינוי, הוא איננו ערוך ומוכן להלחם כעת נגד גרמניה, הרוסים מעדיפים להצטרף לאויב מאשר להיות מובסים על ידו. זוהי דרך לנקום במערב ולהוכיח שלא התייחסו אל סטאלין כראוי (לא הוזמן לועידת מינכן). הזדמנות לכבוש שטחים ובמיוחד שטחים שבריה"מ לטשה אליהם עיניים מאז הסדרי השלום והמלחמות שנהלו הרוסים נגד הפולנים עד 1921. בהסכם זה מנעה בריה"מ כל אפשרות של חבירה בין גרמניה לאנגליה כנגדה.

 

ההסכם הסודי דלף וזיעזע את העולם. אפילו יפן הביעה מחאה, גם איטליה חששה שבת בריתה גרמניה מחליפה פרטנר. האנגלים כתגובה חתמו על ברית צבאית עם פולין שלא יצאה לפועל. הוכרזו באנגליה חוקי חרום והיה ברור שהמלחמה בפתח.

היטלר החריף את היחסים עם הפולנים ע"י מערכת תעמולה והתססה שפורסמו בעיתונות על מעשי זוועה כביכול של הפולנים במיעוט הגרמני.

פרק 3: מלחמת העולם השנייה:

המהלכים העיקריים עד סוף 1941:

הפלישה לפולין- נקראת גם "בליצקריג" (מלחמת בזק). ב-1 לספטמבר 1939 נפתחה המלחמה עם התקפת גרמניה על פולין. בתוך שבועיים, נכבשה פולין כולה וזאת הודות להפצצות מסיביות מהאוויר (1600 מטוסים גרמניים) ופריצה מהירה של כוחות השריון הגרמניים. לאחר כיבושה, חילקוה הגרמנים ע"פ הסכם ריבנטרופ מולוטוב: ברה"מ קיבלה את החלק המזרחי של פולין, החלק המערבי צורף לשטחי הרייך ובחלק המרכזי הוקם "גנרלגוברנמן" (ממשל כללי), חלק שנותר "עצמאי" תחת שלטון מושל מטעם היטלר.

קרבות נוספים בשלב זה: ברה"מ מספחת אליה את המדינות הבלטיות ומנהלת מלחמה קשה כנגד פינלנד הנמשכת כ-3 חודשים שלבסוף נכנעת. איטליה משתלטת על אלבניה, על העיר ניס ועל אזורים נוספים בדרום מזרח צרפת.

המלחמה נגד מדינות המערב- "זיצקריג" (מלחמת הישיבה). אנגליה וצרפת אינן מגיבות כנגד התוקפנות של היטלר וכיבוש פולין. היטלר מנצל את חוסר הפעילות בחזית המערב, מצב הנמשך מעל לחצי שנה, כתכסיס הטעייה ולהתארגנות מחדש.

  • היטלר מציב אולטימטום לדנמרק ונורבגיה (אפריל 1940)- דנמרק נכנעת ואילו נורבגיה מתנגדת אך בתוך יום אחד היטלר משתלט עליה ומקים שלטון בובות בהנהגת הנאצי המקומי קוויזלינג.

    • בעקבות כיבוש נורבגיה מתפטר צ'מברליין ובמקומו מונה ווינסטון צ'רצ'יל.

  • היטלר תוקף את הולנד (מאי 1939) תוך הפצצות מסיביות והנחתת כוחות במדינה שנכנעת לאחר 4 ימים.

  • חודר לבלגיה ולוקסמבורג הנכנעות ללא התנגדות

  • "נס דנקירק"- לאחר כיבוש בלגיה, כוח גדול של יותר מ-350,000 חיילים בריטים וצרפתים נותר חשוף בחופה הצפוני של צרפת. במהלך שבוע, ותחת מטר הפגזות, פונו לבריטניה יותר מ-90% מהכוחות שחנו בדנקירק ע"י הצי הבריטי וספינות נוספות.

  • מס' ימים לאחר פינוי דנקירק נכנס היטלר לצרפת דרך הרי הארדנים וכובש את פאריז, ממנה ברחה הממשלה הצרפתית. המרשל הצרפתי פטן הופך לרה"מ החדש ומיד חותם על הסכם שביתת נשק עם גרמניה (22 יוני 1939). ע"פ ההסכם גרמניה שלטה בצפון ובמערב צרפת ואילו בדרומה הוקמה מדינת חסות שבירתה היא וישי ופטן הוא ראש ממשלתה.

הסיבות להצלחת גרמניה עד כה: עליונות צבאית, ניהול טקטי נכון, התקפה במקומות בלתי צפויים. חוסר שיתוף הפעולה והתיאום בין מדינות המערב מחד ו"שתיקתה" של ברה"מ מאידך. בנוסף, גרמניה קיבלה סיוע של משתפי פעולה פרו נאציים מקומיים במדינות השונות.

  • הקרב על בריטניה- היטלר ציפה שלאחר נפילת צרפת תבקש בריטניה הפסקת אש, אולם לאחר שראה שאין בכוונת בריטניה להיכנע הורה להכין תוכנית פלישה (יולי 1940)- "ארי הים". קרבות התנהלו בים ובאוויר- בתחילה הפצצות של מתקנים צבאיים ואסטרטגיים ואח"כ הפצצות של יעדים אזרחיים במטרה לגרום לדה-מורליזציה בקרב העם הבריטי. לונדון נהרסת בהפצצות אולם העם הבריטי אינו נשבר, ההפצצות ממשיכות עד תחילת מבצע ברברוסה.

הקרב על בריטניה כנקודת מפנה: יש הרואים בכישלון גרמניה את סיום שלב הבליצקריג. נמוג החשש שגרמניה היא בלתי מנוצחת. עוצמתה הצבאית נפגעה מאוד, הפלישה הימית נכשלה, הבריטים הפילו מטוסי אויב גרמניים הודות לפיתוח מתקני הרדאר. הגרמנים הבינו כי אי אפשר להכריע את המערכה ע"י חיה"א בלבד. כישלון הגרמנים שיבש את התוכנית המקורית של היטלר להשתלט על אירופה כולה והוא פונה לחזיתות אחרות.

המערכה בצפון אפריקה-

  • איטליה תוקפת את הצבא הבריטי הממוקם במצרים (דצמבר 1940), נוחלת תבוסה ונאלצת לסגת גם מחבש הנכבשת ע"י הבריטים.

  • היטל שולח (פברואר 1941) את הגנרל רומל עם דיוויזית שועלי המדבר ללוב. רומל מצליח להדוף את הבריטים במהירות עד לעיר טוברוק שבמצרים. בעיר טוברוק נערכים הכוחות הבריטיים מול הגרמנים ומצליחים להדוף אותם מערבה לאל עלמיין.

הפלישה לברה"מ- מבצע ברברוסה- 22 ביוני 1941. כוחות שריון גרמנים, בסיוע חיה"א פלשו בשלושה כיוונים עיקריים. בתקופה של שנה וחצי מצליח היטלר לכבוש את לנינגרד (לאחר מצור של 900 יום) ולהגיע למרחק של 30 ק"מ ממוסקבה. המלחמה ברוסיה תוארה כמלחמה אידיאולוגית- פורסמה פקודת הקומיסרים ולפיה נרצחו כל נציגי המפלגה הקומוניסטית ע"י הגרמנים. הרוסים נקטו בשיטת האדמה החרוכה.

בשל שיטה זו, בשל החורף הרוסי הקשה, התעשתות הצבא הרוסי ומחסור בציוד נתקע הצבא הגרמני במערכה הרוסית.

 

ארה"ב במלחמה- לאחר פרוץ המלחמה הכריזה ארה"ב על נייטרליות אך עם זאת ביטלה את האמברגו על יצוא נשק למדינות לוחמות (החכירה 50 משחתות לבריטניה).

חוק "החכר והשאל": מרץ 1941, הקונגרס האמריקאי מעביר חוק לפיו רשאי הנשיא להשאיל, להחכיר ולמכור כל דבר, לכל מדינה לשם הגנתה (העבירו ציוד לבריטניה ולברה"מ).

האמנה האטלנטית: נחתמה באוגוסט 1941 על סיפון אוניית מלחמה בידי צ'רצ'יל ורוזוולט. במסמך זה הדגישו את התנגדותם לכל סיפוח של שטחים בניגוד לרצון האוכלוסייה וכן את זכותו של עם לבחור את שיטת הממשל המקובלת עליו. בנוסף, דובר על שיתוף פעולה כלכלי בין המדינות, בחופש שיט ובפירוק מנשק של אומות תוקפניות.

ב-7 בדצמבר 1942 תקפו היפנים את בסיס חיל הים האמריקאי בפרל הארבור לאחר ששיחות פיוס בין שתי המעצמות נכשלו. יותר מ-150 מטוסים אמריקאיים הושמדו, 5 אוניות קרב טובעו ומעל 2,800 אמריקאים נהרגו. בעקבות המתקפה היפנית בפרל הארבור מצטרפת ארה"ב למלחמה באופן רשמי.

פרק 4: השואה:

איגרת הבזק של היידריך- פורסמה ב-21 במרץ 1939 ע"י ריינהרד היידריך, ראש משטרת הביטחון הנאצית אל מפקדי האיינזצגרופן ובה צעדים שיש לנקוט לקראת "המטרה הסופית.

  • ריכוז היהודים: בערים גדולות, סמוך לתחנות רכבות ומסילות ברזל. טיהור השטחים שעתידים להיות מסופחים לרייך מיהודים.

  • הקמת יודנראט: יורכב מאנשים סמכותיים ככל האפשר ובתפקידו לבצע את ההוראות המדויקות של הגרמנים. המשימה המיידית היא עריכת מפקד עבודה ובעתיד, הגוף האחראי לפינוי היהודים וקליטתם בגטאות.

  • אריזציה: של מפעלים יהודיים תוך התחשבות בצרכי הצבא ובחשיבותם הכלכלית של המפעלים. מסירת אדמות של יהודים לאיכרים פולנים.

ע"י האיגרת, קובע היידריך כי הסמכות בעניין היהודים נתונה לס.ס ולזרועות המשטרה. מגמה זו לא התממשה במלואה משום שהשלטון האזרחי שהוקם בשטחי הכיבוש היה קנאי לסמכויותיו, בהן השליטה ביהודים.

גזרות שהוטלו על היהודים עד לסגירתם בגטאות- ערב המלחמה חיו בפולין כ- 3,300,000 יהודים, מתוכם יותר משני מיליון נשארו בשטח גרמני לאחר החלוקה. הכיבוש של פולין לווה באלימות קשה כלפי היהודים ואויבי הרייך. המס' הגדול של יהודי פולין, מרחק החיילים הגרמנים מהבית והתעמולה הנאצית הובילו להתרת הרסן ביחס כלפי היהודים:

  • בידוד: כל יהודי מגיל 10 חייב לענוד טלאי צהוב, נאסר על יהודים לעבור דירה ללא רשות, סומנו חנויות ובתי כנסת יהודים, הוקצו חלקים מסוימים ברחוב למעבר יהודים וכו'.

  • הרס הבסיס הכלכלי: במסגרת תהליך האריזציה- העברת מפעלים יהודים לידיים גרמניות, איסור החזקת סכומי כסף גדולים, הקפאת חשבונות בנקים, החרמת דירות וקרקעות וכו'.

 

  • שימוש בכוח עבודה יהודי: חטיפת יהודים מרחובות הערים לעבודות מזדמנות, שילוח יהודים למחנות עבודת כפייה.

  • פגיעה תרבותית וחינוכית: סגירת מע' החינוך היהודית, איסור תפילה בציבור, הוצאת יהודים ממע' החינוך הכללית וכו'.

  • יצירת עמימות בחיי היהודים: אדם שיצא מפתח ביתו לא ידע אם ומתי ישוב, היו גרמנים שדרשו מהיהודים להשתחוות ולהוריד את הכובע והיו מרביצים ליהודים אם לא עמדו בכך והיו גרמנים שהרביצו אם כן עשו כך. נוצר מצב שהיהודים לא יודעים מה מותר ומה אסור.

הגטאות- מטרות בהקמת הגטו: בידוד היהודים, ריכוז כוח עבודה זול וניצולו, פיקוח ישיר ויעיל למניעת התמרדות, השמטת הבסיס הכלכלי, השפלה, הרעבה, הרס התרבות, שבירת המורל היהודי והתקווה. כלפי חוץ נהגו הגרמנים להציג את הגטאות כמקומות בהם יש ליהודים אוטונומיה פנימית וטענו כי למעשה החיים בגטו זהים לצורת החיים בה חיו יהודים בעבר בשכונות מבודדות. הגטו תפקד כאמצעי השמדה עקיף ליהודים בגלל הרעב, המחלות ותנאי הסניטציה הירודים.

היודנראט- בהתאם להנחיות אגרת הבזק, אמצעי לשליטת הגרמנים ביהודים, מוסד יהודי יחיד שהגרמנים דרשו בהקמתו והכירו בסמכותו. במקביל לקח על עצמו את הטיפול בצרכים של הקהילות היהודיות בגטאות. העובדה שהיודנראט הורכב מאנשים סמכותיים נתנה אשליה שיש המשך להנהגה הקהילתית הישנה. בין תפקידי היודנראט:

  • דאגה לשיכון הפליטים היהודים שהוכנסו לגטאות

  • עריכת מפקדים ורישומים של תושבי הגטו לשם ארגון כוח העבודה לעבודות כפייה.

  • מציאת מקומות תעסוקה ליהודים בתוך הגטו, הקמת מפעלים, הפיכת הגטו לפרודוקטיבי

  • מימון המזונות- חלוקת האוכל ע"פ מנות קצובות, השגת ביגוד, הקמת בתי תמחוי

  • תברואה וקבורה- אספקת מי שתייה, דאגה לפינוי פסולת, אחריות על פינוי וקבורת גופות

דילמות בפעולת היודנראט: נובעות מהיותו גוף שמחד נועד לבצע את הוראות הגרמנים ומאידך נלחם להשאיר את החיים בגטו זמן רב ככל שניתן. מהם גבולות שיתוף הפעולה עם הנאצים? כיצד לגבות מס מאנשי הגטו, איך משיגים עוד אוכל ומוצרי בסיס וכיצד לפעול מול ההתארגנויות של ועדי הבתים ותנועות הנוער היו רק חלק מהדילמות שצצו בתפקידו של היודנראט. בעוד ששיתוף פעולה מוחלט עם הנאצים נחשב כבגידה, אי-ציות לפקודותיהם יגרור ענישה שתחול על כל תושבי הגטו. אחת הדילמות הגדולות ביותר בתפקידו של יודנראט היתה "אספקת" יהודים למשלוח למחנות כפייה והשמדה. פעמים רבות נדרשו היודנראט לספק כמות יומית קבועה של יהודים- את מי שולחים קודם? איך בוחרים אנשים למות? פעולות היודנראט וראשיהם השתנו ממקום למקום. היו שקבעו קריטריונים למשלוחים (יעקב גנס-וילנה, חיים רומקובסקי- לודג') והיו שלא רצו להכריע בנידון (אדם צ'רניאקוב-ורשה).

המשטרה היהודית ותפקידיה- הוקמה ביוזמת הגרמנים, ע"פ פקודת מושל הגנרל גוברנמן, הנס פרנק. השוטרים היהודים מונו מתוך הגטו, חיו באזור מיוחד, קיבלו מדים, מזון טוב ויחס מועדף והיו פטורים ממיסים ועבודות כפייה. התגייסו בהתנדבות, בד"כ צעירים, מומרים רבים שלא היה להם קשר ליהדות וקיוו לזכות בתנאים משופרים.

בין תפקידי המשטרה היהודית: גביית מיסים והחרמת רכוש, שמירה על פתחי היציאה מהגטו, שמירת הסדר, הוצאת אנשים לעבודות מחוץ לגטו ובתקופת הפתרון הסופי אחראים על איסוף היהודים וריכוזם בכיכר השילוחים.

גטו ורשה ואדם צ'רניאקוב- נסגר באמצע נובמבר 1940 והיה גטו סגור ומבודד, מעטים היהודים שיצאו ממנו ביום-יום. למרות השמירה סביב חומות הגטו (זקיפים פולניים, סיירים גרמניים, משטרה יהודית) ענף ההברחות פרח- העברת חומרים מעל החומה, בין חרכיה ובתעלות הביוב ע"י ילדים יהודים ואנשי מחתרת יהודים ופולנים. אדם צ'רניאקוב היה ראש היודנראט בגטו ורשה. בנובמבר 1939 כאשר קצין הס.ס בעיר הודיע על ריכוז היהודים וסגירת הגטו, עקף אותו אדם צ'רניאקוב, פנה למפקד הצבא העליון בעיר והצליח לדחות את סגירת הגטו בשנה. אולם, כאשר נדרש לשלוח 10,000 יהודים למחנה השמדה, לא עמד בגזרה והתאבד.

השואה בימי הפתרון הסופי:

הפתרון הסופי- חלק מתהליך הסלמתה של האידיאולוגיה האנטי-יהודית וגיבושה לתוכנית כוללת. בפעם הראשונה באנושות התגייסה מדינה מודרנית להשמדה מוחלטת של עם.

  • מבצע ברברוסה: מהווה את ראשית השמדת היהודים מתוך שני מניעים עיקריים:

    • היהודים הם מקור הקומוניזם ולכן יש להיאבק בהם.

    • ע"פ סעיפי האידיאולוגיה הנאצית, מימוש מרחב המחייה בשטחי המזרח והרג גזעים הורסי תרבות ובהם היהודים.

אל פלוגות הצבא הגרמני צורפו 4 יחידות מיוחדות- איינזצגרופן שהיו כפופות לגסטפו. בהתאם

לפקודת הקומיסרים, בכל יישוב רוסי שנכבש ע"י הגרמנים רוכזו היהודים, צוענים

והקומוניסטים שנחשבו לגורמים המסוכנים ביותר. בגלל התקדמותו המהירה של הצבא הגרמני

רק יהודים מעטים הספיקו לברוח.

    • שיטת הרציחות הראשונה החזיקה עד 1941 וע"פ ההערכה נרצחו עד אז יותר מחצי מיליון יהודים. שיטה זו התבצעה בבורות הריגה- המוני יהודים רוכזו במרכז היישוב בטענה שהם מובלים לעבודות כפייה. משם נלקחו ברגל או במשאיות למקום מבודד ואולצו לחפור בעצמם את הבורות לפני הירי. הם נורו כשהם ערומים ופניהם כלפי הבור. (הטבח בבאבי יאר- 35,000 יהודים).

    • גל הרציחות השני מסוף 1941 ועד קיץ 1942, בדרך זו נרצחו כ-400,000 יהודים.קבוצות של יהודים הוכנסו לתא המטען של משאית כשהאגזוז הוכנס פנימה. המשאית נסעה כ-3 ק"מ וכך הם נחנקו. המשאיות הובילו את הגופות ליער שם הן נקברו ונשרפו מאוחר יותר (סתיו 1941, הקמת מחנה חלמנו).

  • ועידת ואנזה, 20 בינואר 1942: כונסה כדי לתאם בין כל המוסדות והגופים את מלאכת השמדת העם היהודי. בעקבות הצורך בהכנות טכניות וארגוניות לרצח 1 מיליון יהודי אירופה ובשל הקשיים שנתגלו בהשמדת היהודים במהלך מבצע ברברוסה ומאחר ומבצע הרצח עמד להתרחב היה צורך לשתף קבוצות נוספות בתהליך. התכנסות הועידה מעניקה "אור ירוק" לביצוע הפתרון הסופי- חיסול הגטאות והעברת היהודים למחנות השמדה. התהליך יתבצע באופן מהיר, חשאי ויעיל, תוך ניצולם הכלכלי של היהודים לפני המתתם. מטרות הועידה:

  • ועידת ואנזה, 20 בינואר 1942: כונסה כדי לתאם בין כל המוסדות והגופים את מלאכת השמדת העם היהודי. בעקבות הצורך בהכנות טכניות וארגוניות לרצח 1 מיליון יהודי אירופה ובשל הקשיים שנתגלו בהשמדת היהודים במהלך מבצע ברברוסה ומאחר ומבצע הרצח עמד להתרחב היה צורך לשתף קבוצות נוספות בתהליך. התכנסות הועידה מעניקה "אור ירוק" לביצוע הפתרון הסופי- חיסול הגטאות והעברת היהודים למחנות השמדה. התהליך יתבצע באופן מהיר, חשאי ויעיל, תוך ניצולם הכלכלי של היהודים לפני המתתם. מטרות הועידה:

  • חיסול הגטאות (אקציות): מאביב 1942 החלו הגרמנים במבצעים לחיסול הגטאות ושליחת יהודים למחנות השמדה. ללא הודעה מוקדמת או באמצעות התראה קצרה, תוך הסתייעות במשטרה היהודית, במשטרה הפולנית וכוחות עזר אוקראינים הקיפו אנשי הס.ס מס' רחובות, חטפו אנשים ברחוב וחדרו לבתים והוציאו את היהודים בכוח והובילו אותם לכיכר השילוחים. במקביל נערך מצוד אחר המסתתרים. בורשה הוצעו כיכר לחם ו-3 ק"ג ריבה למי שיגיע מרצונו לכיכר השילוחים. כדי למנוע התנגדות נאמר ליהודים כי הם נוסעים להתיישבות מחדש במזרח, הותר להם לקחת מזוודה במשקל 15 ק"ג ובמערב אירופה יהודים אף נדרשו לקנות כרטיס נסיעה. היהודים הובלו בקרונות משא של בהמות ורבים מתו בדרך מחוסר בחמצן או במים. עד סוף 1942 חוסלו מרבית הגטאות בפולין. באוגוסט 1944 חוסל הגטו האחרון- גטו לודג', יהודי הגטו הובלו להשמדה בחלמנו ובאושוויץ.

  • ההשמדה משתכללת- אושוויץ בירקנאו: עד סוף 1943 נסגרו מחנות ההשמדה שהוקמו במבצע ריינהרד ואושוויץ הפך לאתר ההשמדה המרכזי. אושוויץ בירקנאו הוקם ב-1940 כמחנה ריכוז לאסירים פולנים. ב-1942 החלו להגיע אליו טרנספורטים של יהודים שעד מהרה הפכו להיות הרוב במחנה. כ-20% מהיהודים שהגיעו לאושוויץ נבחרו להישאר בחיים ולצאת לעבוד בעבודות שונות. ההשמדה באושוויץ נעשה גם היא בתאי גזים. דרך פתחים בתקרת התאים הוחדרו כדורי ציקלון בי- גז שבמגע עם האוויר הפך לרעיל. מתאי הגזים הועברו לקרמטוריומים, תנורים שפעלו בחום גבוה, ע"י אנשי הזונדרקומנדו.

דרכי הלחימה של יהודים בתקופת הפתרון הסופי:

לוחמה בגטאות- מבחינת היהודים בגטאות מרד נגד הנאצים משמעותו אחת – מות לכל יושבי הגטו. לכן נמנעה המרידה וההתארגנות לה עד שהיה ברור לגמרי כי הנאצים מתכוונים לחסל את כל היהודים. ראשית ההתנגדות לנאצים הייתה רק כאשר הבינו שהם עומדים בפני השמדה שיטתית. המידע שהגיע לגטאות מסוף 41 על פעולות הרצח של היהודים בבורות הירי במזרח, במחנה ההשמדה חלמנו, ומאביב 42 ככל שרבו האקציות בגטאות, צומצמו גבולות הגטו וגדל היקף המשלוחים למחנות ההשמדה, החלה ההתעוררות למרידה פעילה שנבעה מההחלטה - אם נגזר למות מוטב למות במאבק גאה ולא כצאן מובל לטבח. המרד היה גם הדרך לנקום בנאצים על טבח היהודים. חברי תנועות הנוער הם שהיוו את הבסיס למרד, הם שפעלו בתוך הגטאות מרגע הקמתם. הם הפכו להנהגה הצעירה שהתייצבה מול ההנהגה הבוגרת (היודנראט) חסרת האונים, תנועות הנוער הציעו אלטרנטיבה של התנגדות. עיתונות המחתרת של המפלגות היהודיות ושל תנועות הנוער היו מקור אינפורמציה יחיד והביאו ידיעות על הנעשה בחזיתות המלחמה. במקביל חברי תנועות הנוער הגישו עזרה, יצרו קשרים בין הגטאות השונים, הבריחו צעירים מעבר לגבור לארצות ניטרליות תוך סיכון רב של חייהם.

הקשיים והדילמות של המורדים:

  • הסיכוי לחיות: היהודים בגטאות עשו הכל כדי לשרוד בחיים. רבים האמינו שישוחררו ובמיוחד על רקע הידיעות של תבוסת הגרמנים בחזיתות השונות. הסיכוי לחיות גבר על שיקולי הרצון למרוד. הקו שנקטו ראשי היודנראט כמו בלודג', של הצלה באמצעות עבודה, התקווה שמחסור חמור בידים עובדות ובמוצרים לתעשיית המלחמה הגרמנית יאפשר להציל את הגטו או חלק ממנו ע" ההשתלבות במערך העבודה.

  • לחימה חסרת סיכוי: המורדים ידעו שאין כל סיכוי לנצח את הגרמנים. היו ויכוחים רבים בין המורדים האפשרות שמרידה תוביל למוות בטוח לבין האפשרות שהמלחמה תסתיים בהקדם והיהודים ינצלו. ברוב המקרים הוחלט שהמרד יפרוץ כאשר יובהר מעל לכל ספק שהרגע המכריע הגיע ואין כל ברירה פרט למרד.

  • מחסור בנשק ובאמצעים: הבידוד היהודי בגטו, עוינות האוכלוסייה המקומית, העדר שתוף פעולה של המחתרת המקומית – הפולנית במיוחד ארמיה קריובה (צבא העם), גרמו לקשיים בהשגת נשק ואמצעי לחימה. המחתרות היהודיות היו הגוף האנטי-נאצי היחיד באירופה הכבושה שלא קבל נשק כלשהו ממקורות חוץ. נאלצו להבריח נשק מחוץ לחומות אל תוך הגטו, תוך כדי יציאה ממנו.

 

  • תחושת ייאוש: הידיעה שסיכויי ההצלחה של המרד אפסיים גרמה לתחושת ייאוש וחוסר רצון לנקוט צעדים נגד הנאצים. מנהיגי המרד התקשו לאתר יהודים שיסכימו ללחום בגרמנים.

  • אוכלוסייה עוינת: המורדים ידעו שלא יוכלו לצפות לעזרה מהאוכלוסייה המקומית, גם בגלל חוסר אהדה ליהודים וגם בגלל היותה כבושה ונתונה במצוקה.

  • הניתוק בין הגטאות והפיקוח הגרמני: מנע אפשרויות של תיאום עמדות והעברת מידע שוטף, בין המחתרות שפעלו בגטאות השונים, ועל הקמה והתארגנות מחתרתית בתוך הגטו.

ייחודו של מרד גטו ורשה:

  • כל יושבי הגטו שתפו פעולה עם המורדים, כולם ירדו למחתרת ונשמעו להוראות אי"ל.

  • חברי אי"ל הנהיגו את המרד- מרד מתוכנן ושיטתי. במשך חודשים נאגרה תחמושת ואמצעי לחימה אחרים, מזון, מים, תרופות, התאמנו בלוחמה עירונית. הגטו נחלק לאזורי לחימה בראש כל אזור הועמד מפקד שהיה כפוף לאנילביץ'.

  • המרד הארוך ביותר- כ-5 שבועות. הגרמנים התקשו לגבור על המורדים. נעזרו בכוחות צבא גדולים, בהפצצות מהאויר וראו בכך יעד צבאי מבוצר לכל דבר כמו לחימה בחזית נגד צבא גדול ומאורגן.

  • הנזק לגרמנים היה רב- עשרות גרמנים נהרגו במהלך שבועות המרד והקושי שלהם לחסל את המרד.

  • המרד הביא לשינוי ביחסה של המחתרת הפולנית האהדה מצד הפולנים הביא אצלם לשינוי תפיסה שאפשר למרוד בגרמנים וכעבור כשנה ושלושה חודשים ב- 1 באוגוסט 44 פרץ המרד הפולני שנחל תבוסה קשה.

הלחימה הפרטיזנית- פרטיזן-אוהד, נאמן. השימוש במונח לוחמים שיצאו להלחם בצבא הכובש הנאצי מתוך נאמנות למולדתם ולמשטרם. הפרטיזנים השתייכו לארגוני מחתרת אנטי-נאציים שהוקמו החל מאמצע 1942. הם פעלו כיחידות קטנות שהסתתרו ביערות, יצאו לפגוע בנקודות תורפה של הגרמנים באזורים הכפריים. כמו פיצוץ מסילות ברזל, רכבות, גשרים, שוד של מזון, ציוד, דלק, נשק, רכבים, רצח חיילים, פשיטות על מחנות צבא גרמנים ועוד. היו יהודים שהתחזו לגויים וכך הצליחו להתקבל לשורות הפרטיזנים. עם הקמת הפיקוד הפרטיזני במוסקבה, הוסדרו פעולותיהן של היחידות השונות ונאסרה אפליית היהודים שהשתייכו ליחידות הפרטיזנים שהיו תחת המסגרת המאורגנת. בעיות בלחימה הפרטיזנית:

  • יש קושי להגיע ליערות. זאת יכולים לעשות רק הצעירים. ובכך מפקירים את הזקנים והילדים הנותרים בגטו. ויאלצו לחיות עם הידיעה והאשמה שנטשו בגטו את משפחתם המיועדת למות

  • יהודים שלא יצליחו להתקבל ליחידות פרטיזניות חייהם ביער יהיו להפקר, יארבו להם גרמנים, שוטרים, איכרים ופרטיזנים לא יהודים.

  • יחידות פרטיזניות סרבו לקבל לשורותיהן יהודים ללא רובה. קרה גם לא אחד שיהודים שהגיעו ליער נשדדו ע"י יחידות פרטיזניות. היו גם גילויים אנטישמים רבים נגד הפרטיזנים היהודים.

  • לחימה פרטיזנית זקוקה לתנאים טופוגרפיים מתאימים כמו שטחי יער עבות, ביצות, הרים. היהודים חסרים תנאים אלה במרבית הארצות. שטחי מרכז פולין דלים בשטחי יער סבוך. בחלק המזרחי וברוסיה התנאים ללחימה מסוג זה טובים יותר. אבל דוקא באזורים אלה, האוכלוסייה שנאה את קבוצות הפרטיזנים היהודיות, שיתפה פעולה עם הנאצים, הלשינה והסגירה יהודים רבים. ובכך תרמה לחיסולם.

מרידות במחנות ההשמדה- במרד במחנות ההשמדה לא היו שיקולים לאומיים, כפי שהיה בגטאות. רצון המורדים במחנות היה לשרוד בכל מחיר. הם ידעו שזה הסיכוי היחיד שלהם להישאר בחיים. במחנות מרדו האסירים היהודים עצמם, לבדם ללא תמיכה. תנאי המרידה במחנות ההשמדה היו קשים בהרבה מאלה שהיו בגטאות. הקושי להשיג נשק, ואם כבר הושג, או תחמושת/אבקת שריפה לא היתה אפשרות להסתירם. הגרמנים ערכו בדיקות מדוקדקות, הרבו לחפש, היה חשש ממלשינים, או גילוי תחמושת בביקורות שוטפות. תנאי הקיום הקשים. רעב ממושך, חולשה פיזית, פצעים, מחלות, הטרור ועבודות הכפייה, יצרו גם רפיון וחוסר יכולת להעז ולמרוד.

לדוגמא המרידה במחנה בירקנאו (אושוויץ 2): בקיץ 1944 כאשר התמעטו המשלוחים, הבינו אנשי הזונדרקומנדו כי סופם קרב. הנשים, שעבדו במפעל לייצור נשק, נהגו להבריח אבקת שריפה בבגדיהן התחתונים. את אבקת השריפה העבירו לאנשי הזונדרקומנדו שפוצצו את קרמטוריום 3, פרצו את הגדרות וניסו להמלט. במרדף אחריהם הנאצים הרגו את כולם.

נושא הרחבה: נושאים נבחרים מתולדות ישראל והעמים:

פרק 2: היריבות בין ארה"ב לברה"מ וראשית המלחמה הקרה:

המלחמה הקרה- המושג ניתן ע"י ברנארד ברוך מדינאי יהודי-אמריקאי. עימות בין שני הגושים הגדולים בעולם עם תום מלחה"ע ה-2 שהתעצם כאשר ארה"ב ובריה"מ הפכו למדינות החזקות המבקשות להנהיג את העולם והשפעתן על מדינות העולם היתה מכרעת.

הגוש המערבי: הדמוקרטי, הקפיטליסטי (הפלורליסטי) - ארה"ב והמדינות שתמכו בה.

הגוש המזרחי: הקומוניסטי (הטוטליטרי)- ברה"מ ומדינות מזרח אירופה ואחרות שהזדהו אתה או נשלטו על ידה.

עימות זה לווה בחשדנות הדדית, פעולות ריגול, תחרות על מוקדי כוח, השפעה ועוצמה, מרוץ חימוש, פיתוח האטום, מרוץ לחלל ואיומים צבאיים.

באירופה- התנהלה מלחמה קרה ללא התנגשויות צבאיות.

מחוץ לאירופה- העימות הבין גושי הפך למלחמה מקומית כמו בקוריאה ובויטנאם.

המאבק בין הגושים היה מאבק אידיאולוגי, פוליטי וצבאי. לא היה שימוש בנשק חם בין שתי המדינות, אלא התנהל במהלכים מדיניים, כלכליים ואירועי לחימה מקומיים.

שורשי המלחמה הקרה נעוצים בשנת 1919 עם עלית הקומוניזם והקמת ארגון הקומינטרן שמטרתו היתה הפצת המהפכה הקומוניסטית בעולם באופן שיטתי.

המערב חתר להביא להדחת הקומוניזם כאשר התערב ונלחם כנגד "הצבא האדום" ב"מלחמת האזרחים" שהתרחשה ב- 1918 לאחר "המהפכה הבולשביקית". מגמה זו המשיכה גם בזמן מלחה"ע ה-II וניתן לראותה במס' מוקדים- הועידות השונות שהדגישו את הפער בין ברה"מ למערב, אי שיתוף ברה"מ במהלך הטלת פצצת האטום על יפן והשתלטותה על מדינות מזרח אירופה בסיום המלחמה. בעוד ארה"ב סייעה לשקם את אירופה המרכזית והמערבית (תוכנית מרשל), ברה"מ התנגדה לתוכניות שיקום אמריקאיות בשטחים שבשליטתה.

ברה"מ יצרה חיץ בין המזרח הקומוניסטי לבין המערב הדמוקרטי שחצה את אירופה - כדברי צ'רציל "מסך ברזל", כדי למנוע חדירת רעיונות מערביים לשטחי שליטתה ומניעת בריחתם של תושבי המדינות למערב.

המלחמה הקרה נבעה כתוצאה מהמאבק הכלכלי הקפיטליסטי של ארה"ב ורצונה להפוך את העולם לאמריקאי שבו שולט הכסף והרווח, זו גם הסיבה שבקשה לשקם את כל אירופה בכסף אמריקני בלבד. הרוסים דחו הצעה של טרומן, הנשיא האמריקאי, לשתף פעולה בפיקוח משותף על ייצור פצצות אטום, יצירת ברית משותפת כנגד תוקפנות גרמנית בעתיד, או לקחת חלק בתכנית השיקום הכלכלית האמריקאית.

 

ביטויי היריבות בין המעצמות בשנות ה-40 וה-50:

ועידות יאלטה ופוטסדאם- 1945: בועידת יאלטה הנושאים של גורל פולין וחלוקת גרמניה לאיזורי השפעה היו המוקד לחילוקי הדעות בין שתי המעצמות. בועידת פוטסדאם, גבר המתח (והלחץ על ארה"ב) משום שברה"מ כבר שלטה בכל דרום ומזרח אירופה אולם ארה"ב הפסיקה את הסיוע (ניתן במסגרת מדיניות החכר והשאל) ונוכחות של צבאה בשטחי הכיבוש הרוסי (ברלין) גרמו לסטאלין להקשיח את עמדותיו בועידה, ממנה יצא כמנצח. ההחלטות גבולות פולין, משטרה ומשטר שאר מדינות מזרח אירופה התקבלו בהתאם להצעה של סטאלין, ארה"ב לא מצליחה לסכל את התפשטותו של הקומוניזם.

"הדמוקרטיות העממיות": 1945-1948- הוקמו במדינות מזרח אירופה ששוחררו ע"י ברה"מ במהלך המלחמה. בשלב הראשון הוקמו ממשלות זמניות, שהורכבו מהמפלגות הליברליות והסניף הקומוניסטי המקומי (היה כפוף ישירות למוסקבה), עד לקיומן של בחירות. בשלב השני (1947), התקיימו בחירות שנערכו תחת טרור של הצבא האדום והמפלגות הקומוניסטיות זכו ברוב מכריע. בשלב השלישי (1948), החל סטאלין בתהליך טיהור בתוך המפלגות הקומוניסטיות המקומיות ומינה נציגים מטעמו.

ברך זו, ביצר סטאלין את משטרו, הרחיב את גבולות המהפכה הקומוניסטית והקטין את הסכנה של חדירה מהמערב. הוא ניצל את הכלכלות המשוחררות, את המשאבים וכוח האדם והעבירם לברה"מ לביסוס כלכלתה.

יצירת "מסך הברזל", 1946- מושג שהובע ע"י ווינסטון צ'רצ'יל ומתייחס לחומה החוצצת בין ערי הבירה החשובות של מרכז ומזרח אירופה הנתונות תחת השפעה ופיקוח סובייטי. המושג מדגיש את העוינות הרוסית כלפי המערב, ואת החשש מבריה"מ שמעברו השני של מסך הברזל שמאחוריו מתהווה כוח אדיר. המסר- שתוף פעולה בין בריטניה וארה"ב לנוכח האיום הקומוניסטי.

דוקטורינת טרומן, מרץ 1947- עקרונות התוכנית: הדרך לשמירה על הדמוקרטיה טמונה בחיי רווחה, חופש מכפייה, ביסוס שלטון על רצון העם, שמירה על חופש הביטוי והפרט ודחיית עריצות פוליטית. הזרעים למשטר טוטאליטרי ניזונים מעוני, מחסור ומתסכול חברתי. כדי שהחברה לא תסבול מתסכול ותלך אחריה מנהיגיה כעדר, יש לגרום לה לחיות חיי רווחה.

אחרי מלחה"ע ה-II התגברו הכוחות הקומוניסטיים ביוון וטורקיה והמדינות עמדו בפני מלחמת אזרחים. ברה"N התערבה מתוך שאיפה לעורר מהפכה קומוניסטית. תגובת ארה"ב לצעד זה היתה סיוע כספי גדול מתוך אמונה בקיום עקרונות הדוקטורינה.

תוכנית מרשל, יוני 1947- נהגתה בגלל המצב הכלכלי הירוד והרס התשתיות באירופה שלאחר מלחה"ע ה-II. התוכנית הציעה תמיכה כספית מארה"ב בתמורה להזדהות מוחלטת עם הקו האידיאולוגי שלה. מדינות מערב אירופה, פולין וצ'כוסלובקיה נענו להצעה אך בעוד השתיים האחרונות נסוגו בגלל לחצו של סטאלין, מדינות מערב אירופה נהנו מ-12 מיליארד דולר שהוזרמו במשך 4 שנים וסייעו להשתקמות מהירה.

התוכנית יוצרת תלות מוחלטת של מדינות מערב אירופה בארה"ב ומונעת את התפשטות הקומוניזם למדינות נוספות. ברה"מ מגיבה בגינוי ובשלילה מוחלטת של התוכנית המעמיקה את הפער והקרע בינה לבין ארה"ב.

פרק 3: המאבק של היישוב היהודי ושל הת"צ להקמת מדינה יהודית עצמאית:

עמדת בריטניה וארה"ב בנוגע לבעיית הפליטים והעקורים באירופה:

מדיניות בריטניה- בשנת 1945 היה מהפך שלטוני בבריטניה ומפלגת הלייבור תפסה את השלטון. בעודה באופוזיציה נקטה המפלגה בקו פרו ציוני, בו הת"צ קיוותה שתמשיך לנקוט. אולם, תקוות אלה התבדו במהרה.

ארנסט בווין, שר החוץ הבריטי, נקט במדיניות אנטי- ציונית חריפה ובהצרה לפני הפרלמנט טען כי לא קיימת בעיה כלל יהודית אלא ספציפית של יהודי אירופה בעקבות הנאציזם. אולם, לטענתו, עם חיסול הנאציזם נגמרה הבעיה של יהודי אירופה, הם אינם זקוקים למחסה ואת הבעיה יש לפתור בארצות מוצאם ביבשת. בנאומו, הוא מדגיש את המחויבות הכפולה של הבריטים כלפי הערבים והיהודים בא"י ולכן מציע כי יש לערב את מדינות ערב במציאת פתרון לשאלת א"י. בנוסף הצהיר כי בריטניה תמשיך לנקוט במדיניות הספר הלבן- הגבלת העלייה, דיכוי המחתרות היהודיות ואכיפת חוק הקרקעות. בנאומו מזמין בווין את ארה"ב להתערב בנעשה במזה"ת.

מדיניות ארה"ב- הנשיא טרומן ראה בבעיית הפליטים בעיה מוסרית שיש לפתרה, כמו כן היוו הפליטים נטל כלכלי על הצבא האמריקני. עשרות אלפי פליטים יהודיים שהו בבסיסי הצבא האמריקני גרמניה. במקביל הפעילה יהדות ארה"ב לחץ ציבורי רב על ממשלת ארה"ב לפעול למען הפליטים היהודיים והיה ללובי היהודי אמריקני משקל רב בקבלת ההחלטות הפוליטיות. מחד הממשל האמריקני התנגד להקמת מדינה יהודית בא"י, גם בשל המלחמה הקרה שענייניה דחופים יותר, ומאידך היה מוכן לפעול למציאת פתרון הולם לשאלת העקורים.

דוח הריסון, נובמבר 1945: דוח שבדק את בעיית הפליטים והעקורים היהודים. נשלחו שליחים הן למחנות הפליטים באירופה והן למזה"ת, לבדוק את הפתרונות האפשריים. הפתרון שהדוח העלה הוא העברתם המיידית של 100 אלף פליטים יהודים מאירופה לא"י. בעקבות המלצה זו, פנה טרומן לראש ממשלת בריטניה לאפשר העלאת הפליטים היהודים לא"י וזה התנגד לפתרון (בהתאם למדיניות הבריטית של הספר הלבן).

הועדה האנגלו-אמריקאית, 1946- ועדה משותפת, שהוקמה בהצעת הבריטים שתחקור את בעיית א"י ותמליץ לשתי הממשלות דרכים לפתרון בעיית העקורים בפרט ובעיית א"י בכלל.

לאחר סיור במחנות פליטים באירופה, סיור בא"י ומפגש עם נציגים יהודים וערבים בארץ, הגיעה הועדה למסקנות הבאות:

  • א"י היא היעד היחיד לפליטים היהודים ויש לכבד שאיפתם לעלות לא"י ולהתיישב בה. בשלב זה א"י אינה מסוגלת לקלוט מספר כה גדול של עולים באופן מיידי ולכן יעלו 100 אלף פליטים והשאר יועברו לבריטניה ולארה"ב.

 

  • יבוטלו כל הגבלות הספר הלבן ה-3

  • א"י תהיה מדינה מעורבת יהודית וערבית. בריטניה בעלת המנדט על א"י תסייע לשמור על זכויות שוות של שני העמים.

היהודים שללו את הדוח משום שטענו שזוהי נסיגה מהצהרת בלפור ומטופס המנדט ותבעו הקמת מדינה יהודית נפרדת.

הערבים אף הם שללו את האפשרות של מדינה מעורבת ותבעו מדינה נפרדת.

הבריטים הסתייגו מההצעה לקליטת כמות גדולה של פליטים בא"י. דרשו בצד מימוש התוכנית התפרקות מנשק של היישוב העברי. הבריטים מחמירים בפיקוח העלייה לא"י, מפעילים לחץ על מדינות אירופה שימנעו מספינות מעפילים להפליג מתחומן ומשלחים ספינות המגיעות לא"י למחנות מעצר בקפריסין.

המאבק בבריטים- תנועת המרי העברי:

תנועת המרי העברי- כלל את 3 המחתרות (הגנה, אצ"ל, לח"י) ופעלה בין נובמבר 1945 ליולי 1946 בפעולות צבאיות כנגד מטרות בריטיות תוך מאבק משותף. התנועה נוהלה בידי ועדה- ועדת איקס שאישרה את הפעולות הצבאיות. המחתרות שמרו על עצמאותן בהשגת נשק וציוד לחימה. התנועה איחדה את כל מרכיבי היישוב היהודי בארץ תוך התעלות מעל המחלוקות וקיבלה את מרותו של הקונגרס הציוני.

פעולות של תנועת המרי העברי:

  • פיצוי רדארים (על הר הכרמל), מבני משטרה (גבעת אולגה) ומחנות צבא

  • הרס שדות תעופה צבאיים ופגיעה במטוסים על הקרקע

  • ליל הרכבות- אנשי הפלמ"ח פוצצו מסילות ברזל בכ-200 נקודות ברחבי הארץ

  • הפריצה למחנה המעצר בעתלית- כ-200 מעפילים הועלו על משאיות והובלו לקיבוצי הסביבה

  • ליל הגשרים (יוני 46')- פיצוץ 14 גשרים של רכבות וכבישים שקישרו את א"י לשכנותיה

בתגובה (ליל הגשרים) החריפו הבריטים את יחסם כלפי הישוב בארץ. 29 ביוני 1946, "השבת השחורה", הבריטים הטילו מצור על הערים והיישובים, ניתקו חשמל וטלפון וערכו מעצרים המוניים והחרמות של נשק. 15 אלף חיילים בריטים וכלבי גישוש השתתפו במצוד אחר ראשי תנועות ההתנגדות. נתגלו סליקים (יגור) של המחתרות ונתפסה רשימת שמות של חברי ההגנה.

היישוב הופתע מהתגובה המהירה של הבריטים אך עמד איתן וסרב לשתף עימם פעולה.

התפרקות תנועת המרי העברי: בעקבות השבת השחורה החלו חברי התנועה לתכנן את פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים. נשיא ההסתדרות הציונית הד"ר חיים וייצמן ואנשי ההגנה, שהיוו את הפלג המתון יותר היו נגד הפעולה שלא הצליחה לקבל אישור בועדת איקס. המלון פוצץ בכ"ז- 25 בריטים, 17 יהודים ו-40 ערבים נהרגו בפעולה שזכתה לגינוי חריף של מרבית אנשי היישוב וגרמה להתפרקות של תנועת המרי העברי.

מאבק רצוף- הדרך בה נקטו תנועות האצ"ל והלח"י. מאבק אלים, להכות בריטים ללא הרף עד שיעזבו את הארץ. במסגרתו, פגיעה במחנות צבא, חבלה בצינור הנפט ופיצוץ בתי הזיקוק בחיפה, החדרת מכוניות תופת ומוקשים למקומות חיוניים לבריטים, תפיסת בני ערובה בריטים, תליית 2 קצינים בריטים. הפריצה לכלא עכו היה גולת הכותרת של מעשיהם. אנשי האצ"ל התחפשו לחיילים בריטים פרצו למבצר עכו במהלך הפריצה נמלטו 41 אסירי המחתרת ועוד 210 ערבים שישבו בכלא. שלושה מהפורצים שנתפסו נידונו למות.

מאבק צמוד- הדרך בה נקטה תנועת ההגנה, להכות בבריטים בצמוד למטרות המאבק. במסגרתו, פגיעה במתקנים בריטים כמו תחנות רדאר או משטרה שמונעים עליה או התיישבות. אנשי ההגנה האמינו כי דרך זו תזכה את הישוב בתמיכת דעת הקהל העולמית. על הישוב להוכיח שמאבקו צודק ומוסרי ולכן יש להימנע מפגיעה מכוונת בחיילים הבריטים. לנסות ולהידבר עם הבריטים ולהגיע למ"ו עמם.

מאבק בתחום ההעפלה- עם תום מלחמת העולם ה-2 החלה תקופת ההעפלה הגדולה לא"י. עשרות אלפי יהודים ניצולי מחנות הריכוז וההשמדה חיפשו דרך להגיע לא"י. אנשי המוסד לעליה ב' חברי "ההגנה" ארגנו את מבצעי העלייה- ציוד האוניות במזון, בקשר אלחוטי, לקשור קשרים עם השלטונות המקומיים, לארגן ההורדה בחופי הארץ, ליצור מערכת הטעיה כדי שלא יתפסו, להתגבר על חוקי ההעפלה החמורים בים, להתגבר על מחסור חמור בספינות וכו'. הפלמ"ח הקים פלוגה ימית פלי"ם- שאנשיה התמחו במקצועות ימיים והביאו עולים.

הבריטים עשו מאמצים רבים למנוע עלייה- הפעילו לחץ על מדינות אירופה למנוע את הפלגת הספינות מנמלי הבית, משחתות בריטיות ארבו לספינות בתחום המים הטריטוריאליים של א"י וגירוש המעפילים לקפריסין.

סיפור האונייה אקסודוס: יצאה מצרפת ביולי 1947 ועליה למעלה מ-4,500 מעפילים. משחתות בריטיות חיכו לספינה מחוץ למים הטריטוריאליים של א"י וגררו אותה בכוח לנמל חיפה. הנוסעים הועלו על ספינות גירוש בריטיות שהפליגו חזרה לצרפת. הנוסעים התנגדו בכל בכוח להורדתם ואחרי 24 ימים הפליגו הספינות לנמל המבורג שבגרמניה שם נגררו המעפילים החוצה ע"י חיילים בריטים.

מאבק בתחום ההתיישבות- כדי לקבוע עובדות בשטח שיהוו את גבולות המדינה העתידית. ההתיישבות גם היוותה מענה לצרכי ביטחון ומניעת ניתוק של ישובים מבודדים, ע"י יצירת רצף התיישבותי. מאבק בספר הלבן ה-3 ובחוק הקרקעות.

לדוגמא הקמת 11 הנקודות שבנגב: אוקטובר 1946, 11 מצפים מוקמים בנגב במתכונת חומה ומגדל. מבצע ההתיישבות הגדול ביותר של היישוב היהודי, הפגנת כוח אל מול הבריטים והערבים. קובע עובדות בשטח לאור תוכנית מוריסון וגריידי להשארת הנגב בשליטה בריטית.

מאבק בתחום המדיני- הפעלת דעת הקהל העולמית כנגד האכזריות הבריטית ומצב הפליטים באירופה, הסכמה לדון בתוכנית החלוקה, הפעלת לחץ על בריטניה למימוש ההתחייבויות בהצהרת בלפור ובטופס המנדט.

הדיון באו"ם בשאלת א"י:

בפברואר 1947 מודיע שר החוץ הבריטי, בווין, כי בריטניה החליטה להעביר את שאלת א"י לדיון באו"ם. נימוקי בריטניה להחלטה:

  • כישלון כל הועידות- אנגלו-אמריקאית, מוריסון גריידי ושיחות לונדון

  • המשך המנדט- בריטניה חשבה שהאו"ם שהיה טרוד באותה התקופה בעניינים שקשורים למלחמה הקרה לא יוכל לטפל בשאלת א"י ובריטניה תמשיך את המנדט.

  • בריטניה חיפשה דרכים לעזוב את א"י מבלי לפגוע בקשריה עם מדינות ערב ולכן החלטות האו"ם לא יכולות להזיק לבריטניה.

  • מוצא של כבוד לבריטניה בעקבות אי היכולת שלה להתמודד מול מחתרות היישוב היהודי.

  • בריטניה קיוותה לזכות באהדת ארה"ב בכך שתעביר את ההחלטה לאו"ם.

  • המשך המנדט היווה נטל כלכלי וצבאי שיעורר זעם בקרב העם הבריטי.

האו"ם ממנה וועדה שנקראת ועדת אונסקו"פ - הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל. חברי הועדה היו המדינות הבאות: אוסטרליה, קנדה, הולנד, שוודיה, צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה, הודו, איראן, אורוגוואי, גואטמלה ופרו. הועדה ביקרה במחנות העקורים באירופה ובא"י. בסיורם בארץ התרשמו ממפעל ההתישבות הקבוצים, המושבים בנגב ובערבה. בפגישתם עם בן גוריון הבינו שארגון ההגנה הכרחי לבטחון הישוב והתמודדותו מפני התקפות הערבים ואמצו הקו שלא לפרק ארגון זה כדרישת הבריטים. חברי הועדה גם זועזעו מהוצאתם להורג של שלושה חברי אצ"ל ע"י הבריטים.הוגשו שתי מסקנות:

  • הצעת המיעוט- קבעה שיש להקים מדינה פדרלית יהודית ערבית עם בירה משותפת.

  • הצעת הרוב (8 מדינות)- דיברה על חלוקת א"י לשתי מדינות נפרדות. המדינה היהודית תכלול את מישור החוף, גליל מזרחי, עמק יזרעאל, באר שבע והנגב. המדינה הערבית תכלול את הגליל המערבי, יהודה, שומרון, והנגב המערבי. י-ם תהיה בפיקוח האו"ם ולאחר 10 שנים יערך דיון במעמדה. שתי המדינות יהיו קשורות בקשר כלכלי. תאושר עלייה של 150 אלף יהודים בשנתיים הראשונות. היהודים קיבלו את ההצעה אך הערבים דחו אותה.

הן ארה"ב והן ברה"מ הצביעו בעד ההצעה.

ברה"מ: תמכה בגירוש הבריטים מהמזה"ת (על רקע המלחמה הקרה הבריטים הם אויב). בנוסף קיוו כי בשל קיומן של מפלגות הפועלים בא"י תתפתח המדינה שבדרך למדינה קומוניסטית שתחזק את הגוש הקומוניסטי בעולם.

ארה"ב: יש רצון להיכנס לעמדת השפעה במזה"ת, במיוחד בקרב המעצמות הערביות בעלות הנפט. אולם, הבחירות המתקרבות גמרו לנשיא טרומן לנקוט בקו פרו ציוני משום שהיה זקוק לקול היהודי.

החלטת האו"ם, כ"ט בנובמבר 1947: האו"ם הצביע על תוכנית לחלוקת א"י לשתי מדינות. 33 מדינות הצביעו בעד, 13 נגד, 10 נמנעו ואחת נעדרה. החלטת האו"ם קבעה את הדברים הבאים:

המנדט הבריטי יסתיים באוגוסט 1948 (מאוחר יותר יתבררו שהוא עתיד להתפנות בפברואר 1948).

שתי המדינות יוקמו לא יאוחר מאוקטובר 1948, תהיה גישה חופשית לכל המקומות הקדושים ותהיה שמירה על זכויות המיעוטים בשתי המדינות.

ב- 30 בנובמבר פורצת מלחמת העצמאות.

יחידת גישור: המזה"ת ומדינת ישראל בשנות ה-50 וה-60:

מגמות איחוד ופיצול בעולם הערבי:

לאחר מלחה"ע II חלו במדינות המזה"ת הערביות שינויים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים משמעותיים והיחסים ביניהן נעו בין מגמות של איחוד או פיצול.

המדינות, שתפסו עצמן כחלק מהאומה הערבית הגדולה, שאפו להשתחרר מכל תלות במדינות המנדטוריות. הן נתקלו בקשיים באימוץ המשטר הדמוקרטי, שנגרמו מהיעדר מסורת דמוקרטית ומהרצון להשתחרר מהמעצמות הדמוקרטיות ששלטו בהן, ולכן בשיכרון העצמאות הקימו דיקטטורות. הדת שהייתה בעלת חשיבות רבה במדינות האיסלאם והיוותה דרך חיים, תרבות, צורך פוליטי ואידיאל, הובילה לויכוח בין השמרנים לבין השאיפות המודרניות-חילוניות: נוצרו מתחים בחברה הערבית.

מגמת האיחוד - שיגור נציגים דיפלומטיים, הצהרת משותפות, כינון בריתות ופעולות משותפות.

הגורמים למגמת האיחוד: מורשת משותפת, מסורתית תרבותית ולשונית: דת האיסלאם היא דת הרוב, התרבות הערבית המבוססת על הקוראן ועל מורשת הנביא מוחמד, השפה הערבית המקשרת בין המדינות. אויב משותף - מדינת ישראל. היחסים בינה לבין מדינות ערב החריפו - נחשבת לאויבת כל האומה הערבית.

ביטויי מגמת האיחוד:

  • הליגה הערבית- ברית של מדינות עצמאיות ומדינות בדרך לעצמאות. נוסדה בקהיר 1945, ביוזמת הבריטים. חברות בליגה: מצרים, ירדן, עיראק, סוריה, לבנון, תימן, ערב הסעודית. מועצת הליגה התכנסה בדרג של שרי חוץ או ראשי מדינות, בעיקר בקהיר. מטרות הליגה: הבטחת תיאומים פוליטיים, קשרים דיפלומטיים ושיתוף פעולה כלכלי, תרבותי, מדעי, רפואי וצבאי.

  • מרכזיותה של מצרים- המדינה המשפיעה ביותר בין מדינות ערב. עמדה בראש הליגה, קבעה את רוב הנהלים וריכזה את הנושאים החשובים. המנהיג עבד-אל-נאסר (עלה ב-1954), שהפך לבעל המעמד החזק ביותר מבין כל מנהיגי מדינות ערב, פיתח אידיאולוגיה שכונתה "תורת שלושת המעגלים": מצרים היא הגרעין, סביבה המעגל הערבי - המבטא את ההשתייכות לעולם הערבי, וסביבו המעגל האפריקני - מעל הזדהות יבשתי. המעגל החיצוני הוא מעגל האיסלאם - אחדות המוסלמים בכל העולם, המתבטא בעלייה למכה.

  • בריתות- כריתת בריתות על רקע צבאי בעיקר - ע"מ לענות על הצורך בהתעצמות צבאית ופוליטית. דוגמה: ברית בגדאד 1955 - חוזה הגנה בין עיראק לתורכיה, אליהן הצטרפו בריטניה, פקיסטן ואיראן במטרה לחסום חדירת הקומוניסטים למזה"ת.

מגמת הפיצול / פירוד - סכסוכים דיפלומטיים, פירוק בריתות, הפרת הסכמים. מאבקי כוח ויוקרה הקשו על האחדות במדינות ערב.

הגורמים למגמת הפיצול: לכל מדינה זהות שונה, מרכיבי לאומיות שונים כמו היסטוריה, סמל המדינה, שפות מקומיות, מנהגים ומסורת. פיצול עדתי - בכל מדינה מגוון עדות כמו עלווים, סונים, בדווים, שיעים, נוצרים, דרוזים ועוד. כל עדה שאפה להיבדל והקשתה על האחדות הלאומית הכלל-ערבית.

ביטויי מגמת הפיצול: בריתות נגדיות, כמו ברית שיזמה מצרים בינה לבין סוריה וערב הסעודית לשיתוף פעולה כלכלי ומדיני (עמדה נגד ברית בגדאד). איחוד נגדי בין ירדן לעיראק (1958) שנקרא "האיחוד הערבי" ובא כנגד הקע"ם (קהילייה ערבית מאוחדת) - הסכם איחוד מלא בין מצרים לסוריה בתחומי צבא ומדינה.

מלחמת סיני (מבצע קדש): סיבות והשפעות:

הסיבות שהניעו את מדינת ישראל לצאת למלחמה:

  • עסקת הנשק בין מצרים לצ'כיה וההודעה המצרית על מצב מלחמה עם ישראל, חתימת עסקת נשק סוריה-רוסיה, כניסת כוחות עיראקיים לירדן - כל אלה מהלכים שהפרו את איזון הנשק והיוו איום. ישראל העדיפה להקדים את המצרים לפני שיהיה להם יתרון צבאי.

  • ברית צבאית בין מצרים לסוריה.

  • סגירת מיצרי טיראן ותעלת סואץ בפני אוניות שהובילו מטענים לישראל ועצירת אפשרויות המסחר דרך ים סוף - שהסבו נזק כלכלי עצום לישראל.

 

  • הרצון להפסיק חדירת המסתננים ופעולות החבלה. הייתה תקווה שע"י מבצע צבאי ייפסקו ההסתננויות מכל מדינות ערב שיירתעו.

  • בריטניה וצרפת הבטיחו שהתקפת צה"ל תיחשב כפעולת מנע ולא כפלישה. בנוסף הן הבטיחו לספק כוח אווירי שיחפה על הפעולה הקרקעית של צה"ל.

הכנות למלחמה בתחום הצבאי: הרמטכ"ל משה דיין דאג להשגת נשק חדשני מצרפת תוך תיאום עם הצרפתים. מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס, הרמטכ"ל ושרי החוץ של בריטניה וצרפת קבעו תוכנית פעולה: צה"ל יתקוף בלילה של ה-29 באוקטובר 1956, ישתלט על התעלה, ישחרר אותה וידאג לפתיחת מיצרי טיראן. במקביל ישלחו הבריטים והצרפתים אולטימטום למצרים ויתבעו מהם לסגת מתעלת סואץ. אם לא ייענו לאולטימטום - בריטניה וצרפת יפעילו כוח צבאי.

מהלך המלחמה: ישראל פתחה במתקפה על סיני: גדוד צנחנים הוצנח כפעולת הסחה סמוך למעבר המתלה וכבש אותו לאחר קרב קשה, כעבור יום הצטרפו 2 גדודים נוספים שנעו ב-4 צירים:

  • ציר אילת-שארם-א-שייח' - השתלטו על מיצרי טיראן.

  • ציר אבו-עיגלה-איסמעיליה - עיר על גדות תעלת סואץ.

  • ציר רפיח-קנטרה - נעו עד תעלת סואץ ופעלו ברצועת עזה לחיסול הפדאיון.

  • ציר מעבר המתלה-ראס סודר-שארם א-שייח' - יצא במטרה לחבור אל הכוחות מאילת.

הצרפתים והבריטים כבשו את פורט סעיד, דרשו מישראל לסגת מהגדה ותפסו את עמדות צה"ל ("מבצע מוסקטייר"). כאשר הנשיא נאצר הודיע שלא יאפשר לכוחות זרים להשתלט על התעלה, הכוחות האירופאים הפציצו שדות תעופה מצריים. נאצר לא וויתר והטביע אוניות שהיו בתוך התעלה, ובכך הבריח את הכוחות הבריטים והצרפתים שחששו מאיומי המעצמות הגדולות. הצרפתים והבריטים הציגו הססנות, סרבול והעדר תוכניות מוגדרות.

תוצאות המלחמה:

  • עצרת האו"ם בראשות ארה"ב ובריה"מ תבעו מצה"ל לסגת לגבול הבינ"ל, כך גם הכוחות הבריטים והצרפתים.

  • מספר אבדות צה"ל היה 172, 1817 פצועים. למצרים מעל 1500 הרוגים.

השלכות המלחמה:

  • הניצחון הצבאי המזהיר הסתיים המפלה פוליטית

  • כוחות או"ם הוצבו בגבול ישראל-מצרים אך לא הצליחו להחזיק ברצועת עזה (המצרים כבשו אותה).

  • מיצרי טיראן נפתחו, אילת הפכה לעיר חיונית.

  • נתגלתה עוצמתו של צה"ל. ירדן, סוריה ולבנון נמנעו מלהתערב. חזרה תחושת המורל הלאומי.

  • פעולות הפדאיון הופסקו ל-10 שנים.

  • מעמדה הפוליטי של ישראל עלה - מדינות אפריקה רצו ליצור איתה קשרים.

  • יחסי ישראל-צרפת וישראל-בריטניה התהדקו. ארה"ב הגדילה הסיוע.

  • נאצר יצר קואליציה של מדינות ערב בראשותו שהכשירה ההכנות למלחמה הבאה (1967)

  • תעלת סואץ נחסמה ע"י האוניות שטבעו בה למשך שנים. הלאמתה בידי המצרים הפכה למצב קיים.

 

מתנות לגבר
רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: