בימי הסהר והצלב

פרק 2: לידתה של תרבות חדשה

הברברים משטלתים על ארצות המערב

במאות ה4,5 השטלתו הברברים על ארצות המערב, האובטרוגותים על איטליה, הויזיגותים על ספרד, הונדלים על צפון אפריקה, הבורגונדים והפרנקים על צרפת והאנגלים והסַקסיםעל אנגליה. זה קרה מכוון שהשליטים הרומים הזניחו את החלק המערבי וחיזקו את החלק המזרחי.

הברברים דיברו ניבים שונים של גרמניתץ בדרום אימצו את השפה המקומית, בצפון השפה הברברית היא השולטת.
לברברים לא הייתה אמונה אז הם מהר מאוד הפכו לקתולים

המילה הכתובה נעלמת מפני המילה המדוברת
רוב הברברים לא ידעו קרוא וכתוב. וכדי להתכתב עם שליטים אחרים ולגבות מסים ולכתוב פסקי דין הם היו נעזרים יודעי קרוא וכתוב מהאוכלוסיה המקומית.
הכנסיה הייתה כמעט המוסד היחיד ששמר על ידיעת הספר.

האיכר מאבדד את חירותו והופך לצמית

לעב אין זכות משפטית על גופו או על עמלו ובכל רגע האדון יכל למכור אותו.
בגלל שהצבא הפסיק לכבוש שטחים היה מחסור בידיים עובדות, הפתרון היה צווים קיסריים שאסרו על האיכרים לעזוב מקום מושבם ולהחליף מקצוע. האיכרים האלו נקראו צמיתים.

הם לא היו עבדים מכוון שהיו להם זכויות.

חיי היום יום בכפר

חיי היום יום בכפר היו קשים, צאת אנשים לעבודה היה עם הזריחה וחזרה היה עם השקיעה(משך יום ממוצע נמשך כ14 שעות). רחובות הכפר היו מוארים על לפידים מכוון שנרות שעווה היו יקרים מאוד, רוב בתי האנשים היו מעץ, רחובות הכפר היו מסריחים מאוד מכוון שבכל בית גרים סבים סבתות הורים וילדים, ומכוון שאין מערכת ניקוז היו עושים האנשים את צרכיהם ברחוב וכל השפכים היו זורמים ברחובות. האנשים חיו בבתים על מזרוני קש שורצי פשפשים והיו מחלות עור רבות. רוב האנשים סבלו מליקוי ראייה ונפילת מוגברת של שיניים. רוב התינוקות שנולדו לא שרדו ורק מעטים נשארו בחיים, הילדים התחילו לעבוד מגיל צעיר מאוד, ונחשבו לבוגרים ממש בגיל 14. את הבתים היו מאירים עם אש פתוחה ומכוון שלא היו ארובות כל הבית היה מלא עשן.

האיכרים מוצאים פתרונות לבעיות חדשות

בגלל המצב הקשה והביטחוני באירופה לא כל המוצרים הגיעו למדינה כדי שתספק את תושביה, האנשים התחילו לגדל בעצם יבול שלא נועד בכלל לאותו המקום. במאה ה-6 אירופה סבלה ממגיפות ומשינו משמעותי במזג האוויר. החורפים נעשו קרים מדי, והגשמים הכבדים השמידו חלק מהיבול. רוב התושבים החלו לעבוד הסיפוק מזון וגידול יבול ורק מעטים היו לוחמים ואנשי כנסייה וסוגים שונים של עבודות נעלמו מתוצאה זו.
במאה ה-8 החלו האיכרים לעבוד בשיטה חדשה הנקראת שיטת שלושת השדות, וכך היא עובדת: היו לוקחים שטח אדמה גדול מאוד ומחלקי אותו לשלושה חלקי יבול. חלק אחד ליבול חורפי, חלק שני ליבול באביב וחלק נח. וקח כל שנה שלישית צריך לתת לאדמה לנוח, רעיון זה היה יעיל ביותר באותה תקופה.

באימפריה הרומית לא היה נהוג לגדל דגנים, ובאותה תקופה היה צורך לגדל תבואה זאת ולכן היו צריכים לחרוש את התבואה ובמקום לחרוש אותה במרחשה קטנה כמו במאה ה-6 חרשו אותה עם 4-6 שוורים  מכוון שקשה לתמרן את השוורים הלוך ושוב בחלקות מרובעות קטונות, נהגו האיכרים לחרוש תלם אחד ארוך מקצה אחד לשני. שיטה זה איפשרה ניקוז טוב של מי גשמים בתעלות שבקצה השדה.
כל חלקה שהורכבה מכמה תלמים נקראה רצועת חריש. בין הרצועות לא הידה גדר ולכן השטה נקראה "השדה הפתוח".

הכנסייה הנוצרית שומרת על המסורת הרומית

הכנסייה הנוצרית שמרה על התרבות הרומית בזה שהיא היחידה ששמרה את המסורת הרומית שבו נשמרו השפה הלטינית, הטקסים, הסמלים, וכן ידיעת קרוא וכתוב.

הברברים התנצרו כקבוצה שכבשו את אירופה, והמשיכו לקיים טקסים רבים מן הדת הנוצרית העתיקה.

הכנסייה מתאימה את הנצרות לקהל הברברי

במאה ה-6 יצרו מנהיגי הכנסייה במערב גרסה פשוט יותר וברורה יותר של הנצרות, שתתאים לעולם שבו הם חיים.

פרק 7 : החברה הפיאודלית

למלך הברברי סמכויות מוגבלות

השליטים הברברים היו מפקדי הצבא. סביבם הייתה קבוצה של לוחמים. בסוף מלחמה המלך חילק את רוב השלל לו קצת פחות ללוחמים הקרובים אליו ומעט ללוחמים הפשוטים.
בכל עיניין חשוב היה צריך המלך לגייס אסיפת עם שבה השתתפו כל הגברים בניחורין.
כדי לחזק את שלטונו, נהג המלך לחלק מתנות לחבורת הנאמנים לו.

קרל הגדול מחדש את השלטון הריכוזי באירופה

הפרנקים היו מבין הברברים החזקים שהגיעו לאירופה. בסוף המאה ה-7 החלה אחת ממשפחות האצולה הפרנקיות לצבור יותר ויותר השפעה בחצר המלך. הייתה זו המשפחה הקרולינגית.

קרל מרטל(אחד מבני המשפחה) הביא ניצחונות בקרבות שונים.
קרל הביא לאפיפיור ממסעות הכיבושים שטחים שנקראים ממלכת האפיפיור. ובתמורה לכך האפיפיור הרשה לקרל להדיח את המלך מהמדינה ולעלות במקומו. כל העסקאות עם האפיפיור נתנו לקרל יתרון עצום מכוון שהוא היה יכול להיות מלך בכל מדינה נכבשת ע"י נתינת שטחים לאפיפיור.

קרל הגדול חילק את ממלכתו לאזורים, שבראשם עמדו מפקדי צבא. מעט לעת שלח קרל שליחים כדי לבדוק שהשליטים עושים את עבודתם ועדיין נאמנים לו.

בשנת 800 ביקש האפיפיור לאו ה-3 מקרל שיפטר מאויביו שבעיר רומא, קרל עשה את עבודתו והאפיפיור היה אסיר תודה והכריז על קרל כקיסר כנסיית פטרוס הקדוש.

המערכת הפיאודלית-

בשנת 814 שכאשר קרל הגדול מת הממלכה נקרעה: היורשים רבו על הממלכה והיו מלא פולשים ושודדים מוסלמים המלך לא כבש שטחים אז לא היה לו כסף להביא אז הוא הביא להם אדמות. נחלש שלטון המלך. ככל שנחלש הריכוזיות כל אדון היה "מלך" מקומי ונעשו קשרי נאמנות שנקראו "המערכת הפיאודלית".

המלך "הסניור הגדול" היה נותן קרקע לאביר "וסאל" טקס זה היה שהיה מניח את החרב על הכתפיים ואז הם היו מתנשקים – הומגיום.

וסאל היה יכול לקבל קרקעות מכמה אדונים. אך תמיד היו מלחמות פנימיות בלתי פוסקות. הוסאל של המלך יאכל להיות גם סניור בעצמו וגם שלו היו וסאלים שהיו וסאלים שניוניים.

הוסאלים השניוניים העדיפו את הסניורים שלהם ולא את המלך לפעמים. ולפעמים המלך היה בן שווים הקשרים בין הוסאל לסניור היו קשרים של מחויבות הדדית הסניור התחייב להגן על הוסאל והוסאל התחייב לשרת את אדונו במלחמות למשך תקופה של 40 יום שנה (אפילו לא יום אחד יותר). הוסאלים לא ראו עצמם כמשועבדים לו אלה כאל בני ברית. לוסאל הייתה אפשרות לצאת מהמחויבות מבלי לפגוע בכבודו.

למלך הברברי סמכויות מוגבלות-

המאה ה- 4 על למאה ה-6 התחלף השלטון הרומאי בשלטון ברברי.

המלכים ברברים היו קודם כל מפקדי צבא שמתחתיהם היו הלוחמים ושהמלך לכך שלל הוא לקח את הרוב לעצמו והוא נתן קצת ללוחמים. כאשר היו עניינים חשובים היה המלך מכנס את העם שבה היו הגברים החופשיים . החברה הברברית החשיבה מאוד את הנוהג דבר שהשפיע מאוד למלך וריסן אותו והיא לא ראתה באופן יפה כל חריגה ממנו. המלך נהג להעניק מתנות. כאשר ניצחו במלחמות המלך חילק ללוחמים וכאשר הם הפסידו הלוחמים הפכו לאדונים בעצמם.

קרל הגדול-

הפרנקים היו העמים החזקים מהעמים הברברים. במאות ה5 וה-6 הם התפשטו דרומה ומזרחה הם כבשו חלקים מצרפת וחלקים מגרמניה. בסוף המאה ה-7 החלה המשפחה הפרנקית לצבור השפעה מחצר המלך. אחד מבני המשפחה היה קרל מרטל שנצח במספר מלחמות.וגם בקרב פואטיה שבו הם הצליחו לעצור את ההתקדמות של המוסלמים. פפין בנו היה זה ששלט אחריו והוא היה בקשרים טובים עם האפיפיור אז הוא נתן לפפין רשות לכבוש את העם הלנגבורדי ואחרי שהוא מת שלט בנו קרל שמכונה "הגדול".

קרל היה איש צבא גדול ומושר הוא כבש דרומה עד ספרד צפונה עד הים הצפוני ומזרחה עד להונגריה! הוא חילק את הממלכה לאזורים ובכל אזור שם פקיד ששלט על כל העניינים אבל קרל שלט על כל הממלכה הגדולה. בשנת 8000 ביקש באפיפיור מקרל לשלוט על רומא ומהרגע שקרל חידש את הקיסרות הם התחילו לטבוע מטבעות לפי ברומאים לעודד כתבי יד. שילב את המסורת הרומית עם המסורת הנוצרית.הוא הקים קתדראלות וספריות וחידש את בתי-ספר! שמה למדו לקרוא ולכתוב וחשבון ולטינית. והיו נזירים מלומדים שהעתיקו את כתבי היד.

המערכת הפיאודלית-

בשנת 814 שכאשר קרל הגדול מת הממלכה נקרעה: היורשים רבו על הממלכה והיו מלא פולשים ושודדים מוסלמים המלך לא כבש שטחים אז לא היה לו כסף להביא אז הוא הביא להם אדמות. נחלש שלטון המלך. ככל שנחלש הריכוזיות כל אדון היה "מלך" מקומי ונעשו קשרי נאמנות שנקראו "המערכת הפיאודלית".

המלך "הסניור הגדול" היה נותן קרקע לאביר "וסאל" טקס זה היה שהיה מניח את החרב על הכתפיים ואז הם היו מתנשקים – הומגיום.

וסאל היה יכול לקבל קרקעות מכמה אדונים. אך תמיד היו מלחמות פנימיות בלתי פוסקות. הוסאל של המלך יאכל להיות גם סניור בעצמו וגם שלו היו וסאלים שהיו וסאלים שניוניים.

הוסאלים השניוניים העדיפו את הסניורים שלהם ולא את המלך לפעמים. ולפעמים המלך היה בן שווים הקשרים בין הוסאל לסניור היו קשרים של מחויבות הדדית הסניור התחייב להגן על הוסאל והוסאל התחייב לשרת את אדונו במלחמות למשך תקופה של 40 יום שנה (אפילו לא יום אחד יותר). הוסאלים לא ראו עצמם כמשועבדים לו אלה כאל בני ברית. לוסאל הייתה אפשרות לצאת מהמחויבות מבלי לפגוע בכבודו.