חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

הדוכיפת

מקצוע: ביולוגיה, כיתה: י"א, מאת: Slash, פורסם: 15/05/2008
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

עבודה נרחבת על הדוכיפת בנושא האקולוגיה

דוכיפת
מערכה: מיתרנים
תת-מערכה: חולייתנים
מחלקה: עופות (VERTEBRATA)
סדרה: כחלאים
משפחה: דוכיפתיים
מין: דוכיפת (Upupa Epops)
בעלי חוליות (חולייתנים):
החולייתנים הנה תת-מערכה במערכת המיתרנים המאגדת בתוכה את המינים הגדולים בעולם
החי: ביבשה, במים ובאוויר. בתת מערכת זאת כלולות 8 מחלקות.
שני גורמים קשורים בהתהוותם של החולייתנים: 1. המעבר מן החיים במי-ים לחיים במים
מתוקים זורמים. 2. החיפוש הפעיל אחר המזון, במקום קבלתו בדרך הסינון.
החולייתנים מאופיינים בתכונות הבאות:
עמוד-שדרה: ציר של שלד קשה, חזק ומפרקתי, שעשוי לעמוד נגד הזרם. איברי חושים
מיוחדים: אמצעי עזר להשגת המזון. עור עבה, אפיתל רב-שכבתי, ועוד. החולייתנים מצטיינים
בדיפרנציאציה בולטת בכל מערכות-האיברים שלהם. גופם מחולק ל- 3 חלקים: ראש, גופה
וזנב. בראש מצויים מנגנון לתפיסת המזון ומקום לחדירת המים או האוויר, להספקת חמצן,
איברים לחושי הריח, הראות והשמע, אשר מרכזי העצבים שלהם בונים את מוח הגולגולת.
הגופה מכילה את הקרביים.
עופות: מחלקת חולייתנים בעלת מבנה גוף ייחודי אשר התפתח בהתאמה לתעופה. הגוף עבה
וקצר, הנוצות קלות מאוד ושומרות היטב על חום הגוף, השלד קל וחזק. רוב העצמות ספוגיות,
אבל מאוחות ולכן השלד מסוגל לעמוד בפני לחץ האוויר. הראש קל מאוד הודות להיעדר
שיניים. הלסתות ארוכות, דקות, מכוסות ציפוי קרני ומהוות מקור. חוש-הראייה מפותח מאוד,
יותר משאר החושים. הרבייה ע"י ביצים כמו אצל הזוחלים, אולם בניגוד להם, העופות דוגרים
עליהן ומטפלים בצאצאים. תקופת הדגירה בד"כ קצרה מאוד (ימים עד שבועות) כמו גם גידול
הגוזלים אשר מסוגלים לעוף תוך מספר שבועות.
סדרת הכחלאים: סדרת הכחלאים כוללת 10 משפחות ובהן 95 סוגים ו-281 מינים, השונים
מאוד במראם זה מזה.
רוב בני הסדרה מההדרים בצבעים זוהרים ובולטים, לעתים עם ברק מתכתי. הזכר דומה
לנקבה, או שההבדל ביניהם דק. הצעירים דומים לבוגרים, ויש להם שני חילופי נוצות בשנה.
הכחלאים הם בעיקר עופות טרופיים ואבטרופיים.
משפחת הדוכיפתיים:
במשפחה זו סוג אחד ובו מין אחד בלבד-הדוכיפת. משפחה קרובה לה, ובעבר אוחדה איתה
למשפחה אחת היא משפחת דוכיפת העצים, שבה 2 סוגים ו-8 מינים החיים רק באפריקה
הטרופית.
המבנה האנטומי של הדוכיפת דומה לזה של שאר הכחלאים, אך היא שונה מהן בצורתן האליפטית של
הביצים ובצבעוניותן, וכן בכך שלגוזלים יש פלומה.
המין: דוכיפת
שם מדעי: Epops Upupa
שם אנגלי: Hoopoe
מקור השם ופירושו: השם דוכיפת הוא שם מקראי. הדוכיפת נמנית בתנ"ך עם העופות
הטמאים: "ואת החסידה, האנפה למינה ואת הדוכיפת" (ויקרא י"א 19). חז"ל גרסו: "דוכיפת
שהודו כפות" (חולין ס"ג ע"א) ורש"י פירש זאת: "שכרבולתו כפותה לראשו".
השם המדעי והאנגלי הם אונומטופאיים ומנסים לתת ביטוי מילולי לקריאותיו המהדהדות של
העוף. זהו גם מקור אחד משמותיה של הדוכיפת בערבית - הודהוד.

מורפולוגיה:
הדוכיפת מתבלטת בצבעיה ודמותה-מקור דק, ארוך ונטוי כלפי מטה ועל ראשה ציצת נוצות
ארוכה.
צבעה של הדוכיפת חום עם נטייה לורוד כתום. היא מפוספסת בשחור לבן בכנפיים, בגב ובזנב.
מקודקודה מתנשאת ציצת נוצות ערמוניות חומות ובקצה כל נוצה פס לבן צר וכתם שחור. ציצת
הנוצות בד"כ מקופלת ונראית כמו מקור נוסף, רק במקרי התרגשות היא נפתחת.
צבעה של הדוכיפת בחורף מעט עמום ובעל פחות ניגודיות צבע.
הדוכיפת הצעיר דומה לבוגר אך צבעיו עמומים יותר בחורף.
אורך גופה של הדוכיפת 28 ס"מ ומשקלה 60 גרם. פיסת הרגל קצרה ופחוסה. האצבע האחורית
ארוכה והפרק הראשון של האצבע האמצעית מחובר לאצבע הפנימית. הכנף רחבה ועגולה והזנב
רבוע. צבע קשתית העין חום המקור שחרחר והרגליים אפורות.

מקומות מחיה:
הדוכיפת חיה בשטחים פתוחים כמו: יערות פארק, כרמי זיתים, מטעים, פארקים עירוניים
וגינות נוי, וכן כרי מרעה ושדות שיש לידם עצים.

חיזור, רביה וטיפול בצאצאים:
החיזור מתחיל לפעמים כבר בסוף פברואר, אך לרוב רק בסוף חודש מרס - ראשית אפריל.
הזכר סובב סביב הנקבה כשכנפיו פרוסות למחצה, ומאכיל אותה.
מקומות הקינון בארץ הם בנקרות עצים, בסדקים בקירות אבן, בחבית זרוקה, בצינור זקוף,
בארון נטוש ובעיקר בעליות גג, מתחת לרעפים. הדוכיפת נוטה לשוב ולקנן באותו מקום שוב
ושוב. בני הזוג צוברים באתר הקן מעט חומרי קינון: נוצות, גבעולים, עשבים גסים וכדומה. הם
אינם בונים קן אלא מגבבים את חומרי הקינון סביב הביצים. הדוכיפת מטילה 3-7 ביצים, לרוב
6-5 ביצים. הנקבה מטילה אותן בהפסקות של 24 שעות. הנקבה דוגרת לבדה מהטלת הביצה
הראשונה והזכר מאכיל אותה לעתים תכופות. משך הדגירה 19-17 ימים. הגוזלים בוקעים
סומים, אך עוטים פלומה אפרפרה ארוכה על חלקי גופם העליונים ולהם מקור קצר. כשהם
מבקשים מזון הם פוערים לוע אדום, עטור שוליים לבנים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים
מבקיעתם. אם יחשוד אחד מהם כי עוקבים אחריו, או כי אויב נמצא באזור הקן, הוא עשוי
להמתין בסבלנות אין קץ במקום ממנו יש תצפית על הקן - עד יחלוף זעם. בזמן הקינון הופכת
בלוטת השומן של הנקבה, שייעודה הרגיל להפריש שומן לסיכת הנוצות, לבלוטה המדיפה ריח
דוחה. חומר ריחני זה היא מושחת על הקן ועל הגוזלים שבו, וכך דוחה ומרחיקה טורפים
פוטנציאליים. גם הלשלשת של הגוזלים, המצטברת בקן, מוסיפה לסירחונו. חתולים וטורפים
אחרים אכן נמנעים מלתקוף קן של דוכיפת. אם למרות זאת מאיימת סכנה כלשהי על הגוזלים
הם לוחשים ומתיזים נוזל מסריח ביותר מבלוטת השומן. הם מפרישים אז גם פרש מעוכל
למחצה. הגוזלים פורחים מהקן בגיל 24-22 ימים. הם ממשיכים לבקש מזון גם מחוץ לקן,
ומרבים לצייץ בקול רם, הדומה לקולותיהם של ציפורי השיר.


אזכור במקרא:
ויקרא, י"א, 19- "...ואת הדוכיפת ואת העטלף".
דברים, י"ד, 18- "והחסידה והאנפה למינה והדוכיפת והעטלף"
'
רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: