חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

משפט דוד המלך

סיכום לבגרות
מקצוע: תנ"ך, כיתה: ט', מאת: ענבל, פורסם: 15/05/2008
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

משפט מדומה המאשים את דוד המלך בניאוף והפרת חוקים

המדינה נגד דוד המלך – מות אורי החיתי

א. מבוא – קדם משפט

אמצעים אומנותיים בסיפור דוד ובת שבע – שמואל ב' פרק י"א.

אירוניה – "וישלח דוד אל יואב: שלח אליי את אורייה החיתי. וישלח יואב את אורייה אל
דוד. ויבוא אורייה אליו, וישאל דוד לשלום יואב ולשלום העם ולשלום המלחמה" (פס' 6-7)
האירוניה בפסוקים אלה היא שאורייה חושב שדוד קורא לו על מנת לדווח לו מה מצב אנשיו
בקרב, ובעצם רצה דוד להביאו לביתו כדי שאנשים יחשבו שבת שבע הרתה מבעלה ולא
מאיש אחר.
מילה מנחה – "וישלח" מופיעה בפסוקים : 1,3,4,5,6,12,14,18,22. המילה המנחה
"וישלח" (בווריאציות שונות) חוזרת על עצמה כדי להראות ולהדגיש כי כל הנעשה בפרק
הוא בשליחותו של דוד, כלומר דוד שולח אנשים ודברים ובכך הוא שולט במהלך העניינים
בפרק. הכול נעשה באמצעות שליחים ושליחויות, מעט מאוד באופן אישי.
"וישכב". מופיעה בפסוקים: 4,9,11,13. המילה מראה ומדגישה שכל השתלשלות
העניינים החלה בזה שדויד שכב עם בת שבע, ואחר כך שעתידו של דויד היה תלוי בכך
שאורייה ישכב עם אישתו.
מילוי פערים – "ויהי לתשובת השנה, לעת צאת המלאכים, ויישלח דוד את יואב ואת עבדיו
עימו ואת כל ישראל, וישחיתו את בני עמון ויצרו על רבה, ודוד יושב בירושלים" (פס' 1).
פער המידע הוא, שכמעט לאורך כל סיפורי מלחמות ישראל, בתקופת המלוכה, יצא המלך
בראש העם להילחם, במיוחד במלחמה קשה נגד אויב קשה כמו בני עמון. ובכל זאת אנו
מוצאים שדוד נשאר בביתו בירושלים ולא יוצא למלחמה. מדוע?

חוק המלך: – דברים י"ז 14 עד 20
החוקים שחלים על מלכי ישראל:
1. המלך חייב להיות מבני ישראל – "... מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת
עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא." (פס' 15)
2. למלך אסור להרבות בסוסים. סוסים הם סימן לכוח וכוח יגרום למלך להילחם במלחמות
לא נחוצות, מלחמות בהם יכול העם להפסיד ולהשתעבד לעם אחר. "רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ
סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס" (פס' 16)
3. אסור למלך לשאת יותר מאישה אחת ולהרבות בכסף, זהב ורכוש." וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים,
וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד."(פס' 17)
4. על המלך להשתתף בכתיבת התורה, יחד עם הכוהנים והלווים. "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא
מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. "(פס' 18)
5. על המלך לקרוא בתורה ולהיות בקיא בה כל ימי חייו ולשמור את כל המצוות בה.
"וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי
הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם." (פס' 19)
החוקים האלה באים כדי לשמור את המלך בגובה העיניים עם העם שהם אחיו, שלא יסור
ממצוות ה' וכדי להבטיח ששושלתו תמשיך לשלוט. "לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר
מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל." (פס 20)

החוק במקרא: – ניאוף
ע"פ: שמות כ' 17, ויקרא כ' 10, במדבר ה' 11-31, דברים כ"ב 22 וכ"ג 4.
החוק במקרא המדבר על ניאוף נמצא במקורות לעיל, ולראשונה בעשרת הדיברות – "לא
תנאף". החוק הוא בגדר המצווה בין אדם לחברו, אך הציבור מצווה לעקור חטא זה מקרבו,
משום שחטא זה יכול להביא מפלה על הציבור כולו. העונש על ניאוף הוא מוות לשני
הצדדים – לאיש הנואף את רעהו ולאישה הנואפת את בעלה. אם האישה לא נתפסה כ"י
אדם "על חם" היא לא מומתת ע"י אדם אלא עונשה ומשפטה הוא משמים, וה' הוא המחליט
אם היא נואפת או לאו.

ב. המשפט – "המדינה נגד דויד המלך – מות אורייה החיתי".

- הנפשות הפועלות בסיפור: דויד המלך, בת שבע אשת אורייה החיתי, יואב שר צבא דויד
ואורייה החיתי.
- ההתרחשות בסיפור: בנ"י יוצאים להילחם נגד בני עמון ודויד נשאר בירושלים. כשקם
דויד משנת הצהריים שלו הלך אל הגג, ומגג בית המלך ראה את בת שבע מתרחצת בחצרה.
לאחר שבירר מי היא שלח שליחים להביאה אליו, ושכב איתה. בת שבע הרתה לדויד
והודיעה לו על כך. דויד שולח אל יואב הודעה ומבקש לראות את אורייה החיתי. הוא שואל
את אורייה מה מצב העם בקרב, אך בעצם מטרתו היא להביא את אורייה לבת שבע כך
שלא ייוודע שבת שבע הרתה ממישהו אחר, אך אורייה אינו שב לביתו וישן בפתח ארמון
המלך, משום שהוא מרגיש שאין זה ראוי שהוא יאכל בביתו ויישן עם אישתו כשבנ"י
ומפקדיו נמצאים בשדה הקרב. דויד מנסה שוב ואף משכר את אורייה, אך ללא הצלחה. דויד
שולח את אורייה חזרה אל הקרב עם מכתב ליואב בו מצווה עליו דויד לשלוח את אורייה
למקום בו הקרב מסוכן ולהשאירו לבד על מנת שימות. יואב עושה כן, אורייה נהרג ובת
שבע נישאת לדוד ויולדת לו בן.
- טיעוני הקטגוריה: א. ע"פ כל הראיות וע"פ דבריו של דויד עצמו "חטאתי לה'" ישנה רק
מסקנה מתבקשת אחת – דויד חטא את חטא הניאוף בכך ששכב עם בת שבע, אישה
נשואה, ושלח את אורייה בעלה אל הקרב על מנת שימות. העונש על ניאוף הוא מוות, ודויד
הוא לא יוצא דופן רק משום שהוא המלך. זהו חטא בלתי נסלח.
ב. ה' התייחס למעשיו של דויד כבוז כלפיו, בכך שלא מילא אחר מצוותיו. דווקא בגלל
שהוא המלך, היה אמור הוא לציית לחוקיו של ה' יותר מכולם (ראה: חוק המלך) והוא בגד
באמון שנתן בו ה' כשמינה אותו למלך, לכן אסור שימשיך למלוך.
- טיעוני הסנגוריה: א. בת שבע היא אישה של תככים ומזימות, ותוכניתה הייתה להתרחץ
על הגג בדיוק כשעובר שם המלך. זו לא הייתה יד המקרה. בת שבע עשתה זאת על מנת
לפתות את דויד, להפוך להיות "אשת חיקו" וללדת לו ילד שיהיה עתיד למלוך על ישראל.
ב. בת שבע זכתה באמונו של נתן הנביא, וזה, כאשר הביא את משל "כבשת הרש" אל דויד
על מנת להראות לו את חטאו הגדול, הציג את בת שבע כ"כבשת הרש" – כלומר קורבן של
הנסיבות, ייצור תמים ולא מזיק.

התרומה של הביקור בפורום: הביקור בפורום עזר לי בכך שרק חיזק את טיעוניי, ואף עזר
לי לגבש אתגזר הדין שלי, כפי שיובא בהמשך, בכך שדויד, מלך או לא מלך, צריך להיענש
כמו כל פשוט עם שהיה מבצע פשעים כאלה.

קריטריוניםנמשלמשל
הדמויותדויד המלך, אורייה החיתי, בת שבעהעשיר, הרש, כבשת הרש
"רכושן" של הדמויותדויד המלך: היה מלך, בעל רכוש, הייתה לו אישה ואולי אף יותר מאחת.אורייה: הייתה לו רק בת שבע שהייתה כל עולמו.עשיר: צאן ובקר רב מאוד.עני: כבשה אחת ויחידה שהייתה לו כמו בת.
מעשה האיש החזק במקרהדויד: התפתה ורצה את בת שבע שלא הייתה שלו, במקום את אשתו (או נשותיו) שכן היו.עשיר: היה ברצונו לאכול, אך ריחם על צאנו ובקרו ולא רצה לאכול ממנו, לכן לקח את כבשת הרש ואכל אותה.


ג. הכרעת הדין

משל משפט – "כבשת הרש": שמואל ב' פרק י"ב

גזר הדין של דוד במשפט: מוות לאיש העשיר, לא לפני שיחזיר את הכבשה שגנב פי 4,
כנהוג בחוק. " חי ה' כי בן מוות האיש העושה זאת. ואת הכבשה ישלם ארבעתיים..."
(שמואל ב' י"ב, פס' 5-6)
הסימוכין לגזר דין זה ע"פ שמות כ"א 37: "כִּי יִגְנוב־אִישׁ שׁוֹר אוֹ־שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ;
חֲמִשָּׁה בָקָר, יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע־צאן תַּחַת הַשֶּׂה׃"

גזר הדין שלי
אני מוצאת את דויד אשם בשני פשעים:
ניאוף וגרימה למות אדם במתכוון. מה גם שעל מנת לעשות זאת ניצל דויד את מעמדו וכוחו,
דבר שאין לעשותו מבחינה מוסרית. אני קובעת זאת ע"פ המקורות המובאים בעבודתי,
ובעיקר ע"פ עשרת הדיברות: "לא תנאף" ו"לא תרצח". אמנם לא רצח דויד את אורייה
בחרבו, אך ההוראה שנתן היא שוות ערך אם היה שם דויד והורג אותו בעצמו. ע"פ
העיקרון שהונחתי לפעול על פיו "צדק צדק תרדוף", אני מוצאת שהצדק הוא למצוא אותו
אשם, לקחת ממנו ומצאצאיו את המלוכה ולהוציאו להורג. הוא ככל אחד ובמיוחד, צריך
להיענש על פשעיו החמורים ביותר, ולא להתחמק כי "הוא המלך" כפי שידוע לנו, שהעונש
שמקבל דויד הוא שאדם קרוב לו יעשה לו את הדבר שעשה לאורייה (הכוונה היא לאבשלום
שימרוד באביו ויבוא אל פילגשי דויד בפומבי והדבר ייעשה לעיני כל ישראל). עונש זה,
המובא בפרק י"ב שמ"ב פס' 7-12. מלך או לא מלך, הוא אשם ודינו דין מוות.
רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: