חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

המחשב

מקצוע: מחשבים, כיתה: י', מאת: ענבל, פורסם: 15/05/2008
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

עבודת הכנה על המחשב היע"מ ושאר מרכיביו של המחשב

ההיסטוריה של המחשב
המחשבים המודרניים הראשונים שהתחילו להופיע בתחילת המאה ה20, התבססו על המצאתו של לי די
פורסט, שפורפרת הוואקום, אשר בעצם היוותה מתג אלקטרוני אשר היה אפשר להציב בו את הערך 1
או 0. מחשבים אלו, שהורכבו ממאות רבות של שפורפרות וואקום כאלו תפסו מקום רב, ולרוב מוקמו
בחללים גדולים, כגון אולמות ספורט.
אך שפורפרות הוואקום לא היוו "מתגים" יעילים, מכיוון שתפסו מקום, ויצרו חום רב, ולכן בשנת
1947 הציגו ג'ון ברדיין וולטר ברטיין, שני מדענים שזכו בשנת 1956 בפרס נובל על המצאתם, את
הטרנזיסטור. הטרנזיסטור הינו כמו שפורפרות הוואקום מתג אלקטרוני, אך בניגוד אליהן, תופס מקום
מועט יחסית, ומייצר חום לא רב.
בהשוואה לצינורות הוואקום הטרנזיסטורים החדשים היו יעילים הרבה יותר ואפשרו יצירת מחשבים
קטנים ומהירים יותר. בנוסף לכך עם התפתחות הטרנזיסטורים גודלם הלך וקטן עד אשר בשנת 2001
הוצג ע"י חברת אינטל טרנזיסטור התופס שטח של 20 ננומטר (חלקית המיליארד של המטר) אשר
אמור להיכנס לייצור המוני איי שם בשנת 2007 ולאפשר יצירת מעבדים שמהירותם מגיע עד ל20 ג'יגה
הרץ.

המעבד המרכזי (CPU)
המעבד המרכזי, הנו אחד הרכיבים החשובים במחשב מכיוון שהוא משמש לכל החישובים ולפעולות
המחשב הבסיסיות, והנו מורכב בעצם ממאות אלפים, ואף מיליונים רבים של טרנזיסטורים זעירים
(בשטח של 90 ננומטר נכון להיום).
בשנת 1971 אינטל, חברת שבבים מצליחה ביותר, לאחר שהצליחה ליצר שנה קודם לכן שבב זיכרון
אשר כלל קילובייט של זיכרון, יותר מכל מה שנראה עד אז, השיקה את ה4004 המעבד המרכזי
הראשון שלה, והראשון של תעשיית המחשוב בכלל. ה4004, הורכב מ2300 טרנזיסטורים, אשר תפסו
כל אחד כ10 מיקרון (חלקית המיליון של המטר), ופעל במהירות של 103 קילו הרץ (כעשירית
המגהרץ המוכר כיום).
שנה מאוחר יותר, בשנת 1972, הציגה אינטל את ה8008, מעבד מרכזי חדש אשר יכל לעבד 8 ביטים
של מידע בו זמנית, כמות זו הייתה כפולה מהכמות שאיתה יכל להתמודד קודמו, ה4004, בו זמנית. עד
שנת 1981 משפחת המעבדים המרכזיים של אינטל התרחבה וכללה בתוכה את ה8088, אשר היה
מסוגל לעבד 8 ביט מידע בו זמנית, וה8086, אשר היה מסוגל להתמודד עם 16 ביט של מידע בו זמנית.
בשנת 1982, הציגה אינטל את ה286, אשר כלל 134000 טרנזיסטורים, והיה פי 3 מהיר יותר מכל
מעבד 16 ביט אחר אשר היה קיים באותה עט. תכונה ייחודית נוספת שהציג ה286 הייתה תמיכה לאחור
במעבדים הקודמים של החברה.
בשנת 1985, הציגה אינטל את ה386, מעבד ראשון אשר יכל להתמודד עם 32 ביט של מידע בו זמנית,
וכלל 275000 טרנזיסטורים. ה386 היה המעבד המרכזי הראשון שנעשה בו שימוש במחשבי הPC
(Personal Computer).
בשנת 1989, שבה והציגה אינטל מעבד נוסף, את ה486, אשר כלל כ1.2 מיליון טרנזיסטורים והיה
מהיר פי 50 מן ה4004, המעבד הראשון של אינטל.
בשנת 1993, הציגה אינטל את ה586, הידוע לכל בשמו השני, הפנטיום. הפנטיום הציג ביצועיים שתרם
נראו עד אז, כאשר המהירות שלו הייתה גבוהה פי 3 ממהירותו של ה486, ופי 1500 מן המהירות של
ה4004. הפנטים כלל בתוכו 2.3 מיליון טרנזיסטורים.
בשנת 1995, אינטל הפתיעה שוב והציגה את ה686, הידוע כפנטיום פרו. הפנטיום פרו כלל 5.5 מיליון
טרנזיסטורים, ולראשונה, גם זיכרון מטמון ממדרגה שנייה אשר האיץ את ביצועי המעבד אף יותר.
במאי 1997 הציגה אינטל את הפנטיום 2, גרסה משופרת של הפנטיום פרו, אשר כללה 7.5 מיליון
טרנזיסטורים, ולראשונה גם עיצוב אשר אפשר שילוב הזיכרון המטמון ממדרגה שנייה על אוטו הלוח
של המעבד ובכך האצת מהירותו. באפריל 1996 קו המוצרים של אינטל התרחב וכלל גם את הסלרון,
גרסה מוחלשת מעט של הפנטיום 2, והקסנון, גרסה חזקה במיוחד, שיעודה לשרתים ומחשבים עתירי
ביצועים של הפנטיום 2. ב1999, אינטל הציגה את הפנטיום שלוש, בבסיסו פנטיום 2, עם סט הפקודות
החדש הידוע בשם SSE.
באותה עת בה אינטל השתלטה בבטחה על שוק המעבדים, חברה אחרת, AMD, קנתה חברה קטנה
בשם NexGen אשר עבדה על מעבד חדש, הNx686. AMD הסתמכה על העיצוב הנ"ל ועל הממשק
של הפנטיום והציגה את ה AMD K6. מעבד שעקב תאומתו המלאה עם מעבדי הפנטיום המתחרים
התחרה בו ראש בראש, אך במחיר נמוך בהרבה.
ב1999, הציגה AMD את האת'לון שנועד לספק תחרות קשה ככל הניתן למעבדי הפנטיום של אינטל.
בשנת 2000 שתי החברות הציגו מעבדים חדשים ומתקדמים יותר. AMD הציגה את הטאנדרבירד,
גרסה מחוזקת של מעבד האת'לון שלה, ואת הדיורון, גרסה מוחלשת של האת'לון אשר כוונה לשוק
הנמוך, והזול יותר. ואילו אינטל הציגה בשלהי 2000 את הפנטיום 4, הדור הבא בסדרת מעבדי 32
הביט שלה, ואת האיטניום מעבד 64 ביט ראשון מסוגו, אשר פתח צוהר לסוג חדש של תוכנות
ומערכות הפעלה, אך סבל מחסרון אחד בולט, הוא לא תמך בתוכנות אשר נכתבו עבוד מעבדי 32 הביט
הישנים יותר.
בנוסף לכך, במהלך שנת 2000, שברה אינטל את מחסום הג'יגה הרץ, והציגה מעבדים שפעלו
במהירויות של עד 1.3 ג'יגה הרץ.
ב2001 אינטל הציגה גרסה חדשה של הפנטיום 4 אשר פעלה במהירות של 2 ג'יגה הרץ, מהירות שאף
מעבד עד אז לא הצליח לעבור. ואילו AMD הציגה את האת'לון XP אשר נועד לתת תחרות טובה יותר
למעבדי הפנטיום 4 החדשים והחזקים, ואת האת'לון MP, אשר יועד למערכות מרובות מעבדים. במהלך
2001 המהירויות של המעבדים של שתי החברות המשיכו לטפס מלאה.
ב2002 אינטל הציגה מעבד פנטיום 4 במהירות של 3.06 ג'יגה הרץ, שהתאפשרה עקב טכנולוגיית
הHT. טכנולוגיית הHT גרמה למעבד היחיד לדמות פעולה של שני מעבדים במקביל, וע"י כך השיגה
שיפור של 25% - 40% בביצועים.
ב2003, AMD הציגה את האת'לון 64, מעבד 64 ביטים הראשון מתוצרתה, אשר בניגוד לאיטניום,
ולאיטניום 2 של אינטל, אשר זנחו את יישומי ה32 ביט, המשיך לתמוך גם בהם, אך הוסיף לכך גם
תאימות מלאה ליישומי 64 ביט.

זיכרון
הזיכרון מתחלק לשני תחומים, פנימי וחיצוני.
הזיכרון הפנימי הינו זיכרון מהיר אשר משמש את המחשב למגוון פעולות חישוב. כאשר ישנם שני
נקודות חשובות בהיסטוריה של התפתחות הזיכרון הפנימי. הנקודה הראשונה הינה הצגת שבב זיכרון
פנימי של קילו בייט אחד ע"י אינטל בשנת 1970. מאז גודלם של שבבי הזיכרון הלך ותפח, ואיתו גדלה
גם מהירותם. והצגת זיכרון הDDR, אשר אפשר קריאה וכתיבה לזיכרון פעמיים בכל מחזור שעון, דבר
שהכפיל הלכה למעשה את המהירות שלו.
הזיכרון החיצוני אלו הם התקני הזיכרון המשמשים לשמירת מידע מכל הסוגים ע"י המשתמש והמחשב
לשימוש בזמן מאוחר יותר. השינויים העיקריים שהתרחשו בזיכרון החיצוני הם הגדלת נפח הזיכרון
הנגיש, גדילת מהירות העבודה, ושיפור בעמידות ויציבות הנתונים מפני מפגעים שונים.

פלט/קלט
המחשבים הראשונים השתמשו בשיטה פרימיטיבית למדי לקבלת קלט אשר התבטאה בצורך להעביר
מתגים פיזיים על מנת לציין למחשב ערכים של 1 ו-0 מהם הורכבו הפקודות. עם הזמן השתכללה צורת
הקלט והציגה כרטיסיות מנוקבות, אשר הנקבים עליהן ציינו את סימני 1 ו-0 אשר מבחינת המחשב יצרו
פקודות בסיסיות.
לאחר מכן, צורת הקלט השתכללה, לצורת מקלדת, אשר אפשרה גם לאנשים הפשוטים יותר נגישות
רבה יותר למחשבים. בשנת 1984 הוצג אמצעי קלט חדש ע"י המדענים של חברת זירוקס, העכבר.
אמצעי חדש זה אפשר פיתוח ממשק משתמש גרפיטי מאוחר יותר ע"י חברת אפל מחשבים.
במחשבים הראשונים גם הפלט היה פשוט ביותר, ובא לידי ביטוי בעזרת נורות אשר ציינו את הערכים 1
ו-0. לקראת סוף שנות ה70, הוצג אמצעי פלט חדש ומשוכלל, המסך. בתחילה אמצעי פלט זה אפשר
להציג רק טקסט במגוון מוגבל של צבעים, אך עם הזמן התאפשרה גם הצגת גרפיקה וצבעים רבים יותר.
לקראת סוף שנות ה90, הוצגה טכנולוגיה חדשה של מסכים, מסכי הLCD, אשר אפשרו לשכלל את
המסכים עוד קצת, ולראשונה גם הפכו את אפשור הקלט ע"י מגע במסך לאפשרית.
רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: