אזרחות ג'

מקצוע: אזרחות, כיתה: י"ב, מאת: תום, פורסם: 15/05/2008

ההצדקה להקמתה של מדינת ישראל:

ההיסטורית:
מבחינה היסטורית העם היהודי קשור לא"י מאז תקופת בית שני והמקרא. לאורך
ההיסטוריה העם היהודי שאף לחזור לארצו כאשר התנועה הציונית מימשה זאת
באמצעות עלייה, התיישבות, ביטחון, תוך יצירת בסיס לקראת חיים עצמאיים (ראה
פסיקה 3 בהצהרת העצמאות).
משפטית:
מבחינה משפטית חוקית בעקבות הצורך בלגיטימציה בינלאומית, העם היהודי קיבל
הכרה מהבריטים בהצהרת בלפור, הכרה שאושרה ע"י חבר הלאומים וב 29.11.47
הכיר האו"ם בזכות להקמת מדינה יהודית (ראה פסיקה 9 במגילת בעצמאות).
דתית-יהודית:
העם היהודי קיבל את ההבטחה האלוהית מבחינה דתית ומסורתית כאשר מגילת
העצמאות רומזת על כך באופן עקיף ולא ישיר במילים כמו ספר הספרים, אמונה
בצור ישראל וחזיון נביא ישראל.
קיומית:
השואה שהתחוללה באירופה ובה הושמדו מיליוני יהודים איימה על עצם קיומו של
העם היהודי, והשואה הוכיחה את הצורך הקיומי בפיתרון לעם היהודי ע"י ריבונות
ועצמאות ועל-כן יש לעם היהודי את הזכות להקים את מדינתו הריבונית על- מנת
למנוע סכנה זו (ראה פסקה 6 במגילת העצמאות).

החלק השני של מגילת העצמאות-
בחלק זה מגילת העצמאות בעצם קובעת את הסדרים המעשיים לתהליך הקמת
המדינה. מדובר בפסקה ה-12 לאחר הכרזת המדינה תוך התייחסות להיבטים התכנים
השונים.

עקרונות מגילת העצמאות:
יהודי:
- שלום וצדק.
- חזיונם של נביאי ישראל.
ציוני
- עלייה יהודית.
- קיבוץ גלויות.
- שלום וצדק
דמוקרטי
- פיתוח הארץ לטובת כל תושביה.
- מושלטת ע"י עקרונות החירות- שלום וצדק.
- שוויון זכויות.
- חופש דת, מצפון, תרבות.
- שמירת מקומות קדושים לכל הדתות ושמירת מגילת האו"ם

סיכום:
מגילת העצמאות איננה מסמך משפטי מחייב אלא הצהרת כוונות של אבות המדינה.
במגילת העצמאות קיימים מספר מאפיינים בולטים כמו המאפיין היהודי, הציוני אבל
המאפיין הדמוקרטי הוא הדומיננטי במגילה ומאפיינים אלו בעצם קובעים את דמותה
של מדינת ישראל בהיבטים כמו חקיקת חוקים, חינוך, תרבות ועיצוב פני המדינה.
מגילת העצמאות היא בעצם יסוד תחוקתי כלומר למרות שהיא איננה בגדר הוראה
משפטית מחייבת היא משמשת כבסיס רעיוני להחלטות של הבג"צ ולחשיבה
הרעיונית מאחורי נורמות וחוקים כך שכוח מגילת העצמאות שורה על דמותה של
מדינת ישראל.


לאום ומדינת לאום

מדינה ריבונית-
מדינה היא יחידה ארגונית שבה מתקיימים 4 תנאים:
- שטח- לא חייב להיות רצוף אלא אפשרי שטח לא רצוף כמו אלסקה לעומת
ארה"ב היבשתית.
- אוכלוסייה- אלו הם בני האדם החיים במדינה והמתחלקים לאזרחים
ולתושבים כאשר התושבים הם תיירים זמניים, עובדים זרים ושוהים בלתי
חוקיים.
- שלטון- גוף השולט באמצעות מוסדותיו על השטח ועל האוכלוסייה עפ"י
שיטת ממשל כלשהי.
- עצמאות- כלומר ריבונות שפירושה שהמדינה מחליטה כרצונה ללא תלות או
מהות של מדינה אחרת ודבר זה מבטא את העצמאות של המדינה.


הגדרות לאום:
לאום- קבוצה חברתית בעלת זהות משותפת השואפת להגדרה עצמית במסגרת
מדינה ריבונית כאשר בלאום יש יסודות משותפים המאחדים והמייחדים אותם
מקבוצות אחרות.

קבוצה אתנית- זו קבוצה שלכל חבריה יש יסודות משותפים שאינם פרי בחירה,
כלומר האדם נולד אליהם. יסודות כמו מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, דת וגנטיקה.

לאומית אתנית- כאשר העם מגבש את זהותו הלאומית על בסיס יסודות שאינם פרי
בחירה (כמו היסטוריה, שפה ומוצא משותף) הזהות הלאומית הזו נקראת לאומיות
אתנית.

לאומיות פוליטית- במהלך השנים העמים והלאומים התגבשו על בסיס ערכים,
אמונות, רעיונות, אידיאולוגיות שהם פרי בחירה ויסודות אלו מאחדים את הקבוצה
ויוצרים לאום המבוסס לדוגמא על ערכים דמוקרטיים ולא על יסודות אתניים.
הזהות הלאומית של אותם לאומים על בסיס ערכים נקראת לאומיות פוליטית.
הדוגמא הבולטת והידועה היא האומה האמריקאית שהמשותף לכל אזרחיה היא
האמונה בדמוקרטיה ובערכיה הבאים לידי ביטוי בחוקה האמריקנית.


הקשר בין מדינה ללאום:
הגדרת המדינה הריבונית אינה יכולה להתממש היום ללא הגדרה לאומית. כלומר
הלאומיות היא חלק מהמדינה והרצון הוא שלכל מדינה יהיה לאום. וכל מדינה זקוקה
ללאום מרכזי משום שהלאומיות קובעת את אופי המדינה אולם מרבית מדינות
העולם אינם מורכבות מלאום אחד והרצון לזהות לאומית עלול לפגוע ברצון
למדינה ריבונית מוכרת.
לדוגמא: בועידת ורסאי 1919 היה רצון ליצור חפיפה בין מדינה ללאומיות אולם
מיעוטים רבים חיו בתוך מדינות אחרות והפיזור והערבוב יצרו מודלים של מדינות
לאום שונות.

דגמי מדינות הלאום:
בשל הקושי לממש את מדינת עפ"י הרעיון של 'לכל לאום מדינה' נוצרו בעולם
דגמים שונים של מדינות הלאום:
- מדינת רוב לאומי- מדינת לאום זו היא למעשה מדינה הכוללת רוב לאומי
אחד גדול (סדר גודל של 75%) והרוב הלאומי הזה קובע את אופיה של
המדינה כי זו מדינה בעלת לאומיות אתנית. המיעוט הקיים במדינה זו הוא
מיעוט אחד או כמה מיעוטים.
- מדינת לאום הומוגנית- זו מדינה שבה יש רק לאום אחד ואילו המיעוטים הם
במספרים מבוטלים לחלוטין. קיימות בעולם 2 מדינות כאלה בלבד: יפן,
בשל ההיסטוריה המלחמתיתוריבוי האוכלוסיה, ופורטוגל, בשל העוני שהפך
אותה למדינה שההגירה ויתרה עליה.
- מדינה דו לאומית- זו מדינה שהאוכלוסיה משתייכת בה ל-2 לאומים בגודל
שווה כ-50% לכל צד. כמו בבלגיה כאשר הבלגים מכירים בואלונים
ובפלמים כתרבות קהילתית עצמאית וכך השפות והחינוך הם נפרדים
והשלטון המרכזי מחלק את המשרות בין 2 העדות. דגם זה הצליח בבלגיה
אולם נכשל בכל רחבי העולם (קפריסין היא דוגמא למדינה דו לאומית
המצויה במאבק מתמיד).
- מדינה רב לאומית- זהו דגם שבו מספר רב של עמים ולאומים, לפחות 3,
וכולם חיים במדינה אחת. למשל שוויץ, בה יש 4 לאומים וכל לואם דובר
את שפתו ומקבל ניהול בנפרד במסגרת אחת. (יש לציין שיוגוסלביה הייתה
ונכשלה משום שהשנאה הביאה למלחמה בתחילת שנות ה30).


הגישות להגדרתה של מדינת ישראל:

מדינת התורה:
גישה זו מזוהה עם היהדות החרדית כאשר החרדים מקפידים על כל מצווה קלה
כחמורה. הם שוללים את הרעיון הציוני והם מקבלים את מהות הרבנים גדולי
התורה ללא שום סייג. גישה זו מאמינה שתהליך הגאולה יביא את העם היהודי
להקמת מדינת תורה רק עפ"י תורת ישראל כפי שניתנה במעמד הר סיני וההנהגה
תהיה הנהגה דתית עפ"י יסודות הדת מימים ימימה. כללי ההלכה הללו מנוגדים
לעקרונות הדמוקרטיה ועפ"י תפיסת העולם החרדית הציונות לא הייתה רשאית
למרוד בתפיסה היהודית המסורתית והיהודי חיים להמתין לגאולה ניסית.
ציבור זה מתחלק ל3 קבוצות:
- הקבוצה הקיצונית- לא מכירה כלל במדינת ישראל. קבוצה זו פועלת לעיתים
נגד המדינה, כמו נטורי קרטא, חסידי סאטמר שבד"כ נמצאים בניו- יורק,
קבוצה זו לא משתתםת בבחירות ולא לוקחת קצבאות מהמדינה.
- הקבוצה השנייה היא החרדים המתונים המזוהים עם אגודת ישראל. הם
משתתפים בבחירות, מכירים במדינת ישראל כמציאות קיימת כמו כל שלטון
זר ולכן הם מחוייבים לדאוג לקהילתם ע"י שתדלנות והשגת טובות הנאה או
כספיות או זכויות יתר כמו שחרור בני הישיבות משירות צבאי. למרות
העובדה שהם אינם מכירים בציונות ובדמוקרטיה הם משתפים פעילות ככורח
המציאות מבחינתם.
- הקבוצה השלישית והחדשה היא ש"ס וקבוצה זו משלבת את האמונה במדינת
התורה עם ההשתלבות בחיי המדינה מבחינה פוליטית וחברתית. ש"ס פועלת
בקרב חברות המצוקה לקדם אותם והיא חלק מהפוליטיקה הישראלית למרות
השאיפה העליונה למדינת תורה.

מדינה דתית לאומית (ציונית):
גישה זו מבוססת על רעיונותיהם של אבות התנועה הציונית הדתית. הקמתה של
מדינת ישראל היא אירוע דתי משום שמדובר בפעמי משיח- כלומר מצוות יישוב
א"י ותהליך הגאולה הוא הדרגתי ולכן קודם תקום מדינה יהודית ובהמשך
תתחולל הגאולה הניסית. בשלב זה עד שיבוא המשיח יש לפעול ליצירת חיי דת,
בתוך מדינת ישראל ע"י הכנסת מאפיינים וחוקים דתיים לתוך חוקי מדינת
ישראל, כלומר יש לפעול להגשמת הדת בחייה של מדינת ישראל (למשל שמירת
כשרות, נישואין, גירושין וקבורה דתיים) ובית דין רבני רשמי. השקפה זו
שוללת מסירת שטחים ורואה בשטחי א"י נכסי האל ולכן גישה זו התנגדה
להתנתקות מגוש קטיף והמפלגות התומכות בגישה זו הם מפד"ל והאיחוד
הלאומי, כלומר חובשי הכיפות הסרוגות שיש להם גם ישיבות תיכוניות, מערכת
חינוך ממלכתית- דתית ואוניברסיטת בר אילן.

מדינת לאום תרבות, מסורת:
גישה זו רואה במדינת ישראל מדינה מודרנית דמוקרטית בעלת תרבות השואבת
את מקורותיה מהתנ"ך, מההיסטוריה היהודית, מהתרבות והשירה העבריים,
הרוצה לשלב בין מורשת יהודית ועברית למורשת ציונית דמוקרטית. עפ"י גישה
זו אין הבדל בין ביאליק לשירת דוד בספר תהילים. גישה זו בעצם משותפת היום
לרוב המוחלט של הישראלים הציונים, החילוניים והמסורתיים.

מדינת העם היהודי:
גישה זו מדגישה את היותה של מדינת ישראל מדינתם של לכ יהודי העולם. זו
גישה ציונית הרואה במדינת ישראל את המדינה המייצגת את כל יהודי העולם
והופכת למוקד הזדהות לאומית ורגשית ליהודים החיים בתפוצות.
המדינה מפתחת מערכות קשרים עם יהודי התפוצות. יש לה תפקיד היסטורי-
להגן ולשמש בסיס בעת מצוקה לכל העם היהודי ועפ"י דוד בן-גוריון מדינת
ישראל הוקמה אך ורק לצורך קיבוץ גלויות, הגשמת הציונות.

מדינת היהודים:
עפ"י גישה זו מדינת ישראל צריכה שיהיה בה רוב יהודי וריבונות יהודית כלומר
היהודים צריכים לשאוף למדינת לאום הומוגנית או לפחות למדינת רוב לאומי
ברור וזאת על מנת שרק היהודים יקבעו את גורלם. זו השקפת עולם שאיננה
מחייבת תוכן אלא מאפשרת לרוב היהודי להחליט בהמשך כיצד הוא מעוניין
לחיות את חייו. חוק השבות הוא הביטוי לכך כאשר הרצל רצה במדינת היהודים
ולא במדינת היהדות משום שהרצל האמין שהיהודים כפרטים יקבעו את גורלם
באופן עצמאי.

מדינת כלל אזרחיה:
גישה זו שואפת להפוך את המדינה למדינה דמוקרטית השייכת לכל אזרחיה ללא
הבדל דת, גזע, מין. מדינה שתהיה בעלת תכונות של לאומיות פוליטית עם
הפרדה בין המדינה האזרחית לבין התכנים הלאומיים.
הערכים של אותה מדינה יהיו ערכים דמוקרטיים המבוססים על חרות, שוויון
וזכויות האדם והאזרח.
המדינה לא תהיה מדינת לאום יהודית משום שלכל אחת מקבוצות הלאום
השונות (ערבים, יהודים, דרוזים וכו') תהיה אוטונומיה לאומית תרבותית רק
בתחום התרבות, החינוך והדת. ואילו מערכת המשפט תפעל עפ"י עקרונות
השוויון. יש לציין שמערכות כאלו פועלות בעיקר בצרפת וארה"ב שבהם קיימת
הפרדה בין דת ומדינה. הגישה הזו מעוניינת בהגדרה אזרחים בלבד ללא שום
גורם לאומי אתני.


זהות

הזהות מבוססת על הגדרה עצמית כאשר כל אדם מגדיר את עצמו באופן שונה
עפ"י רצונו. בד"כ המרכיבים של הזהות מתחלקים ל2 מרכיבים שיוכיים כלומר
בלתי ניתנים לשינוי כמו מין, עדה, צבע עור, ומרכיבים נרכשים כמו אזרחות,
מקצוע או דת.
ברור שכל אדם מגדיר את עצמו באופן סובייקטיבי. במקצוע אזרחות אני
עוסקים ב3 צורות של זהות: אזרחית, דתית ולאומית, כאש אזרחי ישראל
היהודים או הערבים או הדרוזים מגדירים עצמם עפ"י שלושת הקטגוריות הללו
באופן צולב בהתאם לתחושותם.

היהודים בישראל מדגישים אחת מ5 זהויות:
1. זהות אזרחית בלבד, ובכך הם מבליטים את היותם ישראלים בלבד.
2. זהות אזרחית לאומית- ישראלים ויהודים. כלומר הם מדגישים את המרכיב
האזרחי ואת המרכיב הלאומי ציוני.
3. זהות האזרחית הדתית הלאומית, המדגישה גם את המרכיב האזרחי, גם
את המרכיב הציוני לאומי וגם את הדת היהודית. מדובר בעיקר בגוף הדתי
של המתנחלים של ציבור חובשי הכיפות הסרוגות.
4. זהות דתית חרדית המדגישה את הדת ואת החרדיות עפ"י התפיסה של
מדינת התורה תוך שלילת הרעיון הלאומי- ציוני ושלילת האזרחות
הישראלית.
5. זהות האזרחית דתית חרדית, אלו ש"ס ההם מקבלים את הזהות האזרחית
הישראלית וגם חרדים והם אינם מקבלים את הציונות בשל התפיסה
המשיחית- דתית.


הערבים במדינת ישראל נמצאים בהגדרה כפולה מבחינה לאומית קיימת הלאומיות
הערבית שהיא בעצם התרבות הכלל ערבית בכל הים התיכון ומצד שני קיימת
הלאומיות הפלסטינית המקומית (כמו כל ערבי אחר בעולם הערבי).
הערבים בישראל יכולים להגדיר עצמם או כזהות אזרחית ישראלית ובכך הם נאמנים
למדינת ישראל או כזהות אזרחית לאומית במישור הכולל כלומר ישראלי- ערבי או
זהות אזרחית- לאומית עפ"י ישראלי פלסטינאי. בכל מקרה ניתן גם לצרף את הזהות
הדתית המוסלמית להגדרות אלו.

הדרוזים מגדירים את עצמם גם כלאומיות וגם כדת ולכן יתכן בהחלט מצב של
הגדרה לאומית ערבית והגדרה דתית כדרוזית כלומר עפ"י זהות לאומית דתית
אזרחית (ישראלי- דרוזי- ערבי).
זהות אזרחית בלבד כישראלי זהות דתית יחד עם האזרחית או זהות לאומית דרוזית
יחד עם הזהות הישראלית האזרחית.