אזרחות ב'

מקצוע: אזרחות, כיתה: י"ב, מאת: שיר, פורסם: 15/05/2008

מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית

המאפיינים באים ליידי ביטוי בסמלים יהודיים, חוקים, מוסדות. אוכלוסיית המדינה – רוב יהודי, מקום
מרכזי לדת היהודית.
סמלי המדינה:
הסמלים מייצגים את המדינה, מבטאים את הריבונות שלה, את הערכים והמורשת ומבדילים אותם
ממדינות אחרות. הסמלים מלכדים את העם.
סמלי מדינת ישרל, מקורם במורשת היהודית, הדגל כחול לבן – צבעי הטלית, ומגן הדוד הוא סמל יהודי
עוד מימי הביניים. הסמל של מנורת בית המקדש מסמל את התקווה והגעגועים לבניית בית המקדש
מחדש. המנות התקווה היה המנון התנועה הציונית עוד לפני שקמה המדינה, ההמנון מבטא את געגועי
העם היהודי לציון ולעצמאות מדינית, שאיפה ריבונית.
הדת היהודית:
לדת היהודית יש מקום מרכזי בתרבות הישראלית: חגים יהודיים, שמירת שבת, יום הכיפורים.
חקיקה:
1) חוק בתי דין רבניים שעוסק בנושא אישות (נישואין וגירושין), ע"פ ההלכה.
2) חוק שעות עבודה ומנוחה – נחקק ב-1951. החוק קובע את יום המנוחה השבועי: לגבי יהודי
את יום השבת. אסור להעסיק עובדים ביום שבת.
3) חוק איסור גידול חזירים – החוק אוסר על גידול חזירים על אדמת א"י, מלבד אזורים בהם
מרוכזת אוכלוסיה לא יהודית ולא מוסלמית.
חקיקה יהודית אך לא דתית:
1) החוק לעשות דין בנאצים, 1950 – החוק מאפשר לדון נאצים על פשעיהם נגד היהודים
מתקופת המשטר הנאצי. בחוק זה מאפשרים גזר דין מוות בניגוד לשאר החוקים.
2) חוק השבות – ביטוי ללאום היהודי, מאפשר אזרחות לכל יהודי הרוצה להתיישב בארץ.
הערבים רואים חוק זה כחוק מפלה לטובת היהודים.
3) חוק ההסתדרות הציונית העולמית – חוק זה מבטא את הלאום היהודי, מבטא את גישת מדינת
היהודים, כי הוא שומר על הקשר של היהודים בתפוצות. החוק קובע את תפקידיה של ההנהלה
הציונית ואת שיתוף הפעולה בין ממשלת ישראל לבין ההנהלה הציונית.
4) חוק יסוד מקרקעי ישראל – החוק קובע שמקרקעי ישראל, הם אדמת הלאום הכוללים כ-90%
מקרקע המדינה, אינן ניתנות למכירה כדי שיהיו בבעלות המדינה. אדמות קק"ל מחכירים
ליהודים בלבד.
5) חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
מוסדות לאומיים:
מוסדות המדינה: הכנסת, הרבנות הראשית, בתי דין רבניים, מועצות דתיות (ביטוי לאופי היהודי דתי של
מדינת ישראל), הסוכנות היהודית, משרד הקליטה (ביטוי לאופי היהודי לאומי).

הסדר הסטטוס קוו:
פשרה בין דתיים לחילוניים שנחתמה בשנת 1947 בין מפלגות הפועלים לבין המפלגות הדתיות
והחרדיות בשל חילוקי דעות לגבי מעמד הדת היהודית. מטרתו שמירה על יציבות חברתית.
נקבעו הסדרים ב-4 נושאים:
א) שמירת שבת במוסדות ציבור, ומקומות ציבוריים, למשל תחבורה ציבורית.
ב) שמירת כשרות במוסדות ציבוריים כמו צה"ל.
ג) אוטונומיה לחינוך הדתי.
ד) מתן זכות בלעדית לבתי הדין הרבניים לעסוק בענייני נישואים וגירושין.
ההסדר נועד למנוע פילוג בעם בין דתיים לבין חילוניים ולשמור על יציבות חברתית. ההסדר הוא לא
פתרון לנושאים השנויים במחלוקת בין הדתיים לחילוניים, אלא פשרה זמנית. הסדרי הסטטוס קוו אינם
מעוגנים בחוק – הם לא מוגנים ע"י החוק, ולכן מתעוררת מדי פעם המחלוקת בין הציבור הדתי לחילוני.
חלק מהנושאים שהוסכם עליהם בסטטוס קוו קיבלו תוקף של חוק, למשל שמירת כשרות במוסדות
ציבור.

מערכת חינוך דתית
במסגרת חוק חינוך ממלכתי, נקבע שבמדינה תהיה מערכת חינוך ממלכתי שכוללת את הציבור הלא דתי
ומערכת חינוך ממלכתי-דתי לציבור הדתי שנהנה מאוטונומיה הקשורה לתכנית הלימודים. קיים גם
החינוך החרדי העצמאי – זוהי מערכת חינוך אוטונומית שכוללת גנים, בתי-ספר, חדרים ותלמוד תורה.
החינוך העצמאי התחייב לשלב לימודים כלליים בתוכנית הלימודים, אך אין עליו פיקוח.