חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

היהודים בין 2 מלחמות עולם

סיכום לבגרות
מקצוע: היסטוריה, כיתה: י', מאת: Gal B, פורסם: 15/05/2008
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

סיכום בצורת שאלות ברמת בגרות על היהודים בין 2 מלחמות עולם-קולוניאליזם, יהודים במדינות איסלאם וכו'

1. מי הן המדינות הקולוניאליות בארצות צפון אפריקה והמזרח
התיכון?
ציין על אלו מדינות שלטה כל אחת מהמדינות הקולוניאליות.


בסיומה של מלחמת העולם הראשונה נשלטו מרבית ארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה
על ידי שלוש מהמעצמות הקולוניאליות - צרפת, בריטניה ואיטליה.
התהליכים שעברו החברות בארצות אלו היו שונים והושפעו ממספר גורמים:
* אופי ההשתלטות על המדינה או הדרך שבה נכבשה.
* מעמדה המדיני של הארץ – סיפוח, מנדט או חסות (פרוטקטוראט).
* חשיבות האזור בעיני המעצמה הקולוניאלית.
* גודלו וחוזקו של המיעוט הקולוניאלי (המתיישבים) מול האוכלוסייה המקומית
ותגובתה.

המעצמות ושטחי שליטתן:
צרפת - כבשה בהדרגה את ארצות צפון אפריקה (המגרב).
אלג'יריה הייתה הראשונה שנכבשה, ב-1830 .
אלג'יריה נהפכה לחלק מצרפת, כלומר לקולוניה (מושבה) צרפתית.
תוניסיה נכבשה מידי השליט המקומי, שהיה תחת חסות האימפריה העות'מאנית בשנת
1881, והונהג בה משטר של חסות (פרוטקטוראט) צרפתי.
היחידה שלא הייתה נתונה קודם לכן תחת שלטון האימפריה העות'מאנית הייתה מרוקו.
עד לכיבוש התקיים במרוקו שלטון עצמאי של הסולטאן, שהיה בעל ייחוס של קדושה
לבית הנביא.
בשנת 1912, נכבשה מרוקו על ידי הצרפתים, אולם לאחר לחצים כבדים מצד
המעצמות,
ואף היא נהפכה למדינת חסות צרפתי.
בסוריה הונהג מנדט צרפתי, שהוענק לצרפת על ידי חבר הלאומים, אך למעשה הונהג
שם משטר קולוניאלי שדיכא כל התארגנות מקומי. המנדט על סוריה נקבע בהסכמי סאן-
רמו ב- 1920.
כמו בסוריה, גם בלבנון הונהג מנדט צרפתי.
המדינה היחידה במזרח התיכון שלא היה בה רוב מוסלמי, הייתה לבנון.

בריטניה- הייתה המעצמה הקולוניאלית הגדולה ביותר במזרח התיכון.
בריטניה פרשה את חסותה על עירק, מצרים, ארץ ישראל, עדן ועבר הירדן.
ב-1839, נכבשה עדן על ידי הבריטים, והייתה נתונה תחת שלטון בריטי ישיר.
בשנת 1882, נכבשה מצרים. בשנות ה- 20 שלטו הבריטים במצרים תוך מתן סמכויות
נרחבות למצרים, ובלי להתערב באופן ישיר בניהול המדינה.
ב- 1922 הכריזה בריטניה כי היא מכירה בעצמאותה של מצרים תוך שמירה על
אינטרסים בריטיים חיוניים. ב- 1936 נחתם חוזה העצמאות מול בריטניה.
ב-1920 קיבלו הבריטים מנדט על עירק, במסגרת הסכמי סאן-רמו.
לפני כן עירק הייתה נתונה תחת שלטונה הישיר של האימפריה העות'מאנית.
ב- 1922 נחתם בין בריטניה לעירק הסכם שמבטיח עצמאות, אך רק ב- 1930 נחתם
חוזה המעניק לעירק עצמאות מלאה.



איטליה - הייתה מדינה קולוניאלית חדשה יחסית. איטליה הייתה בעלת נתח קולוניאלי
אחד בלבד באזור בלוב. היא שאפה אמנם לכבוש את תוניסיה, אך לבסוף הצרפתים
כבשו אותה.
ב-1911, נכבשה לוב על ידי האיטלקים. לפני הכיבוש האיטלקי לוב הייתה נתונה תחת
השלטון של האימפריה העות'מאנית (1853-1911), אשר לחמה בתנועת הסאנוסיה (
כת שבטית דתית ששלטה באזורים נרחבים בלוב).
לוב צורפה לאיטליה והפכה למושבה איטלקית.
החל משנת 1922 הונהג בה משטר פיקוח חמור על ידי השלטון הפשיסטי.
בשנת 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה, לוב נכבשה מידי האיטלקים על-ידי
בריטניה, אשר שלטה בה עד לשנת 1951.


2. מהו אופי השלטון הצרפתי? (2 דוגמאות)


הקולוניאליזם הצרפתי היה מונחה על ידי תפיסה של מעורבות ישירה בחיי האוכלוסייה
המקומית, ובניסיון להנחיל את התרבות הצרפתית לחברה המקומית.
הצרפתים ראו בכך מעין שליחות תרבותית, ובמסגרת תפיסתם זו הקימו בארצות
הקולוניאליות בתי ספר צרפתיים ומוסדות תרבות צרפתיים.
דפוס השליטה הצרפתי היה בעיקר צירוף מלא של המדינה (כמו באלג'יר), או שלטון
(פרוטקטוראט) חסות עם פיקוח מחמיר ומעורבות ישירה בניהול הארץ. גם בארצות
שבהן הוחל שלטון של מנדט צרפתי (סוריה ולבנון) נקטו הצרפתים במדיניות של פיקוח
מחמיר והתערבו באופן ישיר בניהול המדינה.
הצרפתים ראו במושבות שלהם חלק בלתי נפרד מצרפת והקימו שם התיישבות
קולוניאלית גדולה (בעיקר באלג'יריה, מעט בתוניסיה).
ניתן לומר שהקולוניאליזם הצרפתי היה ישיר, והוא הותיר את חותמו על התרבות
המקומית.


3. מהו אופי השלטון הבריטי? (2 דוגמאות)

הקולוניאליזם הבריטי- הבריטים נמנעו בדרך כלל מניהול ישיר של המדינה, למעט
השליטה על עניינים הנוגעים לשמירה על האינטרסים האימפריאליים הצבאיים
והכלכליים. בקולוניאליזם הבריטי ניתנו יותר סמכויות לתושבי המקום, ובחלק מן
המקרים הובטחה עצמאות, כלומר, הקולוניאליזם הבריטי נתפס כזמני.
בנוסף לכך, היה ניסיון לדיאלוג עם התנועות הלאומיות המקומיות.
שלושת דפוסי השליטה האופייניים לקולוניאליזם הבריטי היו:
1. הסתמכות על שושלות מקומיות (כמו בירדן, ובערב הסעודית).
2. סיוע לאוכלוסיה המקומית בניהול תוך מתן הבטחה לעצמאות (מצרים ועירק).
3. מנדט בריטי (כמו בא"י).
4. תאר את שינויים התמורות בחיי היהודים בארצות האיסלאם בשנים בכל
אחד מהתחומים הבאים: דמוגרפי, כלכלי, מעמד חוקי ומשפטי, חינוך,
מעמד הקהילה.

בתחום הדמוגרפי- קהילות היהודים בארצות האיסלאם היו קטנות למדי ביחס לקהילות
אירופה: בסך הכל מנו הקהילות הללו בין שתי מלחמות העולם כ- 800 אלף יהודים
(פחות מ7%- מכלל יהודי העולם).
במרוקו היה את הקיבוץ הגדול ביותר של היהודים בארצות האיסלאם.
בתמורות שחלו בתחום הדמוגרפי בולטות שלוש תופעות מרכזיות:
א. גידול ניכר במספר היהודים בין שתי מלחמות העולם.
כתוצאה משיפור התנאים התברואתיים בארצות הנ"ל, ירידה בשיעור התמותה, שיפור
ביחסה של האוכלוסייה הכללית ליהודים וההגברת הביטחון האישי, והשיפור במצבם
הכלכלי של היהודים, היה גידול דמוגרפי.
ב. הגירה פנימית מסיבית מאזורי הכפרים אל מרכזי הערים הגדולות, ובעיקר אל
ערי הבירה. תופעה זו היא חלק מתהליכי המודרניזציה, והינה תוצאה של האפשרויות
הכלכליות שנפתחו בפני היהודים עם הכיבוש הקולוניאלי.
ג. מעבר מהרבעים המסורתיים לרבעים חדשים, בסמוך לאירופאים, או למוסלמים
אמידים. כלומר, יציאה מהרבעים היהודיים (דוגמת ה'מלאח' וה'חארה') ומעבר לרבעים
עשירים יותר.

בתחום הכלכלי- הקולוניאליזם האירופאי הביא עימו תמורות חשובות בפעילות
הכלכלית של היהודים בארצות האיסלאם, ואיפשר להם להיכנס למעגל כלכלי חדש.
השינוי הבולט ביותר היה האפשרות שניתנה ליהודים לעבור מעיסוקיהם המסורתיים
להשתלבות במקצועות חדשים, אשר חייבו השכלה מתאימה, כגון: פקידות במנגנון
המדינה, רפואה, עריכת-דין, רוקחות ואדריכלות. כמו כן, השתלבו יהודים גם בתחומי
המסחר, הבנקאות והעיתונות (חלקם של היהודים בכל המקצועות שצוינו לעיל היה גדול
מחלקם היחסי באוכלוסייה).
השינוי בתעסוקות היהודים ובאפשרויות הכלכליות חדשות שנפתחו בפניהם הוביל
לעלייה בשיעור השכירים שהשתלבו בתעשייה בערים, וכן השפיע על יציאתן של נשים
לשוק העבודה (גם אם במימדים קטנים).
כיוצא מכך נגרמו שינויים חברתיים נוספים: 1. התארגנות של היהודים באיגודים
חברתיים ומקצועיים.
2. שינוי בריבוד החברתי של היהודים בארצות המזה"ת וצפון אפריקה.

המסקנה היא שחל שינוי ניכר בתעסוקות היהודים, אך השינוי לא היה נחלת כלל
האוכלוסייה היהודית, דבר שהביא לשבירת האחידות בקהילה.
בקרב היהודים נוצרה שכבה כלכלית-חברתית מודרנית - בורגנות יהודית חדשה- אשר
ריכזה בידיה עוצמה כלכלית רבה. לדבר זה היה השלכה לא רק על הקיטוב
הפנימי שנוצר בתוך הקהילה היהודית, אלא גם על הגדלת הניתוק בין היהודים לחברת
הרוב הסובבת אותם ועל העמקת הפערים הכלכליים והחברתיים בין יהודים למוסלמים.

חשוב לציין כי היו גם יהודים שנפגעו דווקא מהתמורות הללו, מפני שנדחקו מעיסוקיהם
המסורתיים, ונותרו ללא תעסוקה. כך למשל, סבלו שכבות רבות בתוך קהילות מרוקו
מהעדר תעסוקה. הם הגיעו לעוני רב ונאלצו לחיות חיי קבצנות ולהתפרנס מנדבות.

בתחום המעמד החוקי והמשפטי- ככל שהשליטה המערבית הקולוניאלית בארצות
האיסלאם הייתה ישירה יותר, כך השתפר מעמדם המשפטי והאזרחי של היהודים, ועלה
מעמדם הכלכלי והחברתי. אולם שיפור זה, יחד עם תהליכי המודרניזציה שעברו
היהודים בארצות הנ"ל, גבה את מחירו: ככל שקיבלו היהודים יותר זכויות מהממשל
הקולוניאלי, כך גבר הנתק מהסביבה המוסלמית, וחלה הרעה ביחסיהם עם היהודים.
בנוסף לכך, גברו גילויי האנטישמיות מצד המיעוט הקולוניאלי.
התמורות במעמדם המשפטי של היהודים היו שונות מארץ לארץ.
החל מאלג'יריה בה קיבלו היהודים שוויון זכויות מלא (אזרחות צרפתית מלאה), ועד
לארץ כמו תימן שבה הייתה למערב השפעה מועטה, ולכן נותר מעמדם המשפטי של
היהודים ללא שינוי, מעמד הד'מי.

בתחום החינוך- גורם מרכזי שפיתח את תחום החינוך הוא:
* הקמת בתי הספר של חברת כי"ח (כל ישראל חברים- "אליאנס")- תהליך
ההתמערבות והמודרניזציה, שעברו היהודים בארצות צפון אפריקה והמזה"ת היה בתי
הספר של חברת כי"ח, שהוקמו בעשרות ערים במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ומפעלם
הגדול בתחום החינוך.
חברת כי"ח הוקמה בשנת 1860 ביוזמת יהודי צרפת, מתוך שאיפה להפיץ את תרבות
צרפת ולהאיץ את השתלבותם של היהודים בחברה המודרנית על ידי מתן חינוך וסעד.
החברה הקימה רשת ענפה של בתי ספר ומוסדות חינוך יהודיים בארצות האיסלאם, בהם
התקיימה פעילות חינוכית ענפה בשפה הצרפתית מתוך מטרה ברורה להחדיר ולהפיץ
את התרבות הצרפתית ואת ערכיה. כמו כן, קיימה החברה פעילות רחבה בתחום
המשפטי-המדיני להבטחת זכויות היהודים במדינות השונות. בית הספר הראשון של
"אליאנס" הוקם ב- 1862 בעיר תטוואן שבמרוקו.
בתי הספר של "אליאנס" תרמו ליצירת שכבה משכילה יהודית, ולהשתלבותם של
היהודים בארצות המזרח התיכון בחברת הרוב הסובבת. אלא שבניגוד למדינות אירופה
הדמוקרטית, שבהן השתלבו היהודים כאזרחים שווי-זכויות, במדינות הקולוניאליות
הושארו היהודים כקבוצה אתנית-לאומית נפרדת וחברת כי"ח נאלצה להתמודד עם
עובדה זו.
רשת "אליאנס" חוללה תמורות מרחיקות לכת בתחומי החינוך האלה; מגוון אפשרויות
הלימוד, תכני הלימוד, איכות המורים, אמצעי הלימוד ותנאי הלימוד.

מעבר לתמורות המשמעותיות, שחוללה רשת אליאנס, ניתן להצביע על מספר תמורות
נוספות בתחום החינוך:
1) הוקמו בתי ספר חדשים מודרניים בפיקוח הקהילה.
2) חל גידול במספר התלמידים היהודים שלמדו בבתי ספר נוכריים או במיסיון
הממשלתי.


בתחום מעמד הקהילה- עד לחדירת הקולוניאליזם האירופאי והתמורות שנגרמו
בעקבותיו בתחום המשפטי והאזרחי, מעמד הד'מי של היהודים בארצות האיסלאם היה
כרוך לא רק בהשפלות רבות, אלא כלל בתוכו גם אוטונומיה דתית ותרבותית שניתנה
לקהילות היהודיות. פירושה של אוטונומיה זאת היה: הנהגה עצמאית של הקהילה, ניהול
מוסדות חינוך עצמאיים, כפיפות לשופטים ולמנהגים של הקהילה, ורשות לנהל את
ענייני המשפחה, האישות והדת לפי תורת היהודים ולפי ראות עיניה של הקהילה
ורבניה. אוטונומיה זו נשמרה בתוך השכונה היהודית, שבה התגוררו היהודים בנפרד מן
האוכלוסייה המוסלמית (ה'מלאח' במרוקו ואלג'יריה, וה'חארה' בתוניסיה, המחאלה
בטהראן, והרובע היהודי בצנעא).
מצב זה החל להשתנות עם הכיבוש הקולוניאלי. ההשפעה הקולוניאלית בארצות המזה"ת
וצפון אפריקה והשינויים שחוללה בארצות אלה, הביאו לתמורות משמעותיות בארגון
הקהילה היהודית ובמעמדה.
התמורות בקהילה:
· צמצום האוטונומיה הדתית והמשפטית של הקהילה היהודית.
· תהליך הדמוקרטיזציה בהנהגת הקהילה ובמוסדותיה.
· שיתופם של היהודים במוסדות הניהול והייצוג של המדינה.
· מיסודם של מוסדות בקהילה.
· התארגנויות יהודיות חדשות.

לסיכום, כל התמורות שעברו על הקהילה היהודית הביאו בסופו של דבר, לירידה בכוחה
של הקהילה היהודית ולפגיעה בכוח הכפייה שלה על חבריה. ובנוסף תרמו התמורות
הללו להתרופפות הקשר שבין הפרטים בקהילה לבין מוסדותיה ורבניה, והביאו לקיטוב
פנימי ולמאבקי כוח בתוך הקהילה היהודית על עיצוב דמותה. מאבקים אלו הלכו וגברו
עם האצת תהליכי ההתמערבות והחילון של האליטות בארצות המזרח התיכון וצפון
אפריקה, ועם חדירת הציונות והפעילות הציונית לארצות הנ"ל.

5. הסבר את הגורמים לתמורות המפורטות בשאלה 4.

התמורות בחיי היהודים חלו עקב עליית השלטון הקולוניאלי והשפעתו על אורח החיים
של היהודים בארצות האיסלאם.
ככל שהשליטה המערבית הקולוניאלית בארצות האיסלאם הייתה ישירה יותר, השתפר
מעמדם המשפטי והאזרחי של היהודים: עד לפני שעלו המדינות הקולוניאליות לשלטון,
מעמד היהודי בארצות האיסלאם היה דהימי-בן חסות.
כלומר, כל עוד היהודי משלם מיסים מחויב השלטון המוסלמי להגן עליו. ולמרות זאת,
הוענק ליהודים בארצות האיסלאם יחס משפיל כדי להדגיש את הבדל המעמדות ביניהם
לבין המוסלמים. עם עליית המדינות הקולוניאליות לשלטון, חל ניסיון השתלבות של
היהודים עם המיעוט הקולוניאלי. עקב כך, בחלק מהמדינות הוענקה ליהודים אמנסיפציה
הדרגתית שכללה: אזרחות צרפתית מלאה, או ביטול מעמד הדהימי-השוואה למעמד
המשפטי של המוסלמים, או הענקת אזרחות צרפתית לחלק מצומצם מהתושבים.
במרוקו נותרו היהודים במעמד הדהימי.
ביטול מעמד הדהימי שיפר את מעמדם המשפטי של היהודים, ועקב כך חל שינוי בתחום
הכלכלה. משמע, הקולוניאליזם האירופאי אפשר ליהודים להיכנס למעגל כלכלי חדש.

התמורות במעמדם הכלכלי של היהודים הביאו לשינויים ב-2 תחומים:
א. כתוצאה מתהליך ההתמערבות והמודרניזציה שעברו היהודים בתחום הכלכלה (עיסוק
במקצועות חדשים, הענקת שירותי תברואה), חלו שינויים דמוגרפים בקרב הקהילה
היהודית.
תהליכי המודרניזציה וההשתלבות של היהודים בחברה הקולוניאלית הובילו גם לתמורות
בחינוך. לדוגמא, הקמת בית הספר אליאנס בסיוע הארגון היהודי-צרפתי "כל ישראל
חברים", שהעניק חינוך מודרני והקנה ערכי תרבות צרפתית בקרב תלמידיו.

ב. כתוצאה מריבוד כלכלי חדש והתארגנויות כלכליות חדשות של יהודים, נפתחו פערים
ביניהם לבין הקהילה המוסלמית, שגרמו לאיחוד של הקהילה היהודית, ולתמורות בארגון
הקהילה היהודית ובמעמדה.


6. הבא דוגמאות לתמורות שתיארת בשאלה 4, באחת מהמדינות.

מרוקו:
מספר התושבים במרוקו בשנת 1921 היה 110,000 , ובשנת 1939 הוא היה
225,000.
ריכוזי היהודים בערים המרכזיות היו: קזבלנקה, טנג'יר, פאס, מוגדור.
ניתן לומר שלא חל כל שינוי במעמדם החוקי והמשפטי של היהודים במרוקו. יחד עם
זאת חל שיפור ניכר במצבם הכולל של היהודים במרוקו. השיפור נגרם מעצם נוכחותם
של הצרפתים, שמנעו פרעות ביהודים. השיפור במצבם של היהודים ניכר בעיקר
בתחום הכלכלי.
במקביל, חלה פגיעה באוטונומיה הדתית והמשפטית הפנימית של הקהילה היהודית זאת
בגלל מדיניות הפיקוח המקיף על המוסדות היהודיים שהונהג על ידי הממשל הקולוניאלי
הצרפתי. להנהגה היהודית הדתית במרוקו ניתנה סמכות שיפוטית אך ורק בענייני
אישות, ואילו ביתר הנושאים הועברה הסמכות לבתי המשפט המרוקניים, שנוהלו על פי
חוק השריעה. פירושו של דבר הרעה במעמדם המשפטי של היהודים.
ב' מלאח' במרוקו התגוררו היהודים בנפרד מן האוכלוסייה המוסלמית.
במרוקו למשל, ניטלו מהקהילה היהודית כל סמכויות השיפוט, למעט סמכויות השיפוט
בענייני אישות.
מעבר לכך, ההתמערבות המואצת שעברו בארצות האיסלאם הביאו להחלשת הזיקה
שלהם למסורת היהודית ולמוסדות הקהילה היהודית .הדבר הביא לירידה בכוחה של
הקהילה ולפגיעה בכוח הכפייה שלה על חבריה.
וברובם נותרו היהודים במרוקו, קרובים למסורת היהודית וקשורים למוסדות הקהילה
ורבניה.
מצבם הכלכלי של יהודי מרוקו היה טוב ממצבם האזרחי.
סוחרים עשירים נהנו מזכויות יתר שהעניקו להם מעמד מיוחד: הם לא שילמו מס-
גולגולת, היו זכאים לבחור את מושבם כראות עיניהם, והחשוב מכל- הם היו מקורבים
לשלטון. הם עסקו בפעילות מסחרית ענפה, בבנקאות, העניקו אשראי לסולטאן, ייבאו
מוצרי טקסטיל, סוכר ותה וייצאו דגנים, שמנים, עורות ועוד. באמצעות פעילותם
הכלכלית והמסחרית חדרה מרוקו אל רשת הסחר הבינלאומית. באופן טבעי, עם הגעת
האירופאים לאזור, נוצר שיתוף פעולה בינם לבין "סוחרי המלך".
בגלל הכיבוש המאוחר יחסית של מרוקו (1912), הגיע מספר המועסקים היהודים
במקצועות החופשיים במרוקו לפחות מאחוז אחד! הנוכחות הצרפתית ביטלה את תפקידם
של היהודים כגורם מתווך ורבים מהם נאלצו לזנוח את עיסוקיהם המסורתיים ברוכלות
ובמלאכה. שיעור היהודים שעסקו במסחר (פנימי) ירד ורבים מהיהודים בכפרי האטלס
היגרו לערי החוף של מרוקו.
במרוקו התפתח נושא החינוך, וכאות לזה הוקם ב-1862 בית הספר הראשון של
"אליאנס", בעיר תטוואן.
בתי הספר של "אליאנס" תרמו ליצירת שכבה משכילה יהודית, ולהשתלבותם של
היהודים בארצות המזרח התיכון בחברת הרוב הסובבת.

7. הצג את דפוסי הפעילות הציונית בארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון
הבא דוגמאות לדפוסי פעילות האלה באחת מהמדינות.


בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שינתה הפעילות הציונית את דפוסי התארגנותה
ופעולתה התרחבה - הופיעו אגודות ציוניות, תנועות נוער ומפלגות פוליטיות, התקיימו
בחירות לקונגרסים הציוניים והוצאו לאור עיתונים ציוניים. זה היה השלב העיקרי
לשינוי פני הקהילה היהודית.
אחת התגובות הנפוצות בארצות האיסלאם להופעת הציונות הייתה הקמת אגודות
ציוניות.
האגודה הציונית הראשונה שפעלה בארצות אגן הים התיכון הוקמה בקהיר, מצרים והיא
נקראה אגודת "בר-כוכבא".
נוסדו גם התארגנויות חדשות, בין כזרמים של מפלגות פוליטיות ציוניות עולמיות ובין
כתנועות נוער.
לדוגמא, תוניסיה שבה התפתח דגם הציונות החזק והמשמעותי ביותר. פעלה שם
פדרציה ציונית, שהוקמה כבר בשנת 1920 וניסתה לאחד את כלל הפעילות הציונית.
מספרן של האגודות הציוניות צמח ל-22, והן היו פרוסות על פני כל הערים החשובות
שבמדינה. החל משנת 1924 פעלו בתוניסיה גם תנועות נוער יהודיות ומשנת 1928
פעלה שם גם תנועת "השומר הצעיר". בשנת 1931 נוסדה תנועת הנוער "בית"ר" של
התנועה הרוויזיוניסטית.

בארצות האיסלאם פעלו שלושה סוגים של תנועות נוער: הסוג הראשון - אגודות ספורט
דוגמת "מכבי", שפתחה סניפים בחלק מהארצות.
הסוג השני - התארגנויות מקומיות של בוגרי בתי הספר של "האליאנס".
הסוג השלישי - תנועות נוער במשמעות המלאה של המושג, תנועות נוער יהודיות
ותנועות נוער ציוניות.

אמנם רק בחלק קטן מארצות האיסלאם יצאו לאור עיתונים ציוניים מובהקים. מבין
ארצות אלה בולטות במיוחד מצרים ותוניסיה, שבהן הייתה עיתונות ציונית ענפה
במיוחד.
בשנות השלושים יצאו לאור בתוניסיה שבעה עיתונים ציוניים במקביל, מהם אפילו
עיתון אחד בשפה העברית.
במרוקו הציונות הייתה תנועה אסורה, ולכן העיתון הפרו ציוני במרוקו לא יכל לפרסם
בצורה גלויה ובאופן ישיר את אהדתו לציונות.


8. הסבר את הגורמים המסייעים ואת הגורמים המעכבים לפעילות הציונית
בארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון.

הגורמים המסייעים:
בעירק הייתה הפעילות הציונית הענפה יותר בכל ארצות האיסלאם. הדבר נבע קודם כל
מאופייה המיוחד של יהדות עירק, שהייתה יהדות מתקדמת וליברלית. אנשי ההנהגה של
יהדות עירק היו מעורבים בצמרת ההנהגה הפיננסית של עירק, ומכאן פתיחותם
לרעיונות חדשים. הפעילות התבטאה בתרומות למוסדות כספיים של התנועה הציונית,
בקניית אדמות בארץ ישראל, בהקמת אגודות ציוניות כמעט בכל ערי עירק; הקמת בתי
ספר עיבריים, תנועות נוער ציוניות ואגודת ספורט "מכבי" בהן היו אלפי חברים, דרישה
לקבלת סרטיפיקטים ועלייה לארץ ישראל.

תחת שלטון הבריטים הוטב מצב היהודים והותרה להם פעילות ציונית שהתבטאה
בהקמת מפלגות וארגוניים ציוניים ובנוסף הוצאה לאור של עיתונים והקמת סניפי
הכשרה עצמית.

גילויי האנטישמיות הדגישו את הקיטוב והבדידות של היהודים, דבר זה גרם להתקרבות
לתנועה הציונית.

הגורמים המעכבים:
יהדות ארצות האסלאם לא הייתה דומיננטית בתנועה הציונית העולמית;
מיעוט שליחים, מיעוט אמצעים, העדר של חומרי הסברה בשפות המדוברות והמקובלות
על יהודי ארצות האיסלאם) – דברים אלו צמצמו את יכולת ההתפתחות של התנועה
הציונית.
בשנות השלושים מתבלטת ההתנגדות לתנועה הציונית בעיקר בגלל ההתפתחויות
בסכסוך הערבי- היהודי בארץ ישראל. ההתנגדות לציונות קיבלה יתר תוקף בעיקר
לאחר מאורעות תרפ"ט (1929).

לא בכל מקום ולא על-ידי כל קבוצה בחברה היהודית התקבל רעיון התנועה הציונית
באהדה, שלוש קבוצות יהודיות בלטו בהתנגדותן לרעיון זה:
* אלו שהצטרפו לתנועות הקומוניסטית או הסוציאליסטית.
* הכוחות המתבוללים בתרבויות של השלטון הקולוניאלי (ובכלל זה חברת כי"ח
(אליאנס).
* אלה שהעדיפו להזדהות עם התנועה הלאומית הערבית.

9. תאר את התמורות ביחס החברה הקולוניאלית ליהודים בשנות השלושים,
והסבר את הגורמים לתמורות אלה.

השליטה הקולוניאלית המערבית הביאה על פי רוב לשינוי לטובה במעמדם האזרחי
והמשפטי של היהודים ולשיפור ניכר במצבם הכלכלי והחברתי. עם זאת, הברית
שנוצרה בין היהודים לבין השלטון הקולוניאלי ניתקה אותם מהסביבה המוסלמית
בארצות אגן הים התיכון. התושבים המוסלמים בארצות אלו לא ראו בעין יפה את
התקרבות היהודים אל השלטון הקולוניאלי השנוא. תמיכתם הגלויה של היהודים במערב
עוררה עליהם את חמתם של ההמונים הערבים ועוינותם של אלה רק הגבירה את
תלותם של היהודים במעצמה הקולוניאלית. כמו כן, האמנסיפציה של היהודים בארצות
האיסלאם נכפתה מן החוץ ולא הביאה להטמעת היהודים בחברה הסובבת, כי אם להיפך,
היא גרמה להפיכתם של היהודים לנטע זר בתוכה. בנוסף לכך, עוררה האמנסיפציה של
היהודים את זעמו של המיעוט הקולוניאלי (המתיישבים האירופאים), הדבר בלט במיוחד
באלג'יריה. שם הוענקה האמנסיפציה בבת אחת ובאופן סוחף.

10. תאר את התמורות ביחס החברה המוסלמית ליהודים בשנות השלושים
והסבר את הגורמים לתמורות אלה.

התייחסות השלטון והחברה המוסלמית אל המיעוט היהודי בארצות אגן הים התיכון
בתקופת האימפריה העות'מאנית עוצבה על ידי ההלכה האסלאמית ומעמד הד'מי שנגזר
ממנה. מעמדו של בן החסות גילם בתוכו יחס דו-ערכי: מצד אחד, במעמד זה היו כרוכות
השפלות רבות, מצד שני הוא הבטיח ליהודים הגנה פיזית מטעם השלטון המרכזי. למרות
ההשפלות הכרוכות במעמד הד'מי, ניתן לומר שבחיי היום יום התקיימו יחסי שכנות
טובים בין יהודים למוסלמים. אלא שלא הייתה זו אידיליה מושלמת- בצד תחושת
הקרבה אל האוכלוסייה המוסלמית נשא היהודי עמו מועקה של התפרצויות אלימות
מלוות בפגיעות בנפש וברכוש.
שנות השלושים הביאו עימן שינויים מהפכניים ביחסי היהודים עם חברת הרוב המוסלמי
ועם המיעוט הקולוניאלי בארצות אגן הים התיכון. על שנים אלו העיבו צלו של הסכסוך
הערבי-יהודי וההשפעה הנאצית על ארצות האיסלאם.
ארבעה גורמים עיצבו יחסים אלו בשנות השלושים:
א. עליית הנאציזם בגרמניה והתעמולה האנטי-יהודית שניהלו גם בארצות אגן הים
התיכון.
ב. האנטישמיות הצרפתית והאיטלקית בארצות שהיו בשלטון צרפת או איטליה.
ג. השפעת הציונות וההקצנה שחלה בסכסוך היהודי-ערבי בשנות ה- 30.
ד. התגברות התביעות הלאומיות של מדינות במזרח התיכון שטרם זכו לעצמאות.


רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: