חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

איסור בל תשחית

מקצוע: שונות, כיתה: אחר, מאת: הדסוש, פורסם: 19/11/2010
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

סיכום על "איסור בל תשחית" - האיסור הכללי, מתי מותר להשחית, השחתת מאכלים, שיירי לחם.

איסור בל תשחית
 
האיסור הכללי
על פי התורה ישנו איסור כללי: "בל תשחית" ועניינו - שלא להשחית דברים שיש בהם תועלת, בין אם הם דברי מאכל, בין שאר כלים אוחומרי גלם. כל השובר כלים, קורע בגדים, הורס בניין או סותם מעיין שלא לצורך, עוברעל איסור 'בל תשחית'.הטעם לאיסור 'בל-תשחית' ברור. אדם צריך להתייחס אל העולם כולו בכבוד ובאהבה ולכן אפילו אם לועצמו אין כל תועלת ממאכל מסוים, מפני שאינו ערב לחיכו, מכל מקום אין הוא יחידבעולם. ישנם עוד ברואים, אנשים ובעלי חיים ואחד מהם יוכל, אולי, ליהנות ממאכל זה. על כן יש להיזהר שלא להשחית מאכלים בחינם. למשל, בעת שלוקחים מאכל לצלחת, יש לשיםלב שלא לקחת יותר מדי, כדי שלא יצטרכו להשליך אחר-כך את מה שנשאר.

אדם שערךסעודה גדולה, ונשאר לו הרבה אוכל, אסור לו לזרוק את האוכל שנותר לפח, אלא - עליולהשתדל להקפיא את האוכל כדי לאוכלו אחר-כך. ואם נשאר הרבה מאוד אוכל, עד שמשפחתולבדה לא תוכל לאכול את כולו, מן הראוי להשתדל לחלק את הנותר לקרוביו או שכניו. אםיוכל למצוא עניים שיחפצו בו, הרי זה משובח, שכך יוכל גם להציל את האוכל מהשחתה וגםלקיים מצוות צדקה. אבל אם חיפוש אנשים שירצו לקחת את הנותר, והבאתו אליהם, כרוכיםבטרחה יתירה, אזי אין חובה לטרוח על חלוקת האוכל, ומותר להניחו בפח. ואע"פ כן מידתחסידות לטרוח כדי שלא לזרוק את האוכל. מכל מקום מתחילה יש לתכנן את הסעודה באופןכזה שלא יצטרך לזרוק בסופה אוכל לפח. למשל, בעלי אולמות ועורכי סעודות גדולות, יכולים להעביר את האוכל שנותר למוסדות חינוך. אם לא ימצאו אנשים שיוכלו ליהנותמהנותר, מנהג חסידות לרחם על בעלי חיים ככלבים וחתולים, ולתת להם את השאריות, ולאלהשחית אותם בחינם.
כן הדין לגבי בגדים. כל בגד שאדם אינו מעוניין ללבוש, אם הואעדיין ראוי לשימוש, יש להשתדל למצוא מישהו שיוכל ליהנות ממנו, ולא לזורקו ולהשחיתו. ולא רק מצוות צדקה יש בזה, אלא אף זהירות מהשחתה מיותרת. וכן הדין לגבי כלים וכלשאר הדברים.


מותר להשחית לצורך...
אם ההשחתה נעשית לשם סיבה חשובה, אז אין זו השחתה והדבר מותר.
למשל, ידוע המנהג שהחתן שובר כוס מתחת לחופה, כדי שגם בעת השמחה לא יישכח הצער עלחורבן בית המקדש. כיוון שהדבר נעשה לשם תועלת חשובה של הזכרת בית המקדש, אין הדברנחשב להשחתה אסורה. אבלים מצוויםלקרוע על המת, ואין בזה איסור השחתה, אלא חובה עליהם להזדהות עם השבר והאבדההגדולה, ולהביע את צערם בקריעת הבגד. ואף על פי כן, אסור לאבל לקרוע על המת יותרמדיי בגדים, שכן יש בזה איסור "בל תשחית".
אבל על תלמידי חכמים גדוליםביותר, מותר לקרוע אפילו כמה וכמה בגדים. וכן מסופר על רבי יוחנן שקרע על רבי חנינהשלושה עשר בגדי משי. היינו שבכל פעם, לאחר שהחליף את הבגד הקרוע בבגד שלם, חזרונזכר במיתתו של רבי חנינה ושוב נצטער וחזר וקרע את בגדו.

לכעוס ממשולשבור כלים מרוב חימה, זהו דבר חמור. שכן לא רק על איסור 'בל תשחית' הוא עובר, אלאהוא אף נכשל באחת מן המידות הרעות ביותר. שכן אמרו חכמים: "כל הכועסכאילו עובד עבודה זרה". עבודה זרה היא התמקדות והשתעבדות לאחד מן הכוחות שבעולם, תוך התעלמות משאר הכוחות, וממילא הזנחת כל שאר האידיאלים שבעולם. גם הכועס שוכחהכל, ורק דבר אחד מעסיק אותו, הכעס. ולכן הוא נחשב לעובד עבודה זרה - כי הוא עובדאת כעסו של יצרו הרע.


השחתת מאכלים ולבזותם.
כידוע ישנו איסור כללי שלא להשחית דבר מועיל. וככל שהדבר חשוביותר, כך צריך להיזהר יותר שלא להשחיתו. שכן יסוד איסור 'בל תשחית' נאמר לגביהפירות, מזונו של אדם, שהוא הדבר הנחוץ ביותר לקיומו. אכן מוצאים אנו בדברי חכמים, אזהרות רבות הבאות להרחיק את האדם מהשחתת מאכלים, ובמיוחד מהשחתת לחם שהוא עיקרמזונו. לכן הזהירו שלא להעביר כוס מלאה במשקה מעל לחם, שמא ישפך מן הנוזל שבכוס עלהלחם, וימאיסנו מלהיות ראוי לאכילה, וכן אין לסמוך ללחם כלי שעלול להיות מלוכלך, כדי שלא לפגום את הלחם. הוא הדין לגבי כל שאר המאכלים, שאין לעשות דבר העלול לפגמםולהשחיתם.

לגבי לחם הוסיפו והזהירו שלאלזלזל בכבודו, ולכן אסרו לזרוק לחם ממקום למקום. לגבי מאכלים אחרים הדין הוא, שאםאין חשש שיימאסו, מותר לזורקם. למשל, מותר לחלק שקדים ורימונים על ידי מסירתםבזריקה. וכן ישנו מנהג בהרבה בתי כנסת, שזורקים מעזרת נשים סוכריות בעת שהחתן עולהלתורה, ואין בדבר איסור, מכיוון שהסוכריות עטופות בנייר ואין חשש שמא על ידי הזריקהיימאסו. אבל לגבי פת הדין שונה, שאפילו על גבי שולחן נקי אסור לזורקה ואף שאין חשששמא תימאס בזה, מכל מקום מאחר שהפת היא עיקר מזונו של האדם, יש לנהוג כלפיה בכבוד, ולא לנהוג בה מנהג זלזול ולזורקה, שכל המבזה את הפת נראה כבועט בטובה שהשפיע הקב"הלעולמו .
אמנם בעת שמחלקים את הלחם לאחר ברכת המוציא, יש שנוהגיםלזרוק מעט את הפת, אלא שיתכן שאין בדבר איסור, כי מדובר בדרך כלל בזריקה קטנה מאוד, ואין בה כל כך זלזול אלא להפך, זריזות והבעת רצון לתת את הלחם במהירות לכלהמסובים, כדי שלא ליצור הפסק ארוך בין הברכה שבירך הבוצע עבור שאר המסובים לביןהטעימה עצמה. אף על פי כן מן הראוי להחמיר שלא לזרוק לחם כלל.

אמרוחכמים, שהרואה לחם או שאר מאכל מונח על הארץ, אפילו אם הוא ישן ואולי אף מעופש ואיןסיכוי שמישהו ירצה לאוכלו, בכל זאת מפני כבודו של המאכל עליו להרימו מן הארץולהניחו על גבי מקום גבוה מעט, סלע או עץ וכדומה , אבלמותר להשתמש בלחם ככף כדי לאכול דבר אחר, למשל היו שנהגו לאכול דייסה כאשר חתיכתלחם שימשה להם ככף. וכל זה כמובן בתנאי שלבסוף יאכלו את הלחם ולא יזרקוהו. ואף-על-פי-כן יש שמדקדקים וחוששים להשתמש בפת ככף, ועל כן בכל פעם שהם לוקחים מןהדייסה, הם אוכלים גם מעט מן הלחם, וכך הם אוכלים מן הלחם והדייסה ביחד, ואין נראהשהפת משמשת ככלי לדייסה.
 

 

 

 
כיצד לנהוג בשיירי לחם?
למדנו שיש להיזהר שלא להשחית מאכלים, וביותר הקפידו חז"ל שלא להשחיתושלא לזלזל בלחם, שהלחם הוא עיקר מזונו של האדם. כל חתיכת לחם בשיעור כזית, כברנחשבת ללחם ואסור לאבדה ולכן אם נותרו על השולחן בסוף הארוחה פירורים גדולים כזית, אסור לשטוף את השולחן ולהרטיבם, משום שעל ידי כך הוא מאבדם ומשחיתם . אם אפשר ראוי להכין משיירי הלחם דבר מאכל, כגון פשטידה, או לפחות ליתנם לבעליחיים ואם קשה למצוא להם שימוש לאכילת אדם או בעל חיים, צריך להכניס את שיירי הלחםלשקית ניילון, וכך להניחם בפח, שעל ידי שעוטפם בשקית, אין בהנחתם בפחביזיון.

אם נותרו לאחר האכילה פירורים הקטנים מכזית, אף על פי שמצד הדין איןאיסור לאבדם ולנהוג בהם בזיון, מכל מקום אמרו חז"ל שאין כדאי לעשות כן, משוםשהמשחית ומבזה פירורי לחם גורם לעצמו עניות ושתי סיבות לזה: האחת, שהמשליך פירורים על הארץ, הריהוא כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה בעולם. מי שלא מכיר טובה ומכבד את הלחם, מן השמייםיפסיקו להשפיע לו טובה עד שיהיה עני. ועוד, שיש בדבר סגולה, שאמרו חז"ל שהמלאךהממונה על המזונות והפרנסה 'נקיד' שמו, כלומר 'נקיות', ואילו המלאך הממונה עלהעוני, 'נבל' שמו, כלומר 'לכלוך'. ועל כן במקום שישנם פירורי אוכל על הרצפהשוכן מלאך העניות, ואילו במקום נקי שוכן מלאך העושר לכן יש להיזהר שלא להשאיר הפירורים מפוזרים על הארץ, וכמובן שלא להשליכם מן השולחןעל הרצפה. אלא יש לאוספם מן הרצפה ולזורקם לחצר או למים. ואף שעל ידי השלכתם למיםהם יושחתו, מכל מקום כיוון שאין בהם שיעור כזית, אין איסור לאבדם, רק שאסור לנהוגבהם בזיון ולהשליכם לארץ.

עוד ראוי להזכיר כאן, שניתן להשליך אתהפירורים לחצר, כדי שישמשו מזון לציפורים. וזה בתנאי שמדובר בכמות מצומצמת שלפירורים, אבל כאשר נשארו לו חתיכות רבות של לחם, אין סיכוי שהציפורים יאכלום תוךזמן קצר ויהיה בזה עוד יותר בזיון, ואף השכנים עלולים להצטער מכך. לכן כאשר מדוברבכמות גדולה יחסית של שיירי לחם, עדיף לאוספם בשקית ולהניחם בפח.

שמירת הצומח
איסור בל תשחית נאמר על דברים שיש בהם תועלת. לכן אסור לעקור עץ-פרי, ורק לצורך גדול מותר לעוקרו והעוקר שלא לצורך עובר על איסור תורה שעונשו מלקות. אבל עץ שאינו נותן פירות נקרא עץ סרק, ומותר לעוקרו אף שלא לצורך. אך כיום, כיוון שנוהגים להשקיע כסף בטיפוח גינות נוי, חורשות ויערות, נמצא שגם העצים, השיחים והפרחים, נחשבים כמועילים לבני אדם, וכל מי שמשחיתם עובר בבל תשחית.

צריך לדעת שגם במקומות של הפקר, מצד המידה הטובה ראוי שלא לפגוע בשום עץ או צמח שלא לצורך. וכן כתוב בפסקי התוספות שהקוצץ אילן סרק אינו רואה סימן ברכה. ואף שעל פי ההלכה לא היה אסור לקצוץ עץ סרק, כתב בשו"ת קניין תורה שהואיל ואמרו חכמים: "עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות", נמצא שגם בעצי הסרק גנוז משהו מכוחם של עצי הפרי, ויתכן שלכן אמרו שהעוקר עץ סרק אינו רואה סימן ברכה. האמת, שגם ללא טעם זה, ברור שמצד המידה הטובה, אין לפגוע בחינם בשום דבר נברא, שכן ברור שאין דבר שנברא בעולם לבטלה. ואם הקב"ה אמר: "תוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו" סימן הוא שיש ערך ומשמעות לכל עשב וצמח. וכן אמרו חז"ל אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל". וכן אמרו בזוהר, שכל עשב, אפילו הקטן ביותר, יש לו כוח עליון למעלה, וכל מה שנעשה עימו בזה העולם, הכל הוא על ידי אותו הכוח שלו בעליונים.

העניין הוא, שלכל דבר שנברא בעולם יש משמעות עמוקה, שעל ידה ניתן להבין יותר את מגמתו של העולם ואת כוחו של הבורא. אמנם עדיין לא זכינו להכיר את כל החכמה הגנוזה בעצים ובעשבים, ואין אנו יכולים לעמוד על סוד שירתם, איך שהם מקלסים תמיד את הקב"ה - מכל מקום באופן כללי הננו יכולים להתרשם מהיופי שבבריאה. וכפי שאמרו חז"ל, שהתכסות האדמה בעשבים כמוה כעריכת השולחן באופן נאה, כדי שהאדם יוכל להגשים בפאר והדר את יעודו האלוקי .

על פי זה ברור, שיש ערך לפעילותה של החברה להגנת הטבע, בשמירתה על מיני צמחים וחיות שלא ייכחדו מן הטבע. וכן ברור שיש לשמור על כל החוקים שנחקקו למען שמירת פרחי הבר ובעלי חיים מוגנים - ראשית, מפני הערך העצמי שבשמירת הבריאה על כל גווניה ושנית, מפני שהחקיקה שנקבעה על ידי נציגי הציבור מחייבת כל אחד, הן מצד כוחו של הציבור לקבוע תקנות, והן מצד דינא דמלכותא דינא. אמנם כאשר ישנה התנגשות בין צורכי האדם לשמירת מין ממיני החי או הצומח, צורכי האדם גוברים, ובלבד שהדבר נעשה בשיקול דעת ולא מתוך זילזול ואי התחשבות בסביבה.

כאן המקום להזכיר את דבריו של הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל, שסיפר שבהיותו צעיר, יצא פעם עם מרן הרב קוק זצ"ל לגינה, ובלי משים קטף איזה עלה. כשראה זאת הרב החוויר ואמר: למה לקטוע חיים? והוסיף והעיד על עצמו, שמיום שעמד על דעתו, נזהר שלא לקטוף בחינם שום צמח.

 

 

רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: