חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

ארספואטיקה

מקצוע: ספרות, כיתה: י"א, מאת: עומרי בושארי, פורסם: 15/05/2008
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

עבודה על השיר הארספואטי "משורר" של שלמה זמיר


ארספואטיקה –
שירה שעוסקת בשירה. שירה שמנסחת אמירה על לשון השיר, על אומנות
השיר, על סוגי השירה, על תהליך הכתיבה או על היוצר עצמו. זוהי לשון
שעושה שימוש במילים כדי לומר משהו על לשון השיר עצמה. לשון
המוסבת כלפי עצמה. שיר ארס פואטי חשוף לעיתים באופן גלוי, ולעיתים
מתגלה תוך קריאה ופירוש. מקור המונח לקוח מספרו של אריסטו
"פואטיקה". ספר שדן באומנות הכתובה.
בעבודה זו אני אנתח את השיר " משורר " של המשורר שלמה זמיר:
משורר/שלמה זמיר
ציפורים שמעוני-שר,
ותלמדנה האיך לשיר.
אילות, ראינה, כיצד רוקדות מלַי,
ותדענה לרקד!
בקול של טנור, בלב גדול כמלון,
שר אני סרנדתי לחיים!
-מה לך שר, משורר, בליל, -
אינך מניח לילדים לישון.
דיינו בשני משוררים בעיר,
לשיר גבורת אבותינו, יפי נשינו
ומעשינו בעולם.
הו, משורר, מפני מה אתה שר?
-השושנה סמוקה, הסלע כבד,
ואני משורר.

בשירו של זמיר, ניתן להבחין להזדהות הטבע עם שיריו של המשורר.
הציפורים שומעות אותו שר ("ציפורים שמעוני שר") ולומדות ממנו שירה,
איילות מבחינות בריקוד המילים ("אילות, ראינה, כיצד רוקדות מלַי")
ומצטרפות למחול, אך לא האדם:
"מה לך משורר בליל" זוהי בעצם קריאה של הקורא הפונה אל המשורר
שאומרת בעצם " הפסק לבלבל במוח, יש לנו בעיר שני משוררים ודי לנו
בהם".
אין כאן כלל התייחסות לשירת המשורר כשירה אינדבידואלית, אלא
כתבנית החוזרת על עצמה: מספיק שני משוררים שמצליחים לכתוב על כל
נושאי השירה: שירה היסטורית, על שורשים, עבר, נשותינו-היופי, אולי אף
אהבה, ובכלל מעשה האדם בעולם.
אולם כאן המשורר אינו מתייסר ואינו מתרגש מהביקורת של הסביבה,
להבדיל מתחושת הייסורים של משוררים אחרים שכותבים בסגנון
הארספואטיקה (למשל רחל).
זמיר מציב עובדה פשוטה, כמו שצבע השושנה אדום, והסלע מטבעו כבד,
אני- משורר.
במילים מעט יותר בוטות : "יקפוץ לי כל העולם". זו עובדה, אני לא יכול
שלא להיות משורר, יש לי צורך להגיד את מלותיי וכך אעשה בדיוק כמו
שהשושנה אדומה והסלע כבד . מרכז הכובד של השיר הוא בסיומו.
כמו כן הוא מביא כאן שתי דוגמאות דיי קיצוניות: השושנה- העדינה
והאדומה, לעומת הסלע- הכבד והקר.

הקצנה זו כנראה באה להראות כי היותו משורר איננה איזו תופעה מיוחדת
ואיננו צריך להיות משהו מוקצה ולא רגיל, אלא הוא בחר בדרכו זו והוא
שלם ושמח עם החלטתו.
בשתי שורותיו האחרונות בעצם מובעת הגישה הנינוחה והסיפוק מהיותו
משורר, כמובן שהשקפה זו איננה נפוצה כל כך ורוב המשוררים
הארספואטיים מבכים על ביקורות הסביבה כלפיהם ועל היות המשוררים
אנשים לא "מלאי שמחה". ככל האווירה בשיר אופטימית מאוד, (מלבד
הצהרתו כי הוא שלם עם החלטתו להיות משורר):
"ותדענה לרקד!", "בקול של טנור, בלב גדול כמלון,
שר אני סרנדתי לחיים!"
ביטויים אלה מראים על שמחתו של המשורר, באמצעות שימוש בסימני
קריאה המביעים נחרצות, באמצעות תיאור קולו: "בקול של טנור",
ובאמצעות דימוי ללבו: "לב גדול כמלון".
כמו כן הוא בשיר זה הוא בעצם "מעביר" את תחושת הייסור לאנשים
הסובבים "-מה לך שר, משורר, בליל, -אינך מניח לילדים לישון.", כלומר
הסובבים הם אלו המיוסרים והמתלוננים בשיר, בניגוד למשורר שבד"כ
הוא הפגוע והפסימי.



רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: