חדשות האתר

פרוייקט הרחבת אתר הסיכומים 2014 יוצא לדרך, ואנחנו צריכים את העזרה שלכם! לחצו כאן לפרטים

שימו לב שתיקנו כמה סיכומים שהיו חתוכים, תודה לגולשים הנאמנים שהעירו לנו על כך.

סקר

  • באיזה מקצוע הייתם רוצים לראות יותר סיכומים
  •  תנ"ך
  •  אנגלית
  •  ספרות
  •  היסטוריה
  • אנא בחר תשובה

רשימת תפוצה

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו!

  • אנא הכנס כתובת EMail תקינה

צורפת בהצלחה לרשימת התפוצה. תודה על שיתוף הפעולה!

חברתי

אנטיגונה כגיבורה טראגית

מקצוע: ספרות, כיתה: י"א, מאת: KP, פורסם: 19/11/2010
הולכים לסרט? allmovies.co.il מרכז במקום אחד את כל ההקרנות בכל בתי הקולנוע!

הצגת הדמויות במחזה אנטיגונה כגיבורות טראגיות

אנטיגונה כגיבורה טרגית

שתי הדמויות הראשיות במחזה "אנטיגונה", קראון ואנטיגונה, הן דמויות טראגיות, אולם כל אחת מהן שונה במהותה הטראגית. במאמר זה אתמקד בטרגיות של אנטיגונה.

אנטיגונה היא הגיבורה הטרגית משום ש:

1.      היא עונה על כל המאפיינים של דורותיאה קרוק למעט הידיעה שאיננה חייבת בה.

2.      המחזה קרוי על שמה ופעמים רבות יצירה נקראת על שם הגיבור.

3.      אנטיגונה היא הדמות שבאופן טבעי הקהל מזדהה איתה ורואה אותה כגיבורה, עם קראון קשה יותר להזדהות.

אנטיגונה, בת בית-אדיפוס המקולל, היא נצר למשפחת המלוכה וגיסה הוא המלך, בנוסף היא ארוסתו של בן-המלך, הימון.

עם התמונה הראשונה ניתן להבין שאנטיגונה היא גיבורה טרגית כיוון שהיא מפרה את צו המלך ומחליטה לקבור בעצמה את אחיה, פוליניקס, וזאת למרות שידוע לה כי העונש על הפרת צו המלך הוא מוות.

ניתן לראות באופן ברור את מאפיין הגיבור הטרגי של דורותיאה קרוק "יציג ובלתי יציג כאחד";
מצד אחד יש לזכור כי אנטיגונה בוחרת לקבור את פוליניקס כיוון שהיא שומרת על הערכים החשובים לה אהבת האח ונאמנות למשפחה (בחברה היוונית הנאמנות למשפחה הייתה ערך משמעותי מאוד).

היא אומרת לאיסמנה: "עצמי ובשרי הוא, אחי – וגם אחיך" (עמוד 24).

במשך המחזה מתברר, שאזרחי העיר חושבים כמוה, אך חוששים לגלות את דעתם ברבים. אנטיגונה מייצגת את דעתם הכמוסה, והיא שונה מהם, בכך שהיא לא רק מביעה בקול את מה שהם חוששים לומר, אלא גם מבצעת את מה שהיא והם חושבים לנכון ולצודק, לה יש אומץ בניגוד לשאר אזרחי העיר.

בנוסף, אנטיגונה מרגישה שהיא לא תוכל לחיות עם מצפונה אם תדע שלא קברה את אחיה "כי החרפה קשה ממות" (עמוד 27).

מצד שני אחרי שיחתה עם איסמנה אנו כבר מבינים, שהיא נחושה בדעתה לקבור את המת גם ללא עזרת אחותה, שהיא חדורת אמונה בצדקתה ובטוחה, שבעולם הבא תפוצה על המעשה, שהיא עומדת לעשות ולכן חושבת שהמחויבות למתים גדולה מהמחויבות לחיים.

"חיינו – כחלום-יעוף, אך יש עוד נצח לאהב את המתים" (עמוד 26).

אנטיגונה מפירה את חוק המלך, משום שהחוק המוסרי הוא החוק הנצחי והבלתי משתנה, אנטיגונה לוחמת למען מערכת חוקים נצחית, אותה אין האדם רשאי להפר, היא מאמינה כי חוק האלים מחייב לקבור כל אדם בלי קשר למעשיו.

היא אומרת לאיסמנה: "לכי, וחללי את קדש האלים" (עמוד 26), "ואם נגזר עלי למות, אני אומרת כי חטאי קדוש" (עמוד 26). ולקראון: "כלנו חיבים בכבוד המת." (עמוד 45).

בנוסף לקללה שרובצת על משפחתה, אנטיגונה חוטאת באופיה בחטא ההיבריס – חטא הגאווה, הגיבור הטרגי חשוף לחטא זה בגלל בטחונו העצמי הגבוה, עקשנותו וחוסר פשרנותו, הביטוי הקיצוני ביותר לגאוותה הוא התאבדותה, היא משתמשת בחייה כדי לנצח את קראון.

אנטיגונה גאה במעשיה ואף קוברת את פוליניקס פעם נוספת למרות שהייתה לה האפשרות לא להיתפס, היא אף עושה זאת לאור יום "עד שהגביהה שמש מלהטת אל רום-שמים;" (עמוד 41), כמו כן הזקיף מתאר את הריצה המטורפת של אנטיגונה לקבור שוב את אחיה, ריצה שהעלתה סופת אבק – דברים אלה מלמדים על הכעס חסר הגבולות שמאפיין אותה.

היא איתנה בדעתה ומתווכחת עם קראון בעוז ובאומץ, היא מדברת ומתחצפת אל קראון השליט ללא כל חשש.

הקונפליקט בין השניים הוא טרגי, משום שנוצר מצב בו לא משנה מה יחליטו הגיבורים, התוצאה היא טרגית. העימות הוא בעצם ללא פתרון. עימות בין שני כוחות מנוגדים, לכל אחד מהם אמת ואמונה, הגיון פנימי וצדק אך מתחת לפני השטח הקונפליקט האמיתי בינהם הוא על גאווה, שניהם מבקשים להשפיל אחד את השני.

היא אומרת לקראון בחרון רב: "מצותך, המלך, רבת-עצמה, אך עצמתך כאין וכאפס אל מול חקי-אלה לא-כתובים אשר היו, הווים ויהיו, מוסדי-עולם מנצח לנצחים." (עמוד 43).

היא מוסיפה להרגיז אותו: "אתה שוחק לי, קראון? כל מעשי אולת? אבל אולי הכסיל שופט אותי כאולתו." (עמוד 43).

אנטיגונה בגלל המוסריות הנעלה והכעס חסר הגבולות שלה לא שמה לב שתוך כדי אחותה מגיעה כדי לתמוך בה "אבל ראו: הנה איסמנה באה. מצחה מועב, עיניה אדמות – דמעת אחות נאמנה." (עמוד 46) והיא מפנה לה עורף. היא כל כך דבקה במטרה עד שהיא לא רואה שהיא פוגעת בקרוב אליה "סרבת לתת ידך, כעת איני רוצה בה." (עמוד 46) כשאיסמנה משיבה לה "לא, אנטיגונה, אל תדחי אותי." (עמוד 47) אנטיגונה עונה לה בלעג ובזלזול "שאלי את קראון. תמיד היית תלויה בטעמו." (עמוד 47).

מריה של אנטיגונה נובע מאמונתה בחשיבות הקבורה, והיא מבצעת אותה למרות האיסור של המלך. היא אינה מנסה לשכנע את המלך, שיבטל את גזרתו, למרות בטחונה בצדקתה.
המרי ותכונות האדם המורד שבה מדגישים אספק נוסף וחשוב בעיצוב דמותה כדמות טראגית.

אין ספק כי באנטיגונה מסתתרת עוצמת אישיות סוחפת – היא טיפוס עקשן, חזק ונוקשה. היא הרי יודעת, שקראון נמצא בראשית דרכו וחפץ לגלות יד חזקה, למען יראו וייראו, לפחות בתחילת שלטונו; אך היא אינה מתחשבת בעובדה זו ואינה מחפשת דרך של פשרה, כמו למשל קבורה הרחק מגבולות תבי, אולי לכך היה מסכים קראון? אנטיגונה אינה מבקשת להשפיע על המלך, היא אינה דבקה בשום פשרה ואינה משתכנעת מנימוקי אחותה: "הלא הכשלון צפוי." (עמוד 27), "מה טעם להתחיל בלא תוחלת?" (עמוד 27). במילים אחרות: אנטיגונה רוצה הכל או לא כלום. מהו אותו הכל? קבורה כיאות ויהי מה!

היא מנסחת היטב את רצונה: "אבל אני אקבור אותו;" (עמוד 26), "אבל אני אביא לקבר את האח אשר אהבתי." (עמוד 26).

אנטיגונה נושאת בסבל ומודעת לסבלה מהרגע שנודע לה צו המלך - היא סובלת מכך שאחיה לא נקבר, היא סובלת מחוסר ההבנה עם אחותה. היא סובלת עד מותה ומביעה את סבלה בדרכה לקבר ע"י סיכום חייה הקצרים.

היא מתארת אותו בקינתה: "רעים, הביטו בי ורחמו עלי. אני יוצאת לדרך אחרונה ולא אוסיף לראות את אור השמש; עכשיו המות הוא ינהלני אל חוף נהר צונן וחרישי. לא ישמע שם שיר-כלולות, לא קול חתן, לא קול כלה." (עמוד 60).

הקינה הופכת את אנטיגונה לדמות אנושית יותר, היא חושפת חולשה אל מול המוות.

אך גם את גאוותה חושפת אנטיגונה בקינתה כאשר משווה את עצמה לאלה ניובה "זכרו-נא את ניובה, האמללה, בתו של טנטלוס; סגר עליה סלע כקיסוס וביגונה הפכה מצבת-אבן, אך דמעתה עוד תפכה לעד, מכת-מטר-ושלג. עכשו נכון לי גורלה המר." (עמודים 60-61) והמקהלה ממהרת להעמיד אותה על מקומה "אך היא איתה אלה, ובת-אלים, ואת אשה, גם ילודת-אשה." (עמוד 61).

המקהלה מנסה לנחם את אנטיגונה בכך שהיא אומרת לה שזהו הגורל המשפחתי שנגזר עליה כמו על כל המשפחה והיא צריכה לדעת לקבל זאת. אנטיגונה נאחזת בדברי המקהלה ומאשימה את אביה במה שקרה לה תוך התנערות מאחריות. המקהלה מיד מעמידה אותה על מקומה ומזכירה לה שאומנם היא עשתה צדקה למת כלומר קיימה את חוק האלים אבל היא בחר להפר את חוק המדינה ולכן היא אחראית למותה ולא רק הגורל המשפחתי, הגאווה שלה שהתבטאה בהפרת החוק היא זו שהובילה למותה ולא רק הגורל המשפחתי "צדקה עשית למת, אבל החק מצדיק רק את שומרי-דרכו. בחרת במו-ידיך; דמך בראשך." (עמוד 62).

ומוסיפה: "בתי, חרפת נפשך, פרצת גבולות-אנוש, הרסת אל כס-משפט – ושם כרעת, נפלת." (עמוד 61).

הסבל של אנטיגונה נגרם ע"י המעשה המביש של קראון. אנטיגונה מודעת למעשה המביש, מונעת על ידו ומובילה את עצמה למוות בגללו.

אנטיגונה "מוכיחה את צדקת עמדה ע"י מותה. לכן היא גיבורה, ובדין קרוי המחזה על שמה" זאת אומרת: בנכונות למות ניכרת הטראגיות שלה.

לסיכום:

אנטיגונה היא דמות מורכבת – בראשית דרכה היא מצהירה על חשיבות עליונה של עקרונותיה ומוכנה למות למענם, בהמשך היא מגלה פן אנושי ומבכה את מר גורלה, ולבסוף היא דבקה בעקשנות האופיינית לה בעקרונותיה ושמה קץ לחייה.

הקהל אוהב את אנטיגונה הצועדת במהלך המחזה מכישלון להצלחה. היא הופכת לדמות נערצה וגיבורה.

המעשה של אנטיגונה ועקשנותה מחזירים את הסדר על כנו ומעניקים לקהל את תחושת הקתרזיס ולידי אישור מחודש של הערכים.

קינה על אובדן החיים מצד אחד, והתאבדות הירואית מצד אחר – יסודות מנוגדים אלה יוצרים את הטראגיות המיוחדת של אנטיגונה.

מורד שלא זכה לראות את פירות ניצחונו!

רוצים לקבל את הסיכומים לבגרות ישר לפייסבוק שלכם? עשו לנו לייק: