אמנון אני חולה

השיר מתאר: אמנון חולה, מבקש שתמר תבוא ותגרום לו להבריא.
שיר חשק– גבר החושק בנערה ועל מנת להשיגה הוא או מתחלה או חולה, ומבקש מרעיו להביאה אליו שהיאזו שתכבה את אש חשקו.זהו תכסיס מתוחכם של חיזור.
 

אמצעים אומנותיים:

• שיבוץ מקראי: השיר דומה לסיפור המקראי "אמנון ותמר".שמות הגיבורים: אמנון ותמר.אמנון חולהומבקש שתמר תבוא (סיבה שונה).אמנון חושק בתמר.בשתי היצירות יודעים רק את עמדתו של הגבר: אמנון.תמר במקרא היא בת מלך – נסיכה, בשיר היא מתוארת שתבוא עם כתר.
• דימוי: אש- אש האהבה.

"כי חשקה נפל ברשת ומכמר"- התאהבתי בה ואני סובל (היא טמנה לי רשת -מטאפורה)
אופי השיר - שיר חשק + שיר יין
מתחיל כשיר חשק ומסתיים כשיר יין.
חרוז מבריח - מר
מטאפורות בשיר - "נפל ברשת" , "תכבה אש ליבי" , "לבי אשר בלה"
 

תוכן השיר
בית ראשון - הדובר אמנון מבקש שיקראו אליו את תמר משום שהוא התאהב בה ונפל במלכודתשהיא טמנה לו והוא סובל.
בית שני - הדובר קורא לרעיו ולמכריו שיביאו אותה אליו. יש לו רק בקשה אחת אליהם...
בית שלישי - אמנון ממשיך ומבקש שיקשרו לראשה כתר ויכינו את תכשיטה ויתנו בידה כוסיין.
בית רביעי - אמנון ממשיך ומבקש שתבוא אליו ותשקה אותו את היין בתקווה שע"י כך תכבהאת אש אהבתו.
ארמז מקראי-הארמז המקראי בשיר הוא לסיפור אמנון ותמר בספר שמואל.
בתנך אמנון, לפי עצת חבריו, מעמיד פני חולה בכדי ללכוד את תמר (חצי אחותו) משוםשהתאהב בה.
אמנון מצליח לגרום לתמר לבוא ולהכין לו לביבות ואחר כך אונס אותה (על אף האפשרותלהתחתן איתה אם יבקש זאת מאביו המלך - דוד). אבשלום, אחיה של תמר, רוצח את אמנוןובורח.
בשיר המשורר, בכדי להדגים את נושא החשק והיין, מתייחס רק לחלק הראשון של הסיפורהמקראי ומשנה אות בהתאמם לצרכיו.
הוא משנה את בקשת אמנון, במקום אוכל מבקש אמנון יין.
מרכז השיר -אכזבה מאהבה, הסבל שהיא גורמת והנסיון להתנחם ביין.
 

תפארת הפתיחה
תפארת הפתיחה בשיר זה עומדת בכל הכללים:
1) יש חרוז בין הדלת לסוגר בבית הראשון.
2) הרעיון המרכזי של שיר חשק ושיר יין, האכזבה והסל מאהבה באים לידי ביטוי בביתהראשון. הארמז המקראי העיקרי, סיפור אמנון ותמר, מוזכר בהתחלה וגם המטאפורה "חשקהנפל ברשת" מרמזת על מטאפורות מאותו סוג הקשורות לאותו נושא החוזרות בהמשך השיר.

1.       אַמְנון אֲנִּי, חולֶה קִרְאוּ אֱלֵי תָמָר / כִּי חושְקָהּ נָפַל בְּרֶשֶת וְגָם מִכְמָר.

2.       רֵעַי מְיוּדָּעַי אֵלַי הֲבּיאוהָ, / אַחַת שְאֵלָתִי מִכֶּם אֲשֶר אומַר:

3.       קִשְרוּ עֲטֶרֶת עַל ראשָה וְהָכִינוּ / עֶדְיָהּ וְשִימוּ עַל יָדָהּ בְּכוס חָמָר.

תָּבוא וְתַשְקֵנִי, אוּלַי תְּכַבֶּה אֵש / לִבִּי אֲשֶר בִּלָּה בְשָרִי אֲשֶר סָמָר.

פירושי מלים:

1. חושקה – הכוונה לדובר החושק בתמר.

2. מלכודת; רשת ללכידת דגים.

3. מיודעי – חבריי , מכריי.

4. בקשתי.

5. תכשיט בצורת כתר; זר לקישוט.

6. תכשיט שלה.

7. יין.

8. התבלה, התיישן.

9. התקשה, נזדקף כמסמר.

סוג השיר ונושאו המרכזי

"אמנון אני חולה" הוא שיר חול מסוג חשק המתאר את תשוקתו של הדובר לתמר.

תיאור במלים פשוטות...

1.אמנון אני, חולה אהבה, קראו לתמר שתבוא אלי, כי אני החושק בה נפלתי במלכודת.   בבית זה מתוודה אמנון על מחלתו (מחלת האהבה). החזרה על רעיון המלכודת בשתי מילים: "רשת" ו"מכמר" מלמדת עד כמה קשה מצבו בעיניו. הוא מסגיר את מצוקתו בכך שבוחר לתאר את אהבתו לתמר כנפילה למלכודת.

2. חבריי, הביאו אותה אלי. בקשה אחת לי אליכם:

3.קשטו אותה בזר לראשה, הכינו את תכשיטיה ושימו בידה כוס יין. (רמז לרצון הדובר  

לממש את אהבתו ולהינשא לתמר).

השימוש ביין תואם את מוסכמות שירת החשק. שירים רבים שילבו תשוקה ויין.

4.תבוא ותשקני, אולי כך תרגיע את תשוקתי השורפת שפגעה בגופי ובאיברי שהתקשה 

   מרוב תשוקה שלא באה על סיפוקה.

הדובר מתאר את ייסורי הגוף והנפש מהם הוא סובל בתשוקתו לתמר. הוא מקווה שאולי האהבה המדומה לאש שורפת, תכבה אם תמר תבוא ותשקה אותו ביין. 

הארמז המקראי ומשמעותו

השיר "אמנון אני חולה" בנוי רעיונית על סיפור אמנון ותמר (ספר שמואל ב', פרק י"ג). בסיפור המקראי תוארה הפורענות לבית דוד. אמנון, בנו הבכור של דוד, אהב את תמר שהיתה אחות אבשלום. בעזרת אחד מידידיו, הוא הביא אותה אל חדרו בטענה שהוא חולה ומתוך בקשה שתסעד אותו על מיטת חוליו. כשהגיעה תמר והכינה לאחיה לביבות, הוא ביקש ממנה לשכב עמו. משסירבה, בטענה שמעשה זה הנו מעשה נבלה הפסול בישראל ושמוטב שיבקש את ידה מאביה דוד וכך יבטיח את כשרות הקשר, אנס אותה אמנון באכזריות. מיד אחר-כך, הוא גירש אותה מחדרו בזלזול ושנאה, כשהוא דורש ממשרתו לנעול את הדלת כדי שלא תוכל לחזור. תמר עוזבת את המקום ונוהגת מנהגי אבלות. אבשלום אסף את אחותו תמר אל ביתו ונטר בלבו איבה לאמנון. כעבור שנתיים, הזמין אבשלום את כל בני משפחת המלך לחגיגת גז צאנו ובשעת החגיגה רצחו נעריו את אמנון לפי פקודתו.

לאור הקונוטציה המקראית לסיפור אמנון ותמר, ברור שהאהבה המתוארת בשיר איננה כשרה. השימוש הסמלי בשמות אמנון לחושק ותמר לנחשקת, מרמזים אולי על אהבה אסורה בין אח ואחות. ברור גם שאין מדובר בשיר במחלה אמיתית, אלא במחלה מדומה לשם השגת האהובה בדרכי מרמה. נראה כי אמנון בשיר מתחלה כמו אמנון המקראי שהתחזה לחולה. שם אמנון טמן מלכודת לתמר, ואילו בשיר הוא טוען שהוא זה שנפל למלכודת. בסיפור המקראי אמנון מבקש מתמר שתכין לו אוכל (לביבות), ואילו בשיר מצפה אמנון שתמר תשקה אותו ביין. אולי הבדל זה מצביע על המשמעות הטרגית הנסתרת בשיר. בסיפור המקראי מתקשר היין להמתת אמנון. אולי הבחירה של אמנון בשיר לבקש יין רומזת להבנה לפיה השגת האהובה כרוכה במוות.

נראה שהמשורר בחר בשמות אמנון ותמר בכדי לתאר אהבה "חולה", בלתי-אפשרית ופסולה. המילה 'אולי' בבית האחרון רומזת גם כן לתשוקה העזה, אולי הבלתי-ניתנת לריסון של האוהב קשה-הבשר, שעלולה להמיט עליו אסון בדומה לאסונו של אמנון מהסיפור המקראי.

עיצוב אומנותי (קישוטים)

1.     תפארת הפתיחה: חריזה בין הדלת ובין הסוגר של הבית הראשון – תמר – מכמר, המציגה 

     את נושא השיר והבעיה המרכזית בו, שהיא הצגת התשוקה לתמר כמלכודת.

2.     חרוז מבריח: "מר" – רמז למרירות המאפיינת את הקשר הבלתי-אפשרי בין הדובר 

     לתמר. אפשר שזהו רמז למרירות הנובעת מהיות הקשר 'אהבה אסורה'.

3. מטאפורה: א) "נפל ברשת" = הסתבך בצרה, נפל בפח.

                      ב) "אש לבי" = סערת הנפש בה אני נתון, סבל עז. הלב בוער מאהבה...

4. מוטיב המחלה: מוטיב מרכזי בשירת החשק בכלל ובשיר זה בפרט. החושק מוצג כמי  

    שסובל ממחלה אנושה שרק האהובה יכולה להביא לה מרפא.

1. שיבוץ: כוס חמר – "כי כוס ביד ה' ויין חמר ... ישתו כל רשעי ארץ" (תהילים, עה') – שיבוץ זה מרמז לכוס הפורענות שהיא סמל לכעסו של ה' המשקה את הרשעים ברעל. יתכן שתפקיד השיבוץ הזה לרמוז לאהבה האסורה והחוטאת של הדובר בשיר, שתחייב אותו בעונש קשה.

סיכום:

"אמנון אני, חולה" הוא שיר חשק ולא שיר אהבה, משום שבמרכזו עומדת תשוקה אדירה לקשר אסור. התשתית המקראית מבהירה שככל הנראה מדובר בסיטואציה מסובכת בה הדובר מכיר בחולשתו, המוליכה אותו לסבל וייסורים קשים. מוטיב המחלה משמש כבסיס לתרמית בה נוקט אמנון כלפי תמר – גם בסיפור המקראי וגם בשיר. כוס החמר (יין) המוזכרת בשיר רומזת לכוס התרעלה (רעל) ממנה ייאלץ בסופו של דבר אמנון לשתות ובכך לשלם בחייו על הפשע שביצע. סופו של השיר בקריאה נואשת לתמר הנחשקת להציל את הדובר ממחלתו, אלא שהארמז המקראי מסמן שאין הדבר אפשרי, כי עליו יהיה לשלם מחיר יקר על מעשהו האסור. השיר אינו מציג את המעשה, אלא ברמיזה בלבד. אמנון המייחל לבואה של תמר, צפוי לסבל כבד אם תמר לא תבוא אליו, אך גרוע מכך, הוא גוזר על עצמו מוות, אם היא תתפתה לבוא והוא יבצע בה את זממו. כך שבכל מקרה, השיר מוביל לטרגדיה.