1930-1940

מקצוע: היסטוריה, כיתה: י', מאת: ליאור פרוז'ן, פורסם: 15/05/2008

המנדט:
הנסיגה מההתחייבויות במנדט:
1. במעמדה של ההסתדרות הציונית- בהכרתה כגוף מייצג.
2. ישנו מושג חדש המדבר על גבול יכולת כלכלית של הארץ כאפשרות לקלוט
עולים חדשים. כלומר, חיבור בין הכלכלה של כל תושבי הארץ- ערבים ויהודים.
3. כמו כן, אפשר לראות נסיגה מההתחייבות הבריטית להחיל שלטון עצמאי בא"י
במשפט "יש להגשים דבר זה בשלבים מודרגים".

הספר הלבן של פאספילד: 1930
1. נסיגה שתפיסה הפרו-ציונית: מתחילה גישה נייטרלית תוך הדגשת שיוויון
הזכויות בין הערבים ליהודים.
2. נסיגה נוספת: הסבר המשפט "יכולת הקליטה כלכלית להארץ", כולמר- הכוונה
היא לכל הארץ ולא רק למשק היהודי.
3. הפסקת העלייה משום חשש של הערבים שתפגע במצבם.
4. הגבלות על רכישת קרקעות.

איגרת מקדונלד- 1931.
הבריטים ניסו לפייס את הנהגת התנועה הציונית. האיגרת הכתבה ברוח של
נסיגה, חזרה להתחייבויות המנדט.

מחלוקות עקרוניות בגישות השונות ביחס כלפי ערבים
במהלך שנות ה-20 וה-30 עלו בישוב היהודי בארץ ועדות שונות לפתרון הבעיה
הערבית.
1.מאורעות תרפ"ט הביאו את בן גוריון- מנהיג מחנה הפועלים- להבנה כי זוהי
בעיה לאומית של תנועות לאומיות שונות. הוא רואה את פלשתין וערבייה כבעיה
אבל את פתרונה הוא מנסה למצוא בתוך האומה הערבית הגדולה ולא כאומה בפני
עצמה.
בתחילת שנות ה-30 משנה בן גוריון את דעתו, הוא מדבר על א"י כבית לכל העם
היהודי- גם זה שבגולה, ולערבים הוא מתייחס- רק לאלו שגרים כאן בהווה. הדגש
הוא על הזכות ההסטורית של העם היהודי למולדתו, ולגבי הערבים בארץ- לפיו,
צריך להגיע איתם להסכם.

2. פתרון שונה מציע בשנות ה-20 זאת ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה
הרוורזיוניסטית.
הוא מאמין שמטרת הציונות ליצור רוב עברי בא"י ב-2 גדות הירדן, וכי הערבים
ישלימו עם הציונות מרצון ברגע שיבינו כי אי אפשר להפטר מהיהודים, הוא מבין
שהערבים הם כן אומה חיה ולפיכך היא רואה מתיישבים זרים, ולכן כרגע לא
יכולה לקבל אותם.
לפיכך, יכולה ההתיישבות היהודית להתקיים רק בחסות כוח "קיר ברזל" שאותו
לא תוכל האוכלוסייה הערבית לפרוץ. בזה הוא מתכוון לכוח צבאי יהודי בחסות
בריטניה. רק בעתיד, שהערבים יבינו כי אי אפשר להפטר מהיהודים, ניתן יהיה
ליצור משא ומתן המבוסס על ויתורים הדדים.

3. דעה שלישית ביחס כלפי ערבים באה לידי ביטוי באגודת "ברית שלום".
ייסד אותה ארתור רופין ב- 1925, היתה מורכבת ממשכילים יהודיים ואנשי האונ'
העברית בירושלים, רובם עולים מגרמניה (עליה 5).
הם הכירו בזכותם השווה של היהודים והערבים בא"י והציעו כי המדינה תהיה
משינה מדינה דו-לאומית של 2 לאומים שיהיה בניהם שיוויון פוליטי ללא חשיבות
איזו קבוצה פוליטית היא רוב ואיזו מיעוט.
רוב הציבור היהודי התנגד לתפיסה זו הרואה זכות שווה לערבים בא"י כמו
ליהודים. ב-1933 התפרקה "ברית שלום" עקב סכסוכים פנימיים.
שנות ה-30
מחנה הפועלים- בשנת 1930 מוקמת מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) הכוללת את
אחדות העבודה והפועל הצעיר. בבחירות הם מקבלים 42%.
המחנה האזרחי- הרוורזיוניסטים מקבלים 20%. המנהיג שלהם הוא ז'בוטינסקי,
מפלגה: חירות, תנועות נוער: בית"ר, מחתרות: לח"י ואצ"ל.

המחלוקת בין שתי המחנות האזרחי והפועלי בשנות ה-30 נסובה על שני
מישורים:
1. מיהו המעמד שישפיע יותר על אופי החברה הציונית החדשה. האם זו תהיה
חברה בורגנית רוורזיוניסטית או מחנה הפועלים יקים ברה סוציאליסטית.
2. הוויכוח ה-2 מתייחס למישור הטקטי, כלומר- מהי הדרך להשגת מטרת
הציונות. בן גוריון חשב שצריך רוב יהודי ורק אז להקים מדינה.
ז'בוטינסקי חשב שיש להקים מיד מדינה יהודית מ-2 עברי הירדן.
בתוך המישור הטקטי קיים הויכוח לגבי היחס לבריטניה. ז'בוטינסקי דורש
מאבק ואי שיתוף פעולה. בן גוריון מאמין שיש לשתף פעולה עם בריטניה מצד
אחד ולהתחמש ולהתארגן צבאית מצד שני.
היריבות הפוליטית בין שניהם מחריפה.
ב-1931 פורשים הרוורזיוניסטים מההגנה ומקימים ארגון עצמאי הנקרא אצ"ל
(ארגון צבאי לוחם). הם מקימים את "ברית הביריונים" המטיפה למאבק נגד
מפא"י, הסוציאליזם ומדיניותה. המאבקים בין שני הצדדים מלווים בהפגנות
ואלימות.
ב-1933 נרצח חיים ארלוזורוב, ממנהיגיה הבולטים של מפא"י, תנועת העבודה
מאשימה את הרוורזיוניסטים ברצח פוליטי, הרוורזיוניסטים מכחישים לחלוטין.

א"י בשנים 1936-1939 המרד הערבי (מאורעות תרצ"ו)
הגורמים למרד הערבי
1. הצעת הנציב העליון הבריטי (ארתור ווקופ), להקים מועצה מחוקקת בארץ
ישראל על בסיס הרכב האוכלוסייה הנוכחית באזור.
2. מאזן דמוגרפי- חשש משינוי דמוגרפי בעקבות העלייה ה-5.
3. הופעת מפלגות חדשות- שמארגנות את הערבים נגד היהודים ונגד הבריטים.
4. השפעתה האנטי בריטית הגדלה של איטליה (מוסוליני) במזרח התיכון.
5. התפתחויות מדיניות במצרים, סוריה, עירק שצעדו לקראת עצמאות.
6. התחזקות מעמדו של המופתי.
7. בשנות ה-30 הגבירו הערבים את ההתקפות על יהודים וגברה המוטיבציה
הערבית לפתח דרכי פעילות צבאית.

מטרת המרד- לגרום לבריטניה לשנות את מדיניותה ע"י מרד (ללחוץ על בריטניה
לעצור את עליית היהודים לא"י ואת קניית הקרקעות בידי המוסדות הציוניים).

דרכי מאבק נגד יהודים:
1. ארועי דמים והשחתת רכוש.
2. חרם כלכלי: שביתה כללית.

דרכי מאבק נגד הבריטים:
1. השבתת המשק (הבריטים תלויים במשק בארץ).
2. רציחות פוליטיות (של הנציב הבריטי בגליל).
3. מרד אלים.
לחץ מדיני של מנהיגים ערביים על הבריטים לשנות את מדיניות בריטניה.


1. תגובת בריטניה למרד הערבי:
א. מביאים צבא לארץ.
ב. זניחת הרעיון של מועצה מחוקקת.
ג. ב-1936 הם מקימים ועדה בראשות הלורד פיל. חבריה מגיעים לארץ, שומעים
מס' רב של עדים, בודקים, ובשנת 1937 מגישים את מסקנותיהם: לחלק את א"י
המערבית למדינה יהודית, ערבית, ואזור בריטי בין לאומי.
לדעת חברי הועדה, ההתנגדות הערבית מקורה בהצלחת העלייה והמפעל הציוני.
משום שגם להם יש שאיפות משלהם. הערבים חוששים מפני השתלטות יהודית
ולפיכך יש לצמצם את מימדי העליה ומכירות הקרקעות ליהודים.
בעצם ועדת פיל-
1. הבריטים מכירים בכך שיש בעיה בא"י.
2. מנסים לפתור אותה בשילוב של היהודים והערבים.
3. מכירים בתנועה הלאומית הערבית, ובזכות שיש להם על הארץ.

התגובות לתוכנית זו-
הערבים: מתנגדים לתוכנית החלוקה, שלדעתם עומדת בניגוד לדרישותיהם
ולזכויותיהם, ומחדשים את המרד הערבי בגל אלים נוסף.
הבריטים: מאמצים את תוכנית החלוקה ולאחר מכן חוזרים בהם בגלל התנגדות
הערבים. הם מדכאים את המרד הערבי ומוציאים מחוץ לחוק את "הועד הערבי
העליון" בהנהגת חאג' אמין אל חוסייני.
היהודים: חלוקים בדעותיהם. בן גוריון (המחנה הפועלי) רואה בה צעד רב
חשיבות לקראת הקמת מדינה יהודית בעוד שהמחנה האזרחי מתנגד לה בכל
תוקף.

משה שרת- נציג מחנה הפועלים, מדבר על כך שצריך "לנצל את ההזדמנות"-
כלומר, הוא בעד התוכנית. הוא נותן דוגמה על חברה עתידנית (יפן לדוגמה, הונג
קונג) שהאנשים בה פועלים והחברה מצליחה למרות השטח הקטן.
זאב ז'בוטינסקי- נציג המחנה האזרחי. נגד התוכנית משום שקשה להגן על האזור
מבחינה אסטרטגית, ובנוסף לא ניתן יהיה להציל את היהודים ממזרח וממרכז
אירופה- המקום לא מספיק גדול.

ב-1939 מתכנסת בלונדון ועדת שולחן עגול (=ועדת סנט ג'יימס). מטרת הועדה הוא
למצוא פתרון לבעיית א"י. הבריטים מזמינים נציגים פלסטינים, נציגים מארצות
ערב, יחד עם נציגי הסוכנות וגופים יהודיים אחרים.
הערבים מסרבים לשבת עם היהודים ליד שולחן אחד, ולכן מתנהל משא ומתן
מקביל. הערבים טוענים שהבריטים הם פרו-יהודיים והיהודים טוענים שהצעות
הבריטים יחסלו את הבית הלאומי.
הועדה נכשלת.

נסיגת בריטניה מהתחיבותיה כלפי הבית הלאומי היהודי באה לידי ביטוי בספר
הלבן ה-3 (הספר של מקדונלד) שהיישוב בארץ קורא לו "הספר השחור או "ספר
המעל".
התחזקות גרמניה הנאצית ושאיפותיה האימפריאליסטיות במזה"ת גורמים
לבריטניה להקצין את מדיניותה. המופתי תומך בנאצים במובהק ונתמך על ידם,
הדבר גורם לבריטים לנקוט במדיניות עוד יותר פרו- ערבית.
מדיניות הבריטים המופיעה בספר זה מראה על נסיגה מוחלטת מהתחייבות
בריטניה לציונות:
1. הובטח לערבים שתוך 10 שנים תוקם בא"י המערבית מדינה פלסטינית עצמאית
עם רוב ערבי.
2. העלייה היהודית תצומצם ל-75 אלף (בסה"כ) במשך 5 שנים ויישמר היחס
הדמוגרפי של 30%- 70%.
3. חלה הגבלה כמעט מוחלטת על רכישת קרקעות בידי היהודים, כפי שנקבע
ב"חוק הקרקעות" שמפורסם בתחילת 1940.

תגובות היהודים לספר המעל
ברל כצנלסון- מנהיג מפא"י-
מבין שיש מלחמה שהיא לא בנשק. המלחמה היא כלכלית. הוא מבין שלא ניתן
להיאבק באלימות בבריטים.
חיים וייצמן- הספר שאיננו מכירים בו =ספר המעל.
עד לטיפת הדם האחרונה= לבנות את הארץ.
חיים וייצמן וברל כנצלסון תומכים באותו הדבר. ההבדל בניהם הוא שברל
כצנלסון הוא מנהיג מפא"י ואילו וייצמן הוא ממנהיגי ההסתדרות הציונית (לא
בארץ).

בן גוריון- תומך גם בדעתם של ברל כצנלסון ווייצמן. לא מכירים בספר הלבן
וקוראים להמשך בניין הבית הלאומי.